אחת הסוגיות שתונח על שולחנם של שופטי נתניהו במסגרת טענותיו להגנה מן הצדק תהיה טענות לאכיפה בררנית. נתייחס כאן לאכיפה בררנית מסוג מסוים - זו אכיפה שמבחינה בין נאשמים שהם בשר ודם לבין ישויות משפטיות שאינן בשר ודם כגון חברות וכו'.
נשאלת השאלה, כיצד זה שהפרקליטות נמנעה מלצרף כנאשמות לכתב האישום גם את החברות הרלוונטיות - בזק,
ידיעות אחרונות ווואלה. כך למשל, מדוע נמנעה הפרקליטות להאשים את בזק, שעל-פי הנטען הפיקה במסגרת השוחד סכומי כסף אדירים - דבר שמחייב, בוודאי מבחינת אינטרס הציבור, להטיל עליה קנסות כבדים ולחלט את רווחי השוחד. בהקשר זה יודגש, שהטלת קנסות וחילוט רווחי השוחד מעוגנים בחוק העונשין ובהנחיות פרקליט המדינה.
יצוין, שבעבר נעשתה פנייה בעניין זה (באמצעות עו"ד מיכאל דבורין) אל היועמ"ש שהשיב לפונה כי אפשרות העמדתם לדין של התאגידים האמורים "עודנה נשקלת על-ידי הגורמים הרלוונטיים, וטרם התקבלה החלטה בעניין". בהמשך הוגשה גם עתירה לבג"ץ שנדחתה עקב היותה מוקדמת. אלא שמאז - המשפט כבר החל ואף נתקיימו בו שתי ישיבות, ולכן סביר בהחלט להניח שהפרקליטות החליטה שלא להגיש אישומים גם נגד התאגידים.
אכן, קיימים הבדלים בין השיקולים להגיש כתב אישום נגד אדם בשר ודם לבין השיקולים להגיש כתב אישום נגד תאגיד. אלא שהפרקליטות נמנעת, משום מה, לפרט במקרה שלפנינו את שיקוליה שלא להגיש אישומים גם נגד התאגידים. הימנעות הפרקליטות לפרט את שיקוליה תמוהה במיוחד בנסיבות העניין שעה שאחד הנאשמים הוא כידוע ראש הממשלה - דבר שמטבע הדברים מושך אל התיק התעניינות וסקרנות ציבורית בממדים שטרם נודעו כמותם. והתמיהה גוברת שבעתיים נוכח העובדה, שהימנעות מהגשת אישומים נגד התאגידים מהווה למעשה ויתור מראש מצד המדינה על קנסות וחילוטי כספים בסכומים אדירים.
עצם העובדה שהפרקליטות שומרת בעניין זה את נימוקיה קרוב לחזה מעוררת תהיות, שמא היא עצמה חוששת ששיקוליה אינם משכנעים. מכל מקום, השאלה למקומה חוזרת: מהם השיקולים של הפרקליטות לאי צירוף התאגידים לכתב האישום?
בין השיקולים האפשריים בולט שיקול אחד כבד - גם אם הפרקליטות תכחיש בתוקף את קיומו והוא, שהפרקליטות יודעת היטב שצירוף התאגידים לכתב האישום ימשוך אחריו שובל ארוך של פרקליטים כדי להגן על התאגידים, ובעקיפין מטבע הדברים לתרום גם להגנתם של הנאשמים שכבר נמצאים כיום בתיק. בהקשר זה יודגש: כל התאגידים המדוברים - במיוחד חברת בזק - הינם תאגידים עתירי ממון וביכולתם לממן סוללות של עורכי דין מיומנים מהשורה הראשונה שיגדשו את האולם ובעצם נוכחותם יטילו מורא בליבם של עדי התביעה - במיוחד בליבם של עדי המדינה - כל זאת עוד טרם תחילת המשפט לעיצומו. שלא לדבר על כך, שריבוי פרקליטים מיומנים מאפשר להתמודד כראוי עם הררי המסמכים והתמלילים שבבסיס כתב האישום.
בנסיבות אלה ברור מאליו, שהפרקליטות מעדיפה לחסוך מעצמה חיים קשים, ולצמצם ככל שרק ניתן את הסיוט המזומן לעדיה השונים ובמיוחד לעדי המדינה, שצפויים לגיהינום מתמשך בחקירותיהם הנגדיות - דבר שבסופו של דבר עלול גם "לפרק" את כתב האישום. משכך, הפרקליטות מעדיפה כאמור להשאיר את התאגידים העשירים ופרקליטיהם היקרים מחוץ לכתב האישום ומחוץ לבית המשפט.
