לכו לראות את ההצגה "אנא מן אל-יהוד" <br>

אני ממליץ לכל שוחרי התיאטרון להגיע לרחבה, הפרוסה בפתחו של התיאטרון היהודי ערבי על הטיילת ביפו ברחוב מפרץ שלמה 10, ולזכות בחוויה אמנותית בצפייה בהצגה "אַנַּא מִן אַלְ-יַהוּד". אני מסב את תשומת לבם של שוחרי תיאטרון טוב. התקשרו לתיאטרון ביפו כדי לוודא תאריכי הופעה.
אם איני טועה, התיאטרון היהודי ערבי ביפו הוא התיאטרון היחידי בארץ, שבהיתר משרד הבריאות, מופיע בפני קהל, שכל אחד יושב במרחק של שני מטרים מצופה אחר ומסכה על פניו. כל זאת במרחב הפתוח, כשמספר הצופים מאושר על-ידי הרשויות המוסמכות לכך.

זו חוויה אמנותית מיוחדת, כשלהצגה על הבמה חודרת המולת הרחוב. שירה כואבת הצועקת ובוכה - "אַנַּא מִן אַלְ-יַהוּד,

אַנַּא מִן אַלְ-יַהוּד.

וְהָעִבְרִית שֶׁלִּי חֵרֶשֶׁת

לִפְעָמִים חֵרֶשֶׁת מְאֹד" -

השירה הכואבת משתלבת עם קולות צופרי המכוניות החולפות וקולות העוברים והשבים בטיילת עם שלל הנעימות המוסיקאליות העולות מבתי קפה סמוכים. נעימות מבתי קפה סמוכים יחד עם הקולות של המואזין מהמסגד וסלסולי תפילתו קורעים את שמיה של יפו ומצטרפים לקול הכואב, שעולה מהבמה הממוקמת ברחבת התאטרון, כאב המביע:

"הָעֲרָבִית שֶׁלִּי אִלֶּמֶת,

חֲנוּקָה מִן הַגָּרוֹן

מְקַלֶּלֶת אֶת עַצְמָהּ

בְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה

יְשֵׁנָה בַּאֲוִיר הַמַּחֲנִיק שֶׁל מִקְלְטֵי נַפְשִׁי..."

יש משהו קסום בקולות היפים העולים מכל רחבי העיר יפו ומשתלבים עם קולות השירה על הבמה, קולות המשמיעים את הטקסט הכואב והמתייסר של המשורר ד"ר אלמוג בהר במחזה, שעובד על-ידי המחזאית אילנית סוויסה, בוים על-ידי הבמאי סיני פתר בשיתוף בית הספר לאומנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים.

ד"ר אלמוג בהר, בן 42, נולד בשכונת עולים בנתניה למשפחה של יוצאי עירק. סיפורו "אַנַּא מִן אַלְ-יַהוּד" זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ ב-2006. הסיפור תורגם לערבית ופורסם בכתב העת הקהירי הוותיק "אַל-הִילַאל".

אני מצרף לרשימתי הקצרה את רשמיו של פרופסור נמרוד אלוני, כפי שבאו לידי ביטוי בשורות הראשונות של התכנייה להצגה: "כבר מזמן לא ראיתי הצגה כל כך אמיתית, שמפגישה את הממשי הנסתר והמוסתר, שמגלה ומוכיחה את שקיים בליבת ההוויה אך מטעמים מגוונים מודחק לפריפריה. הצגה שהיא אנטי-מחיקון של זהות במשבר..."

אסתפק ברשימה זו להביא לידיעת הקוראים שיר אחד שכבש אותי, שירו של המשורר ד"ר אלמוג בהר, שריתק אותי כצופה ומאזין כשהוא הושר מעל הבמה על-ידי כל שחקני המחזה.

"הָעֲרָבִית שֶׁלִּי אִלֶּמֶת

חֲנוּקָה מִן הַגָּרוֹן

מְקַלֶּלֶת אֶת עַצְמָהּ

בְּלִי לְהוֹצִיא מִלָּה

יְשֵׁנָה בַּאֲוִיר הַמַּחֲנֲיק שֶׁל מְקַלְּלֵי נַפְשִׁי

מִִסְתַּתֶּרֶת

מִבְּנִי-הַמִּשְׁפָּחָה

מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסֵי הָעִבְרִית.

וְהָעִבְרִית שֶׁלִּי גּוֹעֶשֶׁת

מִתְרוֹצֶצֶת בֵּין הַחֲדָרִים וּמִרְפְּסוֹת הַשְּכֵנִים

מַשְׁמִיעָה קוֹלָהּ בְּרַבִּים

מְנַבֵּאת בּוֹאָם שֶׁל אֱלוֹהִים

וְדַחְפּוֹרִים

וְאָז מִתְכַּנֶּסֶת בַּּסָּלוֹן

חוֹשֶׁבֶת עַל עַצְמָהּ

גְּלוּיוֹת גְּלוּיוֹת שֶׁל שְׁפַת עוֹרָהּ

כְסוּיוֹת כְּסוּיוֹת בֵּין דַּפֵּי בְּשָׁרָהּ

רֶגַע עֵירֻמָּה וְרֶגַע לְבוּשָׁה

הִיא מִצְטַמְצֶמֶת בַּכֻּרְסָא

מְבַקֶשֶּׁת אֶת סְלִיחַת לִבָּהּ.

הָעֲרָבִית שֶׁלִּי פּוֹחֶדֶת

מִתְחַזָּה בְּשֶׁקֶט לְעִבְרִית

וְלוֹחֶשֶׁת לַחֲבֵרִים

עִם כָּל דְּפִיקָה בִּשְׁעָרֶיהָ:

"אַהְלָן אַהְלָן."

וּמוּל כָּל שׁוֹטֵר עוֹבֵר בָּרְחוֹב

שׁוֹלֶפֶת תְּעוּדַת זֵהוּת

מַצְבִּיעָה עַל הַסְּעִיף הַמְּגוֹנֵן:

"אַנַּא מִן אַלְ-יַהוּד, אַנַּא מִן אַלְ-יַהוּד"

וְהָעִבְרִית שֶׁלִּי חֵרֶשֶׁת

לִפְעָמִים חֵרֶשֶת מְאֹד.

קוראים יקרים, לכו לראות את ההצגה. כמו כל יצירת אומנות גדולה, מגלה לנו הצופים, שחווית האמת הקונקרטית, העולה על הבמה בהצגה "אנא מן אל-יהוד", היא אמת אוניברסאלית. לכו ומובטחת לכם חוויה אמנותית עזה. רק אל תשכחו לעמוד אחרי ההצגה באחת מנקודות התצפית שעל הטיילת, והשקיפו על ימה של יפו. נשמו אוויר נקי לריאותיכם לקראת המשך ההתמודדויות היומיומיות המצפות לכם.