למי יש זמן לפיגועים?

לרגע אחד אתמול התמלאתי פתאום תחושות שמרניות להחריד. כמו איזה מטיף אוונגליסטי רציתי לצאת לרחוב ולצעוק: "תעצרו את הכל! את הקדמה, את המחשוב שנמצא כבר מזמן בכל בית ובעיקר - את האינטרנט!".

הסרט "ג'יהאד טי.וי", ששודר אמש ב-yes דוקו, מראה באיזו קלות מגיעים טרוריסטים מבוקשים לקדמת הבימה העולמית. אנשים שאמורים לנדוד ממערה למערה במדבריות מבודדות, מצליחים בעזרת הטכנולוגיה הנגישה לשאת נאומים חוצבי להבות ודרשות פונדמנטליסטיות למיניהן באוזניהם של מיליונים ברחבי העולם. הרשת מוצפת בסרטוני תעמולה מעירק, מאפגניסטן ומצ'צ'ניה. אם זה מה שצעירים מוסלמים ברחבי העולם נחשפים אליו על בסיס יומי, חשבתי, אנחנו בצרות.

אחרי שהתחושות הריאקציונריות האלה היכו בי, נרגעתי. על המסך הופיע איימן זוואהירי, מספר שתיים באל-קעידא, אחד מבני התמותה הנרדפים ביותר בעולם. יש האומרים - אחד מהאנשים המסוכנים עלי אדמות. במה עוסק אותו זוואהירי? כשהוא מופיע על צג המחשב הוא לוקח הפוגה מפעילות הטרור הישירה ועושה את מה שרוב האנשים שאינם טכנופובים גמורים עושה בימים אלו: מנהל בלוג. ביקורת סרטים או מסעדות לא תמצאו כאן, גם לא עצות על יחסים שבינו לבינה, אלא הסתה פרועה נגד ארה"ב וישראל שמלווה באינספור קטעי וידאו ערוכים היטב המציגים מחבלים מתאבדים כגיבורי הדור.

ברור שזה חמור ושצריך למנוע מחומרים כאלה להגיע לילדים רבים ברחבי העולם, אבל פתאום חשבתי לעצמי: האיש הזה עסוק בכתיבת דרשות, בהפקות סרטים, במחלוקות אמנותיות עם רעולי פנים וסביר להניח שגם בקריאת טוקבקים. מתי בדיוק נשאר לו זמן לתכנן פיגועי טרור? התהייה הזו - חשובה ככל שתהיה - היא לא הסיבה המרכזית להיעדר הפאניקה בסרט. היוצר עושה משהו שלא רבים עשו לפניו ונותן קצת קרדיט למוסלמים ברחבי העולם שנחשפים לחומרי התעמולה. "מה שהפתיע אותי הוא דווקא מיעוט הציפיות באותם סרטוני וידאו", הוא מתוודה.

ולא ליפול ברשת של אל-קעידא זה לא עניין של מה בכך. הטרוריסטים, על-פי "ג'יהאד טי.וי" הם לא אנשי מערות פרימטיבים שיודעים בסך-הכל להחזיק קלצ'ניקוב. מדובר באנשי אסטרטגיה מבריקים שעושים לילות כימים כדי לפתח אייקונים היסטוריים שיעידו על חוזקו של הג'יהאד העולמי. כל קבוצת מורדים שמכבדת את עצמה כבר פיתחה מיתוג תקשורתי ייחודי, עם לוגו, סלוגן ואפקטים גרפיים. ראשי אל-קעידא מנהלים דיון ברמה אקדמית בנוגע למידה שבה צריכים סרטוני הווידאו לזעזע את הצופה. בעוד בן-לאדן וזוואהירי לא רוצים להרתיע תומכים פוטנציאליים, דורש אבו מוסב אל-זרקאווי ללכת בכל הכוח ולשדר גם הוצאות להורג.

כל אלה - כך נראה - לא מצליחים להעלות את הרייטינג של התעמולה הקיצונית ברשת. המסקנה שמגיעה בסוף הסרט היא אולי הגיונית אבל לא כל-כך ברורה מאליה: "אם המלחמה משתקפת אצלך בטלוויזיה מדי יום היא אולי תחזק אצלך את הרצון להילחם בצבא פולש, אבל זה לא אומר שתהפוך לצרכן תמים של תעמולת הרשת של אל-קעידא".