|   15:07:40
דלג
  דוד חרמץ  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

"אבא שלי לא עבד שנתיים כי סירב להחזיק 'פנקס אדום'"

יוסי אומיד הוא עו"ד בולט בתחום התחדשות עירונית הדרך שהוא עשה מילדות בשדרות הייתה ארוכה ומלאת מהמורות מה הוא קיבל מהוריו כצידה לאותה דרך ארוכה ומה הקשר שהוא מוצא בין פינוי-בינוי לשינוי סטיגמות חברתיות
13/09/2020  |   דוד חרמץ   |   יומני בלוגרים   |   תגובות
"הבית בו אתה גר מגדיר את הסטטוס שלך", עו"ד אומיד בביתו [צילום: דוד חרמץ]

ביום חתונתו עם אשתו, הוריו ואחותו הצעירה [צילום: באדיבות המשפחה]

סטיגמות נוראיות
"למדתי עם אנשים שאתה מכיר את שמות הוריהם מהחדשות: הבת של אהרן ברק, הבן של צ'יץ'. אילנה דיין. הסטיגמות אז היו נוראיות. ואני באתי משדרות. כשקיבלתי תעודת הוקרה מנשיא האוניברסיטה יכולתי רק לדמיין מה עבר להם בראש".

הציוני האחרון
"קאסם נפל בבית של ההורים שלי. אחי ואני קנינו להם דירה בראשל"צ שיעברו. אבל אבא שלי הוא הציוני האחרון. הוא אמר: 'אם אני אעבור - הם ניצחו'. מאז הדירה עומדת ריקה, כי אולי הוא יתחרט".

"את הנחישות והעקרונות קיבלתי מאבי. נולדתי למשפחות שהגיעו ארצה בתחילת שנות ה-50: אׅמי הגיעה מעירק ואבי מאירן", אומר עו"ד יוסי אומיד (57).

אלא שבעוד המשותף בארוחות שבת בין שתי משפחות הוריו היה מרכיב האורז, מאומיד אני למד שהיה פער כלכלי גדול בין שתי המשפחות: "סבא שלי, אבא של אבי, היה רוקח בעיר צפונית לטהרן. מצבם הכלכלי היה סביר ואפילו טוב, אבל מצבה הכלכלי של משפחת אמי היה ליגה אחרת. זה כמו שאני אגיד לך היום שמישהו שווה מיליארד דולר. וזו לא גוזמה. תבין, לסבא שלי היו בבגדד מפעלים. הוא העסיק אלפי עובדים. הם חיו בארמון עם משרתות ומבשלות". "וכל זה", הוא מוסיף, "הם נאלצו להשאיר מאחור כשבחרו לעלות".

לא רק ציונות גרמה להחלטה הזו. יהודי בגדד עברו כמה שנים קודם לכן טראומה של ממש, במה שנכנס להיסטוריה כ'פרעות פַרְהוּד' (ביזה, בערבית). בחג השבועות 1941 בוצע בבגדד טבח ביהודי המקום, בו נרצחו כ-180 יהודים ולמעלה מ-2,000 נפצעו. רכוש רב נבזז באותן פרעות. ולכן, כשעשר שנים לאחר מכן הצליחה הסוכנות לשכנע את שליט עירק לאפשר ליהודי המקום לצאת, ובתנאי, כדרישת המשטר המקומי, שלא ייקחו איתם את רכושם. הם קפצו על האפשרות לעזוב את גלות בבל.

"וכך הגיעה משפחתי העשירה לארץ כשהם חסרי כל, כשכל מה שהצליחו להבריח היה מעט זהב בתוך המזון אותו לקחו איתם", מסכם אומיד פרק זה בקורות משפחתו. "את המשפחה של אמי שלחו עם עלייתם ארצה למלחה", הוא אומר וממהר להדגיש: "לא, זו לא הייתה מלחה של היום עם אצטדיון טדי והקניון הענק. זה היה כפר ערבי נטוש ומוזנח, שהיה מרוחק 7 ק"מ מירושלים ומוקף מסביב בפדאיון ואוכלוסייה עוינת. לשם שלחו את העולים, שזה מקרוב הגיעו מארצות ערב, ובתוכן משפחתה העשירה לשעבר של אמי".

