שוק המשכנתאות ככרטיס אדום לתדלוק מחירי הדיור

הנתונים שפורסמו בימים האחרונים לגבי שוק המשכנתאות, אינם קשורים רק לשוק זה, אלא מהווים אינדיקציה ברורה לעליית מחירי הדיור כבר במהלך הרבעונים הקרובים. על-פי נתונים אלה גדל באופן משמעותי מספר הישראלים שנטלו משכנתה או חזרו לשוק זה בחודש יולי, ובהיקף כולל של כ-6.5 מיליארדי שקלים, מהנתונים הגבוהים ביותר בכל הזמנים.

מה הסיבות בעצם לחזרה המהירה של הישראלים לקחת משכנתאות בסיטונות, בעיצומו של גל הקורונה, וכאשר המשק הישראלי מצוי בפועל בעיצומו של מיתון עמוק ביותר?

ראשית, בפועל הריבית על המשכנתאות הינה נמוכה ואטרקטיבית ביותר, כאחוד אחד בלבד, זאת לעומת יותר משני אחוזים ב-2017. יש לכך בהחלט משמעות רבה לגבי חסכון בהיקף החזרת המשכנתא, עד כדי מאות שקלים לחודש למשכנתאות גדולות.

שנית, היה ככל הנראה בכך "אפקט הפוך" לירידה הזמנית בנטילת משכנתאות בחודשים שבהם פרץ גל הקורונה, פברואר-יוני, והרבה ישראלים שדחו את החלטתם, מימשו אותה לאחר שהקורונה הפכה תודעתית לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום.

שלישית, העובדה שמבלי לשים לב, ובהדרגה, התחלות הבנייה יורדות והולכות בשנה האחרונה, בלי קשר בהכרח לקורונה, עד כדי קצב ממוצע מדאיג ביותר של כ-42 אלף לשנה בלבד, זאת לעומת כ-70 אלף התחלות לפחות הנדרשות בשוק הדיור.

רביעית, וזה אולי ה"כרטיס האדום" המדאיג ביותר: ההכרה בכך שבקרב הציבור הרחב קיימת הכרה ברורה בכך שמחירי הדיור, שבחודשי פרוץ הקורונה ירדו קמעא בהיקף מצטבר של כ-0.9 אחוזים, וחזרו לעלות במהלך החודשים האחרונים, מתודלקים מחדש, ויעלו ביתר שאת במהלך הרבעונים הקרובים.

אדגיש כי אין זו הפעם הראשונה בה שוק המשכנתאות מהווה אינדיקציה למגמות מחירי הדיור. גם בעבר הוא היווה את הסנונית הראשונה שבישרה גל חדש של התייקרות. זה קרה, לדוגמה, ב-2009, לאחר האטה זמנית בשוק בעקבות משבר התמוטטות בנק "להמן ברדרס'" בניו-יורק בספטמבר 2008, ב-2012, בעקבות הרגיעה שהייתה עקב המחאה החברתית של 2011 וב-2014, לאחר שנכשלה תוכנית המע"מ אפס של שר האוצר דאז, יאיר לפיד.

הבשורה ה"טובה" יחסית הינה בכך שרוב נוטלי המשכנתאות נזהרו "לא ללכת מעל לפופיק" ואת עיקר המימון לרכישת דירה הביאו מהבית ולא במימון חיצוני, להוציא דירות זולות במיוחד, שם המשכנתאות נגסו כ-60 אחוזים מהיקף המימון לרכישת הדירה.

אולם, וזה אולם גדול, זוהי ללא ספק "שמחת עניים", שהרי את הנתון הבעייתי של 42 אלף התחלות בנייה לשנה, והקרבה פחות דירות מכך "על המדף", אי-אפשר יהיה לשנות באיווחה אחת והמציאות בה תוכניות רבות תקועות ברשויות המקומיות כאבן שאין לה הופכין לא תשתנה כל עוד ממשלת ישראל לא תראה כמשימה לאומית מועדפת לזרז הליכי רישוי וקידום תוכניות, המחסור הקריטי בהיצע יימשך במלוא עוזו ומחירי השוק ימשיכו להיות מתודלקים מעלה, מעלה, וכך גם, באופן טבעי, שוק המשכנתאות. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות.