מסרים פילוסופיים

עד שנחלץ משה ויג מהבקבוק, לא הניח לעצמו מללגום מלוא פיו ממימיו. והיו מימיו רבגוניים, רבדים רבדים, כצבעי הקשת. מהם בהירים, מהם כהים, מהם רועשים, מהם שקטים. והייתה נפשו סוערה או שקטה, ופיו מחייך חיוך של רצון טוב, ולבו פועם פעימות ענוגות של אהבה.

את הבקבוק הגישה לו רעייתו הסופרת והמשוררת המורה והעורכת ופעילת ציבור בנתניה, כמתנת חיים. שהיה לוגם ממימיו כמו היו הם מילים ושורות צבעים ודמויות, אהבות ודחיות, צחוק ודמעות. שאלות לאני ושאלות לסביבה. והיה רואה במים כבספר חיים והייתה זרימתם שרה שירים ועוד היה נוטל מפה ולוקח משם, ומעבד ומטפח ויוצר לו עולם שירה קטן. ומשגדל העולם הקטן ורחב, ולא הספיקו שוליו עוד להכילו, עמד וחלץ עצמו ממקום הפקק והוציא לאור את ספר שיריו.

הנה הגיע ספר ביכוריו בליל אמש אל ביתי, ואקרא בו עוד ועוד. ועתה, אתכם לשתף באשר העליתי מביכוריו אל היכל שולחני, אחפוץ. ואסדר את ביכורי כור מחצבתו, קבוצות קבוצות, ובפניכם אסקור שירים נבחרים לפי שירים בתוך קטגוריות.

משה ויג איש נתניה, עורך דין במקצועו וגם עורך פטנטים. אב לחמישה וסב לשלוש. רעייתו כאמור היא הסופרת והמשוררת שושנה ויג. היפה והאופייני לשירתו היא הפשטות; פשטות המילה והכתיבה. דיבור בגובה העיניים ולכל רמות האוכלוסייה. הכתיבה היא לא מאולצת, אלא באה באורח טבעי למדי באמירה על פרטים חשובים שבחיים. היא מעבירה מסרים פילוסופיים, התנהגותיים, ותיאורי מצב בחיבה ובאהבה גדולה.

1. קטגורית הצבעים

מאחר שהזכרתי בפתיח צבעים, אומר שאלו מצטיירים אל נגד עיניו של משה, ובמכוון או בלא משים, מופיעים הם כקישוט יפה בחלק מהשירים. לא במעט נוטה הוא אל האור (לבן צהוב) כנגד האנטגוניסט שלו (השחור). אלו מופיעים בעיקר בשירי היום והלילה שלו (למשל בשיר מסעות עמ' 10).

הדרקון יורק אש אדום אל השמים - כחול. להפוך לאד - לבן אפרפר.

אופנוע שחור - כהות שחור.

והסיומת זה כנגד זה

" מאחורי שובל שחור

נוסע אל האור".

וכן במסע ב. (11) מסנור מבהק לבן.

מכרה פחם - שחור / יהלום לבן

החושך ( שחור) בכל מקום.

"גופי נצבע שחור/ ושבתי אל האור"

במסע ג (12) המשחק הוא בין אדום ללבן.

בשיר "האור שבי" (13) שילוב של שחור ולבן

"בחשכה נחבא תוכי האור" וכן בהמשך משחק בין חושך לאור.

וכן ראו בשיר "מאור לחושך" (23) תאור של אור הנר מול פינות החדר החשוכות.

שוב משחק בין צהוב לבן לשחור. וכן בשיר שכותרתו מדברת בעד עצמה "מחושך לאור" (עמוד 24). בשירים מתוך הבור, שוב קונטרסט בין הבור האפל, לבין התקווה היא האור. למשל "בחשכה פגשתי נשמה" כנגד את גופי העלתה דרך קרן אור". והלאה בשיר חלום ( עמוד 26) "מתחתי רקיע שחור כנגד האדום: "לשונות אש מתפרצות".

השיר ציור (35) כולו צבעים: כחול, ירוק, אדום, שחור, לבן, צהוב. בשיר "מהשמים נשלחה להבה" (52) - בוקר = לבן, "מהשמים נשלחה להבה" כחול + אדום, " והציתה זדה חיטה = צהוב לכוד באדום. "המים שטפו" כחול. "ואוד השדה לחש בנפשי" שחור. ערב = דמדומי צבע. נשלחה להבה = אדום

2. אני לעצמי ואני לסביבה

אלו שירים אישיים עם פילוסופית חיים משהו. למשל: בשיר "מחשבות" (9). המחשבה לא מפסיקה לרגע מלחשוב. ואנו חושבים על כל מיני דברים. אם בדרך של המקריות של הרגע, אם בדרך אסוציאטיבית, אם במכוון על צורכי השעה. בשיר "מחשבות" משה מדבר על סוג מסוים של מחשבות. הוא קורא להן; המחשבות התקועות! היינו המטרד. המחשבה המטרידה בלא הרף. דוגמה או אב טיפוס לכך היא האנלוגיה היפה להיתקעות בפקק על הכביש. כשם שהפקק לא משתחרר במהרה, כך המחשבות הטורדניות לא משתחררות במהרה. משה מעמיד בוקר מול ערב, צפון מול דרום, וביניהם המחשבה התקועה. היינו היא כאילו נושבת בין צפון לדרום (כנראה מקום בו הוא נוסע לעבודה וחוזר מהעבודה) בין בוקר לערב.

כדי שלא נחשוב אחרת או כדי להדק את סוג המחשבה הזה, משה מכוון אותנו ל"מחשבה המטרידה" או התקועה. במקרה זה איך להיחלץ מהפקק? בעצם הוא אומר: אם למשל אתה מוטרד מנזילה בתקרת השכן מדירתך אז המחשבה תהיה תקועה בוקר וערב כמטרד לבעיה ספציפית זו. כמו שאמרנו: אב טיפוס למחשבה מסוג "מחשבה מטרידה או תקועה" ותיאור יפה ממציאות חיו של המשורר.

"מה יהיה" (14) - השיר " מה יהיה" הוא שיר היוצא מהמשורר אל הסביבה. ובמהותו הוא פילוסופי. המשורר מתאר עצמו עולה אל השמים, כדי לפגוש את אלוהים. והנה הוא רואה מהמקום בו אלוהים נמצא, את האנשים הקטנים ברואי עולם, המתרבים ומשמידים זה את זה (אדם לאדם זאב) וכל כך למה? כדי לשרוד. החזק הוא שישרוד.

ברור שהתמונה לא מוצאת חן בעיניו. וממקומו של אלוהים, בו הוא ניצב, הוא חושב שלוּ הוא במקום אלוהים, הרי שהיה בונה עולם אחר - חדש, בלא אדם שנברא כדי להשמיד איש את רעהו. אנו רואים בשיר ביקורת קשה, נועזת, על מהותו של האלוהים והשגיאה הפטאלית בבריאה.

ארחיב קצת כדי להבין את עומק השיר: נאמר לרגע שאלוהים אכן ברא את העולם. אז הוא ברא צמחים שגדלים על-ידי פוטוסינתזה. הם לוקחים מים מהאדמה חמצן ואור שמש וכך גדלים לשיחים, פרחים ועצים. אף צמח אחד בעולם לא פוגע בצמח אחר. זו אכן בריאה אידיאלית.

אך מכאן ומעלה מתחילה שרשרת המזון האיומה. החיות אוכלות את הצמחים האדם הורג את החיות ואוכל את הבשר והאדם מסיבות שונות הורג איש את רעהו. בכך טעה אלוהים טעות פטאלית. אם רצה לברוא אדם היה צריך לברוא אדם כמו הצמחים שלא אוכלים איש את רעהו וטורפים שלא טורפים זה את זה אלא מסתפקים בפרי האדמה.

סיכום: שיר נועז שיר מחאה על הטעות הפטאלית של אלוהים בבריאת העולם. אוסיף ואומר מטעמי, שכל הבריאה הקשורה לאדם ראשיתה ברוע, בקנאה, ואפילו ברצח... ולא בטוב. שוב דבר טוב לא מוזכר בסיפור גן עדן או בסיפור קין והבל.

מסע עצמי (19) - ב"מסע עצמי" יכול להיות שהדובר מדבר אל עצמו, אך גם יכול שיהיה מצע דידקטי לאחר. אך העיקר הן אבני דרך למסע. המסע יכול להיות כל התחלה והמשך בחיי היומיום, ובכך מציב המשורר כמה דגשים לתשומת לב. ראשית "היה עצמך". עצמך זו נשמתך שלך (להבדיל מחיקוי או שימוש בדרכי התנהגותם של אחרים). שנית אל תירתע מהחוויות (וברור שהכוונה לכל אירוע שיקרה על דרכך (אם טוב אם רע). דע כי הכל חוויות. וחוויה היא אוצר לזיכרון בארכיון זיכרונות חייך.

אל תתהלל ותחשוב עצמך לסופרמן. שמע גם לדעותיהם של אחרים. היה קשוב להם. תרצה תיקח לא תרצה זרוק לפח. וכן "תן לדברים לקרות". במילים אחרות זרום עם הזרם. על תעצור לך על זה... מי שיקיים את התנאים האלו המשורר מבטיח לו ולאחר שימצא את עצמו שלם! היינו שלם עם עצמו ועם סביבתו.

3. קטגורית פנים וחוץ

"מעגל החיים" (72) - תמונות ברחוב מעוררות מחשבות המעלות בפני הדובר עובדות חיים. הדובר רואה על הספסל בגינה הציבורית אם ותינוקה בעגלה. מולה עובדת זרה משגיחה על קשיש בעגלה (כנראה כיסא גלגלים). הדובר רואה את שני הקטבים האלו והמחשבות רצות בו לאמור: דרך החיים היא שבקרוב הקשיש יעשה את צעדו האחרון, והתינוק בו-זמנית כנראה יעשה את צעדו הראשון.

הצעיר יתחיל בכך את מעגל חייו. ומן העבר השני הקשיש יצא ממעגל חייו. כלומר החיים בנויים במעין מעגל. כמו שהעולם בו אנו חיים הוא עגול. זה לא קו ישר הנמשך לאורך ציר הזמן אלא קו עגול שמתחיל בנקודה מסוימת ומסתיים בנקודה מסוימת מעגל הזמנים מעגל החיים. סביר להניח שמעגל החיים ארוך מקו החיים.

"סבתא" (73) - לעומת השיר שבחוץ, זה שיר שעלילתו מתרחשת בפנים - בתוך הבית. שיר עדין מרגש ונוגה על סבתא שידעה אידיש לכאורה תיאור של חיי חולין מילוי לוטו על-ידי סבתא ונכדה. אלא שהיא דבקה באידיש והוא בעברית. וקיים היזון חוזר בין הסבתא לנכד בשפות. היא לומדת עברית והוא אידיש.

"אבי" (62) - אחד השירים היפים ביותר בספר. הוא השיר "אבי" שהוא שיר סביבתי אישי, המתאר במילים פשוטות את פשטות החיים האפורים אך היפים. ראו עד כמה יפה הוא התיאור "כדש מכנסיו מהודק באטב, רכב אבי על אופניו". והרי זו פעולה שגרתית של האב שיש עמה שימת לב. לכאורה אטב במכנס. אך מה יש בכך? שמירה על רכוש. הן על המכנס שלא יקרע הן על השרשרת של האופנים שלא תתקלקל. שלא תגרם תאונה, זהירות ושמירה על ניקיון הלבוש; על המכנסים שלא יתלכלכו.

לאן הוא מגיע? אל המלטשה. מקום שיוצרים יופי, מלטשים ומחליקים את החומר. כאן הוא מסיר את האטב. לכאורה פעולה צדדית שולית לעיקר, אך שוב מעין אב טיפוס לזהירות שגרתית בחיי יום יום, פשטות החיים האפורים אך היפים.

יש גם מסר לשיר הזה והוא הקדם תרופה למכה. בצרוף של איזהו חכם הרואה את הנולד. בכל מקרה של חשש מאי הוודאות החובקת בתוכה סכנות מזדמנות, הקדם תרופה למכה ושים את האטב ליתר ביטחון. והכוונה בכל דבר בחיים. עם זאת, כאשר תגיע אל הנחלה והמנוחה, היינו תשיג את היעד, אתה יכול בהחלט להתפטר מהאטב שהופך להיות למיותר ואולי רק למעמסה.

4. התבוננות פנימית

ישנם רגעים בחיי כל אדם שהוא תוהה על האני שלו ושואל:" בעצם מי אני"? מי אני האמתי? שהרי יש בי גם מן התוכן וגם מן המעטפת התוכן עם הגרעין האמיתי שעליו נוספו שכבות המעבות אותו מניסיון ולקחי חיים, ויש את הצורה היינו הזיוף והמלאכותיות המתבקשת לפעמים מצרכי החיים (שיקספיר הגזים בכך שאמר שכולנו שחקנים על במה אך האמת שאנו משחקים רק כאשר המצב דורש זאת אך לא תמיד).

"מי אני" (77) - בשיר "מי אני" מתייחס משה לשאלות אלו ואחרות. משה מבחין בשירו בין שני "אני". "האני השוכן בתוך עצמי" ו"האני הדמיוני" שאותו הוא משאיר לדמיון הקורא, דומני שהוא מתכוון ל"אני" שהייתי רוצה להיות, או שאני חושב שאני כזה. הוא מסתכל בפניו במראה ושואל: " האם זה אני / כמו האני הדמיוני. כלומר, האם מראה הפנים הוא זה שמלמד אותי על הפנים האמתיות שאני רואה בדמיוני עם כל שהן מביעות ומביאות עמן בפני הקהל?

או שמא "אולי מישהו אחר שוכן בתוכי". שימו לב; "השתכנות" היא לא מולדת! היא לא תוצר של רוח עם החומר, אלא רוח שנכנסה והשתכנה בחומר. לפי זה: המלה "שוכן" מתכוונת להשתכנות ארעית בעולם הזה, לא נצחית. והיא פועל יוצא של השאלה אם מישהו אחר השונה מהמדומה נמצא בו! וכאן הוא מגלה אופטימיות ורצון לחתירה אל המושלם במילים:

" אדם מושלם, חם ומאושר.

ומיד מערער על הרצון לשלמות הזאת כשאומר:

"חי את האגדה במציאות מדומה".

היינו לא רק שהשלמות הזאת היא כאגדה, אלא גם המציאות היא מדומה. היינו השלמות הזאת היא אמביוולנטית; גם מדומה וגם אגדית. היינו לא בת-מציאות קיימת. ושוב שואל הוא שאלה נוקבת: ואולי כל המכלול הזה; השאלות האלו התשובות, הם האני שלי. הם טבעו של אדם. היינו הלקח מהשיר הזה הוא שאלות שאדם יכול לשאול את עצמו לגבי מהות האדם וטבעו. בין במישור האישי ובין במישור הכלל אנושי.

"עור" (78) - הרהור אחר הוא גם מהחיים של כולנו: צער ההזדקנות, קושי ההשלמה עם ההתבלות, על ציר הזמן החולף. כולנו (בעיקר הנשים) רוצים עור חלק. כלומר להישאר צעירים. שהרי כמה טוב להיות צעיר! אך בשיר הזה ישנה פואנטה שמיפה אותו והיא שתי השורות המסיימות אותו: "כך לא תקראי אותי כשתביטי בעורי". מבחינה שירית, זו התקדמות פנטסטית של משה בשירתו. הפואנטה!

היינו מצד אחד אנחנו שואפים להישאר צעירים, אך הערך המוסף לכך הוא הרצון לפחות להיראות צעיר בעיניי האהובה. מאחורי הפואנטה הזאת מסתתרים כמה רגשות:

א. כפשוטו אני רוצה להיראות יפה וצעיר ונחמד בעינייך וצורתי לא תסגיר את זקנתי.

ב. המצ'ו הגברי. כגבר הנותן כתף וביטחון לך, אני רוצה להיראות צעיר וחזק.

ג. הבושה. קיימת איזו שהיה בושה בתהליך הטבעי הזה של זקנה כאשר אתה עומד מול האישה שאתה רוצה לכבוש אותה והיא יפה וצעירה לעומתך, או בת גילך, אלא שהיית רוצה להיראות צעיר וחזק.

ד. אינני רוצה בשקיפות שיכולה גם להיות לא נכונה. הקמטים לא אומרים שאני חלש, או שאיבדתי מכוחי, הם לא אומרים שאני הפכתי לאיטי, ששפתי בלות וקשות וידיי רועדות. הקמטים והצלקות לא תמיד מספרים את האמת. ככלל פואנטה מוסיפה תמיד ערך מוסף לשיר, וחשוב שתהיה. אם כי השיר בהחלט יכול גם לעמוד בלעדיה אם וכאשר הוא שיר המלכד בתוכו אלמנטים שיריים חשובים אחרים.

היפה בשירה של משה שהיא מדברת בגובה העיניים, על חיי ואירועי יום יום. מסכמת תחושות של כלל האוכלוסייה בפשטות המילה והתיאור, והרבה ניתן ללמוד גם על האישיות המסתתרת מאחורי המילים. שירתו של משה לא מסתירה אפילו טפח אחד ממנו, היא מגלה את הדברים שהוא רוצה להראות. למשל אהבתו לבישול. אהבתו לנתניה לטבע לארץ, תחושות ארוטיות, אהבה, כבוד הורים (שירים שנכתבו מהלב אותנטיים מאוד פשוטים ויפים) ועוד.

"תבשיל" (79) - גם בשיר זה דרך הבישול וחומריו ניתן ללמוד דברים. "הזורעים ברינה בדמעה יקצורו" (תהילים קכו 5). כך בבישול. נכון שבצל גורם לפעמים לדמוע אך הכוונה היא לעמל ויזע, בכל תחום של עבודה בחיים. וגם בחיינו יש בעמל קורטוב של דבש (הוא כותב "סוכר") יש צורך בתבלינים היינו לא בעבודה שבלונית, אלא בתוספת של פלפל ומלח. ותמיד יהיה בעבודה גם קמצוץ של מרירות. לא הכל תמיד ורוד, לפעמים ישנם גם רגעים או ימים שחורים.

אך הוא מסיים את השיר באופטימיות שלמרות הכל יש הרבה שמחה וישנה אהבת היצירה לפחות מבחינתו שלו. שאלות שונות לגבי האני, מעשיי, דרכיי, ניתן למצוא בעוד שירים כמו למשל בשיר " חיפוש" (80) האדם מחפש כל חייו את הדרך הנכונה במעגל החיים שהוא שורה בו. כמו בשיר " לשוב אל עצמי"(81) "מציאות חדשה" היינו הדף החדש שפתח בחייו כמשורר וכן " הסתגלות" המצב העכשווי של אדם היוצא לפנסיה. המעבר החד מפעילות ענפה, מרעש בלתי פוסק, לשקט, לשלווה, לאין סופים של ימים. וכן עוד שירים נוספים.

5. קטגורית טבע ואהבת הארץ

האדם הוא תבנית נוף מולדתו. משה תבנית נוף עירו. והוא גם מתאר בשיריו מקומות שהתרשם מהם בחו"ל כמו הטיים סקוור שבניו-יורק מנהטן. או הר הגעש וזוב שבאיטליה נאפולי. את אהבת הטבע שלו ציין בשירו "אשלים" שמהם התרשם בעירו נתניה.

"אשלים" (51) - המשורר יושב בגן המלך (כנראה בנתניה עירו) על גבעת כורכר ורואה אשלים נטועים כנגד הים. והם מביטים בו בים ונהנים, מן הסתם, מיפי השקיעה.

הרוח, לפי הנראה, מבחינה באהבתם את יפי שקיעת השמש, ומחזירה אליהם אהבה כאשר היא נושבת בבריזה ומלטפת את עליהם במליחות נעימה, והקרירות של עלעליהם רוגעת ומרגיעה אותם ואת סביבתם. הפרסוניפיקציה של האשלים, כשומרי העיר, על חוף קדומים, מול גרם שמים, הצובע את הרקיע בצבעי שקיעה, זו תמונה יפה מאוד, במיוחד כשהאשלים מקבלים היזון חוזר מהרוח. ובבית שני, על-כנפי האסוציאציה, יושב משה המשורר בגן המלך כשאול המלך תחת האשל, שם שם. כתוב בְּרָמָה ואלו כאן יושב המשורר בראש גאה ברוּמָה של גבעה מסתכל בשקיעה, הים לרגליו כמו משרת לרצונותיו (בהקבלה לשאול שעבדיו ניצבים עליו) ותחושתו שלמה ומלאה כמלך העולם.

"חבצלת החוף" (53) - כנראה באותו מעמד, על אותה גבעת כורכר, הוא רואה את חבצלת החוף. גם היא מואנשת ככלה בשמלה לבנה עם כתר לבן וסהרוני זהב והיא זקופה גאה ניצבת וגם לה עושה הרוח מחווה ומלטפת אותה ואגב מבשרת את בואו של הסתיו. שיר שקט נוגה צבעוני מלכותי משהו ויפה. כך שר הוא על השקדיה (54)

ועל האילן (55) - שיר שכולו אהבה לארץ, היאחזות חזקה בארץ, הקמת דור ודורות. השתרשות עמוקה עד כי בלתי ניתן לעקירה או להזזה. הנטיעה בארץ היא לדורות והיא נצחית. בהמשך ישנם עוד שירי טבע ואהבת הארץ. השיר "ארץ" (56) שמים (57) ועוד.

6.שירים אחרים

ישנן כמובן עוד קטגוריה של שירים כמו שיר תפילה, שירי מיסטיקה, שירים ארוטיים ושירי אהבה אך לא נוכל לסקור כאן הכל. ניסיתי להביא מהמעט שמכיל אולי הרבה אך עדיין ישנם נושאים שלא התייחסתי אליהם כדי להשאירם לעיניו הפקוחות ולהנאת הקורא.

7. סיכום עם דגש מסוים

הדגש הוא באבחנה די בולטת במשחק האור והחושך בשיריו של משה. במיוחד בשירים הראשונים. הוא רגיש מאוד אך גם נחרץ. הוא רואה לא אחת את המלחמה של בני אור בבני חושך, גם בימינו אנו. יש טוב ויש רע, יש אור וחושך, בוקר וערב, אש יוקדת, ותהום ובור חשוכים. ישנה מבוכה וישנה שמחה. קיים כעס בשירה על האלוהים, הכל יכול, שיכול היה לעשות את הדברים קצת טובים יותר. ישנה תפילה לשינוי. תיאורי טבע יפים, אהבת הארץ, אהבת האהבה והארוטיקה. ומעל הכל, מצא חן בעיני, שירים שכתב והקדיש להוריו ז"ל זה החלק היפה והחשוב, לדעתי, בספר הביכורים הזה. ההורים.