המינויים הכושלים של נתניהו

בנימין נתניהו רצה להבטיח לעצמו שקט משפטי בעזרת מינויים לתפקידי מפתח של אנשים, שלהערכתו - ישמרו על אגפיו. בתמימותו הוא האמין שהאנשים שהוא ימנה יידעו כבר לעשות את העבודה "הנכונה". אבל בכל המינויים הקריטיים מבחינתו האישית נתניהו כשל קשות ונפל לבור עמוק שבתוכו הוא נמצא עכשיו.

המינוי הראשון היה של שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה. נתניהו היה חייב להביא בחשבון את העובדה ששי ניצן צמח בתוך המערכת המשפטית. הוא התמחה אצל אהרן ברק והיה עוזר משפטי של דורית ביניש. נתניהו חייב היה להבין, שאדם שמקבל את חינוכו המשפטי והמוסדי בבית גידול מפואר שכזה - מפתח מחויבות טוטאלית למערכת המשפטית וליוקרתה. ברור היה, אפוא, ששי ניצן הרגיש, בעצמותיו ממש, שעליו להמשיך ולשמר את "המורשת" שהונחלה לו, וכל הדרכים כשרות לשמור על המורשת הזו.

מבחינת שי ניצן, המטרה של שמירת יוקרת המערכת קידשה את כל האמצעים. וזו איננה קלישאה. זו תוכנית פעולה אופרטיבית שעליו להגשימה כל יום מחדש. ואם יש מי שלדעתו של ניצן עלול לפגוע ביוקרת המערכת - יש לסלקו מן הדרך ללא היסוס. השופטת הילה גרסטל יכולה להעיד על-כך בכאב מר. ואם צריך למזמז תיקים חמורים של בכירים מתוך המערכת שסרחו - יוקרת המערכת תכשיר ותכבוש את הדרך לכך.

הוסיפו על כל אלה את פיקחותו וערמומיותו של שי ניצן (וכמובן את האמביציות האישיות שלו) ותקבלו עובד ציבור מסור ומחויב מעל ומעבר, שגם אם תעברו למדרכה השנייה - לא תימלטו מפגיעתו.

המינוי השני של נתניהו היה של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. שי ניצן, כפרקליט המדינה, ידע היטב שמנדלבליט הוא מינוי של נתניהו - באשר הוא כיהן קודם לכן כמזכיר הממשלה והיה צמוד באופן שוטף לאוזנו של נתניהו. ומשכך - יש לחשוד בו מראש כמי שהוצנח אל תוך המערכת כדי לשמור על האינטרסים האישיים של ראש הממשלה. אלא שמנדלבליט הגיע כידוע למשרד המשפטים לקול מצהלות השלדים המרשרשים בארונו בעקבות פרשת הרפז והקלטות החשודות שיש לשמור עליהן מכל משמר - בארונו הנעול של שי ניצן כמובן. איך נתניהו לא השכיל להבין את המשמעויות של המצב המוטרף הזה? איך נתניהו לא ראה שבמצב הזה מנדלבליט שוב איננו אדון לעצמו וביכולתו של שי ניצן להרוס לו את הקריירה באיבחת חרב.

ובאחת - מרגע שמנדלבליט הגיע למשרד המשפטים - שי ניצן הפך לאיש החזק במערכת, על כל הנובע מכך. הן באשר לגורלו האישי של מנדלבליט והן, במיוחד, באשר לגורלו האישי של נתניהו, ועל-פיו של ניצן יישק דבר.

המינוי השלישי של נתניהו היה של רוני אלשיך לתפקיד מפכ"ל המשטרה. שי ניצן ידע שאלשיך מחזיק בכיסו הבטחה של נתניהו למינוי לתפקיד ראש השב"כ לאחר קדנציה כמפכ"ל. ובכן, מה יותר שקוף מההבטחה הזו כעסקה של תן-וקח בין נתניהו ואלשיך? שי ניצן היה מודאג במיוחד מהמינוי של אלשיך בשל העסקה השקופה הזו (שאותה מיהר אלשיך לבטל רק לאחר שנחשפה ב-News1). היה ברור לניצן שעם מפכ"ל שאיננו מחויב טוטאלית לתפקידו - במיוחד כשהוא התמנה למפכ"לות במסגרת עסקה עם נתניהו - לא ניתן לטפל כראוי בחשדות נגד נתניהו.

אלא שאז הגיחה מאי-משם אלת המזל וסיבכה את אלשיך בקטטה עם מח"ש בעניין אום אל חיראן והפיגוע שלא היה. מח"ש התעקשה למצות את הדין עם אלשיך - מה עוד ששי ניצן עמד באופן ברור ומובהק לצידה של מח"ש כשקבע במייל כי "אכן המפכ"ל פעל כאן באופן שערורייתי". לסוכרייה מתוקה מזו לא יכול היה שי ניצן לצפות: שי ניצן הסביר למח"ש במייל הנ"ל, כי "מתרוממים מעל הארוע" וכי "יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול" וכי "די לחכימא" - הכל אמירות שנועדו לערפל את המוח כדי להימנע מקיצוץ כנפיו של אלשיך. כל זאת - במטרה ליצור בין ניצן ואלשיך הבנה שבשתיקה כדלקמן: גורלו האישי של אלשיך יהיה מעתה בידיו של שי ניצן. ואם אלשיך לא רוצה להסתבך עם שי ניצן בעקבות הסכסוך עם מח"ש - עליו להיות "חייל ממושמע" של מערכת האכיפה - כפי ששי ניצן מבין את מטרותיה - כולל, במיוחד, בכל הקשור לטיפול בחשדות נגד נתניהו.

וכך התוודענו להכרזתו המאוחרת של אלשיך שהוא מבטל את העסקה עם נתניהו בעניין המינוי העתידי לראש השב"כ. וראינו כמובן את הראיון של אלשיך לאילנה דיין שבו הוא סיפר בגאווה שהוא עובר אישית על כל דוחות החקירה של נתניהו, וכיוצא באלה אמירות שהיה בהן להרגיע את שי ניצן שההבנות עם אלשיך מניבות תוצאות רצויות.

ובכן, מה היה לנו כאן? מימינו של שי ניצן - יועץ משפטי לממשלה שגורלו האישי נתון בידיו של ניצן האוחז בקלטות שפרסומן עלול לחסל את הקריירה של היועמ"ש בכל רגע. ומשמאלו של ניצן - מפכ"ל שגורלו האישי נתון בידיו של ניצן שמסוגל לחסל את הקריירה של המפכ"ל ברגע שיחליט למצות עמו את הדין בשל פרשת אום אל חיראן.

שי ניצן הבין היטב, שהוא לא יכול לצאת למערכה נגד ראש הממשלה - בלא נאמנות אישית וטוטאלית מצד היועמ"ש מנדלבליט והמפכ"ל אלשיך. בערמומיותו כי רבה זכה ניצן בנאמנויות הללו בשיטה הבדוקה - היא שיטת "תיקים על המדף" שבעצם קיומם על המדף - הם מהווים איום קבוע ויש בהם לגרום לחלחלה ונדודי שינה לבני תמותה החוששים פן יבוא יום ויוחלט להעיר התיקים הללו מתנומתם.
האם מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, תומכת בהתנהלות אשר כזו? לא ולא.