משפחתו של אביו, אברהם, נשלחה עם עלייתה ארצה למעברת גבים-דורות, שתהפוך כמה שנים מאוחר יותר לשדרות. "אבא שלי הוא הציוני האחרון במדינה", מצהיר אומיד ומיד מנמק: "לפני כ-20 שנה, כשהיה גל של מתקפת קסאמים על שדרות, רקטה אחת נפלה בבית של ההורים שלי ובנס לא התפוצצה. אח שלי, אורי, שהוא מנכ"ל סוכנות 'שלמה ביטוח', ואני קנינו להם דירה בראשון-לציון כדי שיעברו. אבא שלי סירב בתוקף. 'אם אני עוזב - הם ניצחו' אמר. ומאז עומדת הדירה ריקה, למקרה שאולי יתחרט יום אחד".

כיום עו"ד יוסי אומיד הוא עורך דין בולט בארץ בתחום ההתחדשות העירונית. דרך ארוכה עבר מילדות בשדרות עד למקומו הנוכחי. הוא מארח אותי בביתו בבאר-יעקב - בית צמוד קרקע, שבחצרו בריכה שקועה, ג'קוזי ומקרן סרטים לצד מסך גדול. נשוי לכוכי ("אותה הכרתי מכיתה א'. אנחנו יוצאים נון-סטופ מאז כיתה ט"). ואב לארבעה בנים: הבכור בן 29 והצעיר בן 18.

"אמא שלי, שבאה, כאמור, מבית מאוד עשיר זכתה ללמוד לפני שהגיעה ארצה בבית ספר יוקרתי 'אליאנס' בבגדד. נושא ההשכלה היה מאוד חשוב לה. אני זוכר שכבר בכיתה ז' היא אמרה לי שאני צריך ללכת ללמוד משפטים. כי ידיעת החוקים והכללים רק תסייע לי להתקדם בחיים וגם תאפשר לי לסייע לאנשים שנזרקו לצד הדרך. פשוטי העם", הוא אומר ומסמן באצבעותיו מירכאות. "אבא שלי היה איש עמל כל ימי חייו. טרקטוריסט, עובד אדמה. ולמרות שהביא בקושי פרנסה הביתה, היה לו עיקרון אחד קדוש: הוא לא מוכן היה שיהיה לו 'פנקס אדום' של ההסתדרות, של מפא"י.

"והוא שילם על כך. או-הו, כמה שהוא שילם. שנתיים לא הייתה לו עבודה מסודרת והוא עבד עבודות דחק של ממש, אבל לא היה מוכן לוותר על העיקרון הזה. אתה צריך להבין: 'פנקס אדום' לא היה רק אישור לקבלת עבודה. זה היה הכל. בלי זה לא היית יכול להסתדר. כמו שהיום אתה לא יכול להסתדר בלי כרטיס אשראי או תעודת זהות. בין אם בתחום הבריאות, בין אם בתחום השיכון ובכל המגזר הציבורי בכלל. פשוט לא היית קיים. מה היה לאבא שלי באותה תקופה? כלום. אז שייקחו ממנו גם את הכבוד שלו? שייקחו ממנו גם את החרות שלו להחליט, למה הוא רוצה להשתייך ולמה לא"?

האם המאבק הזה היה שווה, אני שואל. "לא היה כדאי לו לקבל 'פנקס אדום' ואת המחאה שלו לבטא בקלפי בעת בחירות?

