להדיח את המדיח

פרשת הפקת תסריט השקר של ראש עיריית בני ברק, מר רובינשטיין, בעניין התחזותו של שליחו לפקח משרד התחבורה, המונע מחרדים לעלות לרכבת, מחייבת את הדחתו של רובינשטיין על-ידי שר הפנים, מר אריה דרעי. אבל בעולם השקר הפוליטי שבו אנו חיים זה לא יקרה. דרעי - "כוכב" גדול ו"גיבור" גדול, לא יעז להדיח חרדי אשכנזי מכהן, ועוד מ"מפלגת האם" שלו, מ"דגל התורה", ובמיוחד כשרובינשטיין הוא ראש העיר של בני ברק, העיר השנייה באפליית בני עדות המזרח (הראשונה "במעלה" היא העיר מודיעין עילית...). דרעי, כשר פנים, וכביכול כנושא הדגל נגד אפליית בני עדות המזרח, מזמן ויתר על הקרב לשוויון בני עדות המזרח בעיר בני ברק.

בעיר הזו אין בכלל בחירות - באופן מעשי. שם בוחרים כמה עסקנים "ראשי עיר ברוטציה" וקובעים כי חצי קדנציה יהיה שם "ראש עיר חסידי" וחצי קדנציה יהיה שם "ראש עיר ליטאי". אבל בעיר הזו אין ממש חילוק של חצי מול חצי באוכלוסייה אלא יש שם חילוק של שלושה שלישים, כשהספרדים הם השליש השלישי לליטאים ולחסידים, אבל על "ראש עיר ברוטציה" משלהם הם יכולים לחלום, גם כשש"ס היא המפלגה החרדית הגדולה מבין שלוש המפלגות החרדיות, וגם כשמשרדי הפנים והדתות הם בידיה כבר כמעט כארבעה עשורים.

לאחר מותו של הרב משה לנדא זצ"ל ( חסיד חב"ד), שהיה רב העיר הבלתי מעורער מזה עשרות שנים בירושה מאביו הגדול, החליט הציבור הליטאי לשים קץ לבלעדיות הרב בעיר וקבעו כי בנו של הרב לנדא יהיה רק "הרב החסידי של העיר" ואילו הליטאים יקבלו "רב עיר ליטאי" משלהם. אבל על רב עיר מיוצאי עדות המזרח הם שוב פסחו. דרעי - במשרד הפנים, ואביטן - במשרד הדתות, שוב שתקו. אבל לא רק בענייני העדות מתגלה דרעי כ"פודל" אלא גם בעניינים חברתיים ודתיים, ובמיוחד כשהם קשורים לרובינשטיין, ראש עיריית בני ברק, שנתפס ב"עסק בעיש" של "רכבת הקורונה" מתחנת בת ים.

האיש הזה - רובינשטיין שמו, התגלה במערומיו האנטי חברתיים משביטל לא מכבר את תקציבי הרווחה לשיקום נוער השוליים בבני ברק. שבתות של סכינאות חלפו על העיר הזו בעקבות אטימותו החברתית של האיש שמכהן כראש העיר בני ברק מטעם "דגל התורה". אבל דרעי - מנהיג "השקופים", בסרטי התעמולה הזולים של ש"ס, פשוט שותק כדג. הוא מעדיף לדבר על נוסטלגיה שאיננה עוד, כמו מלחמות "הפנתרים השחורים", של לפני חמישים שנה", מאשר להעמיד במקום את הרובינשטיין האנטי חברתי הזה. דרעי תמיד אוהב להתפאר בדאגתו לבתי הכנסת ולמקוואות ברחבי ישראל אבל כשרובינשטיין סוגר בבני ברק בתי כנסת מסיבות פוליטיות קטנוניות, ומורה להרוס מקוואות, הרי שדרעי עובר ל"דום שתיקה".

מעלליו האחרונים של רובינשטיין - בהפקת מצג הכזב על "אפליית החרדים" שלא הייתה, מזיקה לציבור החרדי יותר מכול. יתרה מכך, בשלחו "סטטיסט" שימנע מחרדים לעלות לרכבת, הוא גילה עד כמה האינטרס של שליחותו הציבורית איננו קיים בעורקיו, וכי הציבור האזרחי מעניין אותו כקליפת השום. אם - חס ושלום, הייתי בין אלה שהפקח מטעמו של רובינשטיין, היה מונע ממני את העלייה לרכבת הרי שמזמן הייתי מגיש נגד רובינשטיין ונגד עיריית בני ברק תביעת נזיקין עם סעיפים למכביר, וכך מצופה מאלה שנפגעו מסרטון ה"עסק בעיש" של רובינשטיין. את האיש הזה צריך היה מזמן להדיח. במעשהו זה הזכיר לי רובינשטיין, המנצל בציניות את הציבור החרדי למטרותיו האישיות וההזויות, את יאיר לפיד (החולם להפוך לראש הממשלה...), שהעמיד מפגין חילוני מחופש לחרדי כדי להפגין נגד החרדים. אנשים כאלה אינם ראויים לייצג ו/או לשרת ציבור.

