רוב בתי הקולנוע בארה"ב סגורים, אך בסין הם חזרו לפעילות רגילה. השבוע התאספו צופים – במרחק חברתי – לצפות בדרמת המלחמה "ה-800" שהאמריקנים עדיין צריכים לצפות לה. בשבוע הבא ישלחו אולפני דיסני את "מולאן" היישר לרשת ברוב המערב, בעוד הסינים יוכלו לצפות בו על המסך הגדול. השוק הסיני חשוב מאוד להוליווד: סין עשויה להפוך השנה למובילה בעולם בהכנסות בתי הקולנוע, וחברות מדיה סיניות משקיעות בסרטים אמריקניים.

זה אומר שגם הצנזורה הסינית נכנסת לתמונה, מבהיר אקונומיסט. לעיתים האולפנים משנים את הגרסה הסינית, ויש מקרים בהם גם הגרסה העיקרית עוברת שינויים. שר המשפטים, ויליאם באר, כבר האשים את תעשיית הסרטים האמריקנית בכניעה לסינים. פוליטיקאים הציעו לקנוס אולפנים המסכימים לדרישות צנזורה.

בשנת 2005 היו הכנסות בתי הקולנוע בסין 275 מיליון דולר; אשתקד הן הגיעו ל-10 מיליארד דולר. אי-אפשר להתעלם משוק כזה; הוא יכול לעשות את ההבדל בין שובר קופות לבין כישלון קולוסאלי. יהיה זה טיפשי מצד הוליווד לא לתפור סרטים לשוק הסיני, ואין רע בכך שלא כל גיבורי העל והנסיכות יהיו מערביים. אולם יש בסיס מוצק לחששות מפני צנזורה פוליטית. כבר כיום הסינים דורשים להסיר דגלים ולשנות מפות; חובה להתעלם משלושת ה-ט': טייננמאן, טייוואן וטיבט; סלפי של שחקן עם הדלאי לאמה עלול לגרום החרמה של סרטיו.

התרופה לעיתים גרועה מן המחלה, טוען אקונומיסט. הסנאטור טד קרוז מציע שאולפנים שייכנעו לסינים לא יוכלו לעבוד עם משרד ההגנה – אבל זה יערב את הממשל האמריקני בעשיית הסרטים; זה נשמע מתאים יותר לבייג'ינג מאשר לוושינגטון. פעילים למען חופש הביטוי מציעים לחייב את האולפנים לפרסם מה שינו לדרישת סין – אך הללו יוכלו לטעון, שהשינויים נעשו מרצונם החופשי.

למרבה המזל, שני גורמים מצמצמים את הכניעה של הוליווד. האחד: כניעת-יתר לסינים עלולה להביא לפגיעה בשוק האמריקני. כאשר ליגת ה-NBA התנצלה על ציוץ של מנהל קבוצה בעד הונג-קונג, תגובת האוהדים אילצה אותה לחזור בה. התבטאות של כוכבת "מולאן" בעד דיכוי ההפגנות בהונג-קונג הובילה לקריאות להחרים את הסרט. למנהלי האולפנים יש זיכרון ארוך והם אלרגיים למחלוקות בדיוק כמו הצנזורים הסיניים.

הגורם השני הוא עליית שידורי ה"סטרימינג", אשר בניגוד לבתי הקולנוע – אינם גלובליים. נטפליקס אינה מורשית לשדר בסין, וכך היא יכלה להזמין את הסרט התיעודי "ג'ושוע: בן-עשרה נגד מעצמת-על" העוסק בהפגנות בהונג-קונג. הבסיס הכלכלי של ה"סטרימינג" הוא תפיסת נישות, מה שמקל על המפיקים לומר דברים שונים לקהלים שונים.

כל זה מצריך התייחסות לרכיב הנדיר ביותר בתוצרת של הוליווד: ריאליזם. אין דרך למנוע את השפעתה של ממשלת סין על תעשיית הסרטים העולמית. אך קובעי המדיניות במערב צריכים להימנע מלומר לאולפנים מה עליהם לעשות. שמירת חופש הביטוי מתחילה בכך שהם יוכלו לפעול כרצונם – ואת ההתערבות יש להותיר לסינים.