"כנראה שאתה לא מכיר את אבא שלי", הוא צוחק. "אבא שלי כל הזמן אמר לי: 'אל תהיה תחמן', 'אל תהיה זיקית'. הוא סרגל. אומר מה שהוא חושב; עושה מה שהוא מאמין". הנחישות של אביו והנכונות לשלם מחיר על כך יהדהדו אצל אומיד שנים רבות מאוחר יותר, כשירצה להתקבל ללימודי המשפטים. עוד נגיע לכך.

המהפך של בגין כנקודת תפנית

שנת 1977 הייתה שנה משמעותית בחייו, בגלל שתי סיבות: ראשית זו הייתה שנת המהפך הפוליטי. "הייתי אז בן 14 ואני זוכר את בגין שהגיע לכנס בחירות בכיכר המרכזית של שדרות, ליד בניין המועצה. אני זוכר משפט אחד שהוא אמר: 'נשיב לכם את כבודכם'. וכמה חשמל זה יצר באוויר. כמה ברק היה בעיניים של האנשים". ואז הגיע חיים יבין ובמילה אחת הוא סימן את העתיד של הנער משדרות: "מהפך". "כן", הוא אומר, "אכן נוצרה בי תחושה שזה באמת בידיים שלנו. שאנחנו יכולים לשנות את החיים שלנו. דיי לבכיינות! דיי לרחמים העצמיים"!

כחלק מתפיסת עולמו החדשה רותם הנער אומיד את חבריו ויחד הם מקימים תנועת נוער יישובית, שמקבלת את ברכת ועזרת המועצה המקומית. "עודדתי את חבריי בשדרות לקחת אחריות ולבנות לנו חיי חברה פעילים ותוססים, כמו שיש לבני נוער במקומות אחרים בארץ. אני גם הייתי מאוד החלטי בין חבריי שאת לימודי התיכון אנחנו צריכים לעשות בעיירה שלנו, ולא לנדוד למקומות אחרים".

אם הייתי שומע את עמדתך זו ולא הייתי יודע איפה אני נמצא ברגע זה, הייתי בטוח שחזרת להתגורר בשדרות לאחר לימודיך האקדמיים, אני מעיר. "זו ההתגלגלות של החיים", עונה אומיד תשובה לאקונית וחצי מתחמקת.

אולי בהשפעת הפעילות היזמית הזו שלו בהקמת תנוער נוער ואולי לא, באותה תקופה אׅמו, סורייה, שיתפה אותו בחלום שחלמה בלילה. ובחלומה יוסי, ילד שלה מוצלח, נואם בפני אנשים רבים, משפיע עליהם ומשכנע אותם. כשניסה אומיד ללמוד ממנה על מה בדיוק נאם באותו חלום, התקשתה האם לשחזר.

חובבי ז'אנר החלומות ומשמעויותיהם ישמחו מן הסתם לגלות על 'התגשמות' החלום: כיום מרבה אומיד לכנס כינוסי דיירים בכל רחבי הארץ, כדי לשאת בפניהם דברים ולשכנע אותם לבחור בו כמגן זכויותיהם במיזמי פינוי-בינוי והתחדשות עירונית.

5 שנים עד שהתקבל למשפטים

לאחר שחרורו מהשירות הצבאי, אותו עשה ב'גולני', הוא ביקש להתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. באותה עת, באמצע שנות ה-80, היה ביקוש אדיר ללימודי משפטים. סף הכניסה לפקולטות היה גבוה והמכללות הפרטיות עוד לא נוסדו. אומיד ידע שציוני הבגרות שלו רחוקים מהסף המינימאלי לכניסה, כמרחק שדרות מרמת אביב. "מה עשו הילדים של עורכי הדין המבוססים ממרכז הארץ שלא התקבלו"? שואל אומיד ומשיב: "ההורים שלהם הטיסו אותם למנצ'סטר או ללונדון למכללות פרטיות ומשם הם חזרו למבחני הלשכה, והופ - ישר למשרדים של ההורים".