ממדינות נורמאליות לבית משוגעים

ביום ג' (ה-15 לספטמבר 2015) חזרתי לישראל ממדינה נורמאלית ששמה בריטניה הגדולה. בדרך עברתי דרך טורקיה. חודש וחצי קודם לכן ביקרתי גם בשוויץ ובאוסטריה. הכל תחת איומי נגיף ה"קורונה" העולמי. בכול המדינות הללו נוקטים באמצעים נגד המחלה - כולל אכיפתם על-ידי אנשי החוק ומשמרות הגבול שם. האכיפות שם רחוקות מלהזכיר את הפאניקה הישראלית, ומנגד התוצאות הרבה שם יותר טובות מבישראל, בעניין המלחמה במחלה. אלה הן "מדינות ירוקות" וגם נעימות. אין שם מעקבים של שירותי הביטחון על הפלאפונים של כל אזרח ותייר גם יחד, אין שם מניעה מתיירים זרים להיכנס למדינה, ובוודאי שלא אם אחד מבני הזוג הוא אזרח המדינה. אין שם עוד בידודים ובמיוחד אין שם ברוטאליות מצד אנשי החוק והמדינה כנגד אזרחים ותיירים, מבחינת התנהגותם הג'נטלמית של הללו, גם בעת אכיפת החוק שלהם.

אבל כאן הכל שונה. כבר מהיציאה מהמטוס, ממש עם הירידה מ"השרוול", מיד הפקחים של נמל התעופה בלוד שואגים בברוטאליות "תשימו מסיכות"! אנשי המכס מקללים בברוטאליות כאלה שמנסים להתווכח עימם, ומנגד הם מסרבים לתת את פרטיהם לאזרח, כדי שיתלונן. כדאי לשרת התחבורה, גב' מירי רגב, להציץ לחלקה שעלייה היא אחראית ולהבין ש"הישראלי המכוער" איננו התייר הישראלי או האזרח התמים אלא אלה הם עובדי המדינה שלה מנמל התעופה וממשטרת הגבולות, כולל הפקחים המוצבים שם לבדיקות השבים ומניעת מחלת "הקורונה". ביום ג' האמור חשתי כמו אותו אדם נורמאלי שנכנס לבית המשוגעים וכול המשוגעים מצביעים עליו וצועקים "הנה משוגע".

חילול השם ראוותני

רבי נחמן מברסלב היה צדיק ענק אבל הוא תחם את גדולתו בעיקרון של העמדת חוקי "השולחן ערוך" מעל כל מנהג וטקס כלשהו ביהדות. הוא גם נלחם נגד הפיכת מצג שווא לעבודה זרה והעמיד את קידוש השם מעל חילול השם, ובמיוחד כשמדובר היה בהכנעת היהודים לחוקי הנכרים, אם האחרונים לא פגעו ממש בחוקי התורה. אבל מסתבר שחסידי ברסלב שכחו מכול הנהגתו כאשר הם הגיעו לאוקראינה בדרכים לא חוקיות והתעמתו בהתגרויות נגד השלטון האוקראיני. אוקראינה לא מנעה את ביקור חסידי ברסלב בקבר הקדוש באומן משום אנטישמיות או אנטי דתיות (כפי שבריה"מ לשעבר עשתה זאת עד ראשית שנות השמונים של המאה העשרים) אלא משום פיקוח נפש. נשיא המדינה הזו הוא בכלל יהודי... הביקור באומן בראש השנה, הוא אומנם מנהג עתיק ומרשים אבל הוא איננו בבחינת חוקת "שולחן ערוך", ובוודאי שאיננו בבחינת "ייהרג ובל יעבור".

הפרות הסדר בגבולות על-ידי הברסלבים, סכינאות לא קטנה שהופגנה קודם לכן והניסיון לעבור על החוק רק כדי להגיע למתחם קברו של רב נחמן הקדוש בוודאי שלא היו חלק מתורתו של האיש הקדוש הזה, שההתגרות באומות העולם הייתה ממנו והלאה. בנימין נתניהו חשוד אצלי בלא מעט כוונות אנטי דתיות אבל דווקא בקשתו מהאוקראינים שלא לאפשר את הגעת ