טיוטת כתב האישום שהוגשה נגד שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, ועוד 10 נאשמים, מגוללת אישומים בגין מעשים פליליים חמורים. הירשזון מואשם בשורה של מעשי שחיתות ובגניבת מיליוני שקלים מקופת הסתדרות עובדים לאומית (תע"ל) ועמותת נילי שבבעלותה. גניבות הכספים ומעשי המרמה נמשכו בכל אותה תקופה שהינו חבר כנסת, וגם בחודשים פברואר-אפריל 2005, בעת שכיהן כשר התיירות.
הנאשמים הם (רשימה מלאה, על-פי סדר ההופעה): אברהם הירשזון, גדעון בן-צור, יצחק רוסו, אמציה בונר (בורנשטיין), זהבה רוסו, עו"ד ברוך אדלר, עו"ד לילך נחמיה, עובדיה כהן, דוד כהן, ציון כהן, רונית גרטי. מלבד הירשזון, הידוע ומוכר כחברו הקרוב של ראש הממשלה, אהוד אלמרט, מואשמים על-פי הטיוטא, שני ידידים נוספים של אולמרט: עו"ד ברוך אדלר - שליווה את הירשזון ואולמרט בניהול קמפיינים בבחירות שהתקיימו; וכן עו"ד לילך נחמיה, זוגתו בעבר של הירשזון, החשודה גם בפרשת המינויים ברשות לעסקים קטנים.
בטיוטת כתב האישום שהגיעה לידי Nfc מיוחסות להירשזון עבירות של גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון אסורה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הגשת כתב האישום נגדו ונגד האחרים כפופה לתוצאות שימוע שייערך להם.
על-פי הטיוטא, קיבל הירשזון 2.5 מיליון שקל במזומן שנגנבו מתע"ל, שהיה היושב-ראש שלה, ומעמותת נילי שהפעילה רשת גנים ומעונות יום. מיליון שקל מהכסף שנגנב הפקיד הירשזון בחשבונות הבנק שלו, ואת השאר הוציא לצרכים פרטיים.
- נאשם מס' 6: עו"ד ברוך אדלר - ידידם של אולמרט והירשזון
לרשימת הנאשמים צורפו במפתיע שני עורכי דין: עו"ד ברוך אדלר ועו"ד לילך נחמיה. עו"ד אדלר היה בתקופה שבה מדובר שותף במשרד מסר-אדלר-ריבלין ושות', והיה אחראי לטיפול המשפטי בעמותות הקשורות להע"ל, ובהן נילי. המשרד קיבל שכר חודשי קבוע (ריטיינר) על טיפול זה. עו"ד אדלר פיתח קשרי ידידות עם הירשזון וטיפל גם בענייניו המשפטיים האישיים. כמו כן שימש דירקטור בחברות הקשורות לעופר הירשזון, בנו של הנאשם הראשי. על-פי החשד, באישורו של הירשזון הוגדל הריטיינר שקיבל משרד עורכי הדין, וחלק מסכום זה (5000 ש"ח לחוד) הועבר לעו"ד לילך נחמיה.
- נאשמת: עו"ד לילך נחמיה - זוגתו של הירשזון
עו"ד נחמיה הייתה משנת 2000 זוגתו של הירשזון. לאחר שסיימה את התמחותה במשפטים סידר לה הירשזון עבודה אצל אדלר. במקביל לעבודתה הייתה עוזרת פרלמנטרית בכנסת.
בספטמבר 2002 השתמש אדלר בקשריו ובקשריה של נחמיה עם הירשזון, כדי להוציא כספים מהע"ל, שלא כדין. למטרה זו דרש אדלר מהע"ל להעלות את שכר טירחתו ל-28 אלף שקל למרות שלא הייתה לכך כל הצדקה.
לשם קידום קשר זה, שילם אדלר לנחמיה משכורת של 5000 שקל לחודש למרות שלא עבדה אצלו כלל. וזאת עד 2004 כאשר התמנתה לסמנכ"ל הרשות לעסקים קטנים. איש הכספים של הע"ל, גדעון בן-צור, ומנכ"ל הע"ל, יצחק רוסו, אישרו את העלאת שכר הטירחה לאדלר, למרות שידעו על חוסר ההצדקה לתשלום הנוסף, על העסקתה הפיקטיבית של נחמיה אצל אדלר ועל קשריה עם הירשזון. במעשים אלה מואשמים שני עורכי הדין יחד עם שני הבכירים במעשי מירמה והפרת אמונים.
התביעה טוענת כי ב-1998 קשר הירשזון עם עובדיה כהן, ראש אגף הכספים בהע"ל ויו"ר נילי, ועם מנהל החשבונות של הע"ל, גדעון בן-צור, שהיה כפוף לכהן ולאחר מכן ירש את מקומו כראש האגף, לגנוב כסף רב מהע"ל ונילי. בשנת 2000 שותף בסוד העניינים גם מנכ"ל הע"ל, יצחק רוסו, שהיה מקורב של הירשזון. כהן יידע במהלך התקופה גם את חשב תע"ל, אמציה בונר. במשך כל התקופה גנבו הירשזון ועובדים אלה, שהיו בעלי זכות חתימה על שיקים, מיליוני שקלים מתע"ל ומנילי.
כהן, בן-צור, רוסו ובונר, וכן בעלי זכות חתימה אחרים בהע"ל, הוציא מאות שיקים בסכומים של מיליוני שקלים לפקודת שליחים שתפקידם היה למשוך כסף במזומן מחשבונות הבנקים של הע"ל ונילי ולמסור אותו להירשזון או לחבריו לגניבות. אחד השליחים היה דוד כהן, אחיו של מנהל אגף הכספים. במהלך התקופה הסתבך דוד כהן בחבות בסכומי עתק לנושים בשוק האפור בגלל הימורים.
התביעה טוענת כי בשנת 2000 סיכם הירשזון עם כהן כי כהן יעביר אליו כ-25 אלף שקל בחודש, מעין "תשלום הוצאות". השניים יידעו את בן-צור על כך. העברת הכסף נעשתה בין היתר באמצעות הכנסת חלק מכספי פריטת השיקים למעטפות, והעברתן באמצעות שני השליחים לידי עובדת בביתו של הירשזון בתל אביב או ישירות להירשזון במשרדי הסתדרות העובדים הלאומית.
עוד סיכמו הירשזון ועמיתיו לגניבות, כי יועבר לידיו כספים לרגל נסיעותיו לחו"ל. בשנים 2000-2004 קיבל כספי נסיעות בסך 2000-3000 דולר במזומן לכל נסיעה. את הכסף במטבע זר רכשו כהן ובן-צור, באמצעות אחד השליחים, בחנויות לממכר מטבע זר תמורת שיקים של הע"ל, ומסרו אותו להירשזון במעטפות. בשנים 2000-2004 נסע הירשזון לחו"ל כ-50 פעם. גם כהן, בן צור ורוסו משכו כספים לנסיעות.
במסגרת תפקידו של בן-צור כמנהל הכספים בהסתדרות עובדים לאומית ואחראי לניהול ענייניה הכספיים של נילי, הצטברו אצלו כספים רבים שנועדו לחוגים ופעילויות תרבות של נילי ושל הסתדרות העובדים הלאומית. החל מנובמבר 2003 נהגו בן-צור והעוזרת שלו, רונית גרטי, להכניס סכומים של 25 אלף שקל במעטפות לנסיעותיו של הירשזון.
גם לאחר שמונה הירשזון לשר התיירות ולאחר התפטרותו מתע"ל בינואר 2005, המשיכו להעביר לו את הכספים הללו. עקב ההתפטרות הודע רוסו להירשזון כי הסכום החודשי יופחת מ-25 אלף שקל ל-5000 שקל. בשיחה ביניהם, העלה הירשזון טענה כוזבת כי הכספים שקיבל ניתנו לו במסגרת הסדר פיצויים, המוכר לבן-צור.
עוד נטען בטיוטת כתב האישום, כי בשנת 2000 החל הירשזון לקחת מהע"ל תרופות לצרכיו האישיים בלי שום קשר לתפקידו. המרשמים נרשמו על-שם אחד השליחים, והשליח רכש את התרופות בכספי הע"ל שהעבירו לו כהן ובן-צור. רופאיו של הירשזון אף רשמו תרופות על-שמו של השליח למרות שהן נועדו להירשזון.
סוכם כי הירשזון, ועימו גם כהן ורוסו, יקבלו כספים במזומן מפריטת השיקים באמתלה שמדובר במענק חג. הירשזון קיבל בשנים 2000-2003 פעמיים בשנה, בפסח ובראש השנה, מענקים כאלה בסך 30-10 אלף שקל במזומן כל אחד. גם כהן ורוס קיבלו מענקי חג. בכל פעם שולמו הכספים מכספי פריטת השיקים. בחלק המקרים השתתפה אשתו של רוסו, זהבה, שהייתה מפקחת על רשת גני הילדים של נילי, בהעברת הכספים. היא הפקידה את הכספים בחשבונות בנק שלה ושל בעלה.
במקרים מסוימים מסר כהן להע"ל חשבוניות מס כוזבות של בנ-גד, משרד להנהלת חשובנות שהיה בבעלותו, כדי לספק כיסוי להוצאת השיקים.
מכתב האישום עולה, כפי שחשפנו כאן באתר Nfc, כי תע"ל העמידה לרשות הירשזון, כשהיה חבר כנסת, רכב שרד מפואר שחכרה בליסינג בעלות של 7000-12,000 שקל לחודש, וכן נהג צמוד, וזאת כאשר נאסר על חברי הכנסת לקבל שכר או תמורה מגוף אחר פרט לכנסת. שווי ההטבה שנטל הירשזון, שלא כדין, הגיע למאות אלפי ש"ח.
בכתב האישום טוענים עורכי הדין אליהו שוורץ-שואף, לילך שלום ורוני מודריק מפרקליטות מחוז תל אביב, כי מעשי הגניבה והמרמה של הירשזון נעשו בשיתוף בכירים בתע"ל, תוך שימוש בפנקסי שיקים של תע"ל ושל נילי שהבכירים חתמו עליהם "בלנקו".
הירשזון קשר קשר עם בכירים לבצע מעשי מרמה וגניבה על חשבון הארגונים הללו. חלק מהכסף שלשל הירשזון לכיסו וחלק אחר נטלו לעצמם הבכירים. גניבת הכספים ומעשי המרמה בוצעו באופנים שונים, כפי שיפורט להלן.
כמו-כן סיכמו כהן, בן-צור ויצחק רוסו, שהיה מנכ"ל תע"ל, כי לידי הירשזון יועברו כספים במזומן מכספי פריטת השיקים באמתלה שמדובר במענק חג. הירשזון קיבל בשנים 2000-2003 פעמיים בשנה מענקים כאלה בסך 10-30 אלף שקל במזומן כל אחד. בכל פעם שולמו הכספים מכספי פריטת השיקים.
במסגרת תפקידו של בן צור כמנהל הכספים בהסתדרות עבודים לאומית ואחראי לניהול ענייניה הכספיים של נילי, התאספו אצלו כספים רבים שנועדו לחוגים ופעילויות תרבות של נילי ושל הסתדרות העובדים הלאומית. החל מנובמבר 2003 נהגו בן-צור והעוזרת שלו, רונית גרטי, להכניס סכומים של 25 אלף שקל במעטפות לנסיעותיו של הירשזון.
גם לאחר שמונה הירשזון לשר התיירות ולאחר התפטרותו מתע"ל בינואר 2005 המשיכו להעביר לו את הכספים הללו.
- כספי נגנבו לשימוש בפריימריז
התביעה גם טוענת כי בשנת 1998 ובשנת 2002 פנה הירשזון לכהן וסיכם איתו כי יקבל ממנו כספים כדי לממן את מאמציו להיבחר בבחירות המוקדמות (פריימריז) בליכוד, לפני הבחירות לכנסת. למטרה זו לקח כהן, בידיעת בן-צור, שתי הלוואות מאבי עמר, תושב צרפת, האחת על-סך כרבע מיליון שקל לפריימריז של 1998 והאחרת על-סך כ-360,000 שקל לפריימריז של 2002. את שתיהן פרע כהן בשיקים של נילי. לשם כיסוי העסקה ערכו כהן, בן-צור ורוסו חוזה עסקה כוזב בין הע"ל לבין הע"ל.
מטיוטת כתב האישום גם עולה, כי בסוף 2000 הועברו 32 אלף שקל מכספי תע"ל לחשבון הבנק של הירשזון, באמצעות אחד השליחים, לכיסוי קבלת פנים שערך לחברי הליכוד בגני התערוכה בתל אביב.
בשנת 2000 פנה השליח כהן לאחיו, ראש אגף הכספים, וטען שמאיימים על חייו. הוא נהג גם להגיע למשרד הע"ל ולדרוש, בצעקות, כספים כדי לכסות את החובות שבהם הסתבך. לפיכך קשר עובדיה כהן עם אחיו ציון שהועסק אף הוא בתפקיד בכיר בהע"ל, ועם בן-צור ובונר, ולגנוב כסף רב מהע"ל ומנילי כדי לסייע לדוד כהן, אח המהמר. הם עשו זאת בדרכים שונות ומשונות. גם דוד כהן עצמו גנב כסף רב מהע"ל. בסך-הכל נגנבו בדרכים אלה יותר מ-6 מיליון שקלים.
עוד נטען כי בשנים 2000-2004 עשו הירשזון ושותפיו פעולות להלבנת הון כדי להסוות את מקור הגניבות מהע"ל מנילי.
מכתב האישום גם עולה, כי בסוף 2000 הועברו 32 אלף שקל מכספי תע"ל לחשבון הבנק של הירשזון לכיסוי קבלת פנים שערך לחברי הליכוד בגני התערוכה בתל אביב.
עוד נטען, כי בשנים 2004-2000 עשו הירשזון ושותפיו פעולות להלבנת הון כדי להסוות את מקור הגניבות מתע"ל מנילי.
מעשי הגניבה המיוחסים בטיוטת כתב האישום להירשזון עצמו הם כדלקמן:
א) 1.2 מיליון שקל - "הוצאות חודשיות".
ב) 160,000 שקל - "כספי חגים".
ג) כ-750,000 שקל - "כספי נסיעות".
ד) 72,000 שקל - "כספי תרופות".
ה) 600,000 שקל "כספי פריימריז".
- סעיף ייחודי: ארוחות שחיתות
סעיף אישום נוסף שהתביעה מייחסת להירשזון לבדו הוא קבלת 115,000 שקל במירמה מהע"ל על ארוחות שאכל במסעדות בסופי שבוע ובמזנון הכנסת, תוך הצהרה כוזבת שמדובר בהוצאות במסגרת עבודתו כיו"ר הע"ל. במעשיו אלה גם הפר את חוק חסינות חברי הכנסת האוסר עליהם קבלת תמורה חומרית כלשהי.