אבל לונדון לא חיכתה לו, ובשל ציוניו בבגרות גם לא תל אביב. לאחר שנה בה הקדיש לשיפור ציוניו הוא התקבל לקדם-משפטים באוניברסיטת תל אביב. "היינו שם 120 חבר'ה. אבל רק 50 מקבוצה זו זכו להעפיל שנה לאחר מכן ללימודי המשפטים. בתום אותה שנה לא הצלחתי. חזרתי על שנה זו פעם נוספת, ושוב כשלתי. וכך גם בשנה השלישית".

ואז הציעו לו באוניברסיטה שיכירו לו בשלוש השנים שעשה שם כחלק מתואר במדעי הרוח, בתנאי שילמד שנת השלמה נוספת. מצויד בתואר ראשון, הוא זכה סוף-סוף - בשנה החמישית ללימודיו שם - להתקבל לפקולטה למשפטים. את שיק הנחישות שהוריש בו אביו הוא פרע, כעת הגיע הזמן לפרוע גם את שיק העזרה לאלה שנזרקו בצידי הדרך, כפי שציפתה ממנו אׅמו.

"במהלך לימודיי, בשנת 91', יזמתי פנייה עם כמה חברים לפרופ' קנת מן, שהיה ראש החוג שלנו ומשפטן משכמו ומעלה, כדי להקים קליניקה משפטית באוניברסיטה, שתפעל ללא קבלת תמורה לטובת הקהילה". כמו שהיו בפקולטות למשפטים אחרות, אני מעיר. "לא"! מרעים אומיד בקולו, "זה היה ראשוני. אחר-כך נוסדו הקליניקות האלה גם באוניברסיטאות אחרות". על כל אלה - נחישותו רבת השנים להתקבל לפקולטה ויצירת המיזם החלוצי לעזרת הקהילה - הוא קיבל מנשיא האוניברסיטה, במעמד חֶבר הנאמנים, תעודת הוקרה מיוחדת.

"רק שתבין", הוא אומר, "למדתי עם אנשים, שאתה מכיר את שמותיהם או שמות ההורים שלהם מהחדשות. למדתי עם הבת של אהרן ברק; עם הבן של צ'יץ'. אילנה דיין למדה שנתיים מעליי. הסטיגמות אז היו נוראיות. כשחבריי ללימודים שמעו את המילה 'שדרות', הם הגיבו בנוסח: 'האם היא ממוקמת בישראל או במצרים'. אתה מבין מה זה שאני, ולא הם, קיבלתי את תעודת ההוקרה? אתה מבין מה עבר להם בראש - 'איך קרה שהבחור שהגיע מהמקום הזה, עקף אותנו'"? ולא, המשפטים האחרונים שאמר לי אומיד לא נאמרו בטון של נינוחות ושביעות רצון עצמית, אלא בטון וחיתוך דיבור שהסגירו הרבה מאוד זעם עצור, שכנראה לא הצטנן גם אחרי כל-כך הרבה שנים.

ואיך בחור שלא בא ממשפחה אמידה יכול לשרוד כלכלית מסע סיזיפי ארוך שנים כזה? "חצי שנה לפני שכוכי ואני החלטנו להתחתן, ב-1988, פנינו לעמותה שמחברת בין ילדים ממשפחות הרוסות למשפחות אומנה. עוד לפני שנולדו לנו ילדים וכבר גידלנו עשרה... כל זה קרה בבית שהוקצה לנו בנס-ציונה.

"נכון, היו צמודים אלינו פסיכולוג ועובדת סוציאלית, אבל בתכלס אנחנו היינו ההורים שלהם. סיפורים לא פשוטים: ילד בן שמונה - לא 18, שמונה! - שנתפס פורץ לבתי מרקחת. אביו היה סוחר סמים, שלא היסס להפעיל אותו. האב נכנס לכלא על רצח והאם ישבה אף היא בכלא על סחר בסמים, והילד הזה הגיע אלינו. דברים מזעזעים. ואתה הופך להיות שק החבטות שלהם, על כל הרע שהם טעמו בחייהם הקצרים. ואז מגיעים הילדים הביולוגיים שלנו, שגדלים איתם באותו בית. וזה מתחיל להציף אותנו במחשבות: האם אנחנו באמת מוכנים לגדל אותם עם הילדים שלנו באותו בית? ולמרות זאת אנחנו ממשיכים, כי האתגר החינוכי הזה גדול לאין-שיעור מכל חשש".

"אתה יודע מה היה הסיפוק הכי גדול שלי באותה תקופה", שואל אומיד ומיד משיב, "הגיע אליי בן של בכיר בעולם הפשע. אין מצב שלא שמעת את שמו. לאותו בכיר היה בן שכבר חוסל בעבר והוא ממש לא רצה שבנו הקטן, שהגיע אלינו, יישאב גם הוא לעולם הפשע. היום הילד שלו נורמטיבי לחלוטין ואבא שלו אמר לי פעם שהוא חייב לי, על כך שהבן שלו חי חיים שהם מחוץ לעולם בו הוא פועל".

לצאת ממעגל הקסמים

ב-92' סיים אומיד את לימודיו ומיד פתח משרד עצמאי, שעסק בעיקר בנדל"ן וקצת בדיני משפחה. עד שדיירים מבית ברחוב חניתה בראשל"צ פנו אליו לפני כ-15 שנה, שייצג אותם בפרויקט פינוי-בינוי ומאז כולו נמצא בתחום זה.

"נשאבתי לנושא הזה", הוא אומר, "כי אני רואה בו מכשיר אדיר לשינוי הסטטוס של אלה שנזקו לצד הדרך של החברה הישראלית. תביט, כל העולם שלנו בנוי על מעגלי קסמים: אתה נולד במקום מסוים, למשפחה וקהילה מסטטוס מסוים. כמעט ואין מעברים בין המעגלים. נכון, תמיד יספרו לך על מוישה מקריית שמונה שיצא לארה"ב ועשה אקזיט של מאות מיליוני דולר. אבל כמה כמוהו מגיעים לכך מהשכונות בהן הוא גדל? זה שטחי ורדוד, אבל מה לעשות, אחד המגדירים המשמעותיים ביותר שלנו הוא באלו בלוקים אנחנו גרים. אתה גר ב'רכבת' בשכונת עמישב? הבנתי כבר. לא צריך לספר עליך יותר. אתה גר בבית מפונפן בכפר גנים ג'? גם ברגע זה אני כבר יודע מי אתה".

אבל דירה חדשה לא מעבירה אותי מעמישב לכפר גנים, אני מבקש להקשות עליו תוך שאני קוטע את שטף דיבורו. את הלוקיישן שלי אתה לא משנה הן בפינוי-בינוי שמטפל בבית הבודד, וגם לא בהתחדשות עירונית שמטפלת בשכונה כולה.

"נכון", מסכים אומיד חלקית, "אבל כשכבר לא תגור בבניין רכבת וכשהדירה שלך תהיה שווה במקום מיליון שקלים שני מיליון ושיהיה לבית חברת ניהול וכל אזור המגורים שלך, כולל הבתים מסביב, ישתנה - גם ההגדרה שלך תשתנה: בעיניים של זרים, אבל קודם כל בעיני עצמך".

עו"ד אומיד פועל מאז בנישה אחת: ייצוג דיירים בפרויקטים המיועדים לפינוי-בינוי והתחדשות עירונית. לדבריו, הוא טיפל עד כה הוא בכ-600 בעלי דירות שכבר קיבלו לידיהם את המפתחות לדירות החדשות. עוד הוא מוסיף כי משרדו מטפל בתקופה זו בכ-10 אלפים בעלי דירות, מחיפה וטבריה בצפון ועד באר-שבע בדרום, בפרויקטים שנמצאים כעת בשלבים שונים של התהליך.


הכתבה פורסמה לראשונה ברשת אתרי טיימס.
תאריך:  13/09/2020   |   עודכן:  15/09/2020
דוד חרמץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"אבא שלי לא עבד שנתיים כי סירב להחזיק 'פנקס אדום'"
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
הירונימוס
14/09/20 12:56
2
ד״ר ליפא
15/09/20 14:29
 
הירונימוס
15/09/20 22:07
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אירועי ספטמבר "השחור" 1970 סיימו את מלחמת ההתשה בעמק הירדן ולאורך הירדן, וקטעו באִבּו מאמץ בינוי של צה"ל מעל לחורבות הכפר תאופיק שממזרח לכינרת - בדרום הגולן אל מול הרי גִלעד.
בתחילת שנה זו פרצה לחיינו בהפתעה מגיפת הקורונה הלא מוכרת כלל לרשויות הרפואיות והשלטוניות. המגיפה חוללה שינוי לרעה בכל תחומי החיים, שניפגעו וניזוקו בצורה קשה ביותר. מדובר בתחומי הרפואה, התעסוקה, החינוך, התיירות, התעופה, הבידור, התרבות, הכלכלה, והסיעוד. בגלל העדר הידע לגבי הנגיף בשאלה כיצד צריך ואפשר לטפל בו, התקבלו לעיתים קרובות החלטות שגרמו בלבול ונזק במקום תועלת.
13/09/2020  |  מתי דוד  |   יומני בלוגרים
"אני הייתי היסטרית. שמרתי על עצמי וקיימתי את כל ההוראות. בכל זאת נפלתי לקורונה. "מחלה מגעילה. שכבתי עם חום, כאבי ראש וקשיי נשימה. לא יכולתי לזוז והרגשתי רע. אחרי ששכבתי יומיים במצב רע, התחלתי להתאושש ולקח עוד זמן עד שעברו ימי הבידוד ונבדקתי ונמצאתי נקיה", סיפרה לי ידידה שעברה את הקורונה.
13/09/2020  |  יאיר דקל  |   יומני בלוגרים
את ראש השנה הסינית בתחילת 2020 איש בסין לא ישכח. זה זמן של השנה שכולם נוסעים למשפחותיהם, ובמשך חודש כמעט סין משותקת מבחינה עסקית. הסינים, אצלם הכל צריך להיות מהיר ועכשיו ומספק ביותר, עוצרים את חייהם למשך חודש לערך, והכל טוב, מאיר פנים, שמח. הם לא מתלוננים על העסקים המושבתים, גם לא על דחיות של זרם החיים.
13/09/2020  |  ארי בוסל  |   יומני בלוגרים
מילון המושגים ערטילאי של "הפוסט-מודרנה" הפך למפגע ציבורי מהמעלה הראשונה. מושגי יסוד דוגמת "חופש" הפכו מזכות אישית בסיסית המכוונת להיטיב עם היחיד בסביבתו החברתית הטבעית, ל"הפרעה קבוצתית" מסוגים שונים, המשבשת כל חלקה טובה בהרמוניה החברתית. אחת התכונות המאפיינות ישראלים היא אינדיבידואליזם. בצורתו הבסיסית והמרוסנת, הוא בין מחוללי היזמות וכוח מניע הדוחף למיצוי הפוטנציאל האישי, הקיים בכל יחיד באשר הוא. בצורתו הבלתי-מרוסנת, הוא אחד הגורמים החזקים לפרימת הלכידות החברתית ואיום על חיי החברה והזהות הקולקטיבית בכל קהילה. אינדיבידואליזם איננו שלילי כל עוד הוא אינו פורם את הסולידריות החברתית. פרימה מתרחשת לרוב כאשר תכונה זו במצבה הקיצוני הופכת מאנרכיה (התפוררות חברתית) שולית של יחידים, לאנרכיה קיבוצית מונחית אידאולוגיה אנרכיסטית.
13/09/2020  |  רפי לאופרט  |   יומני בלוגרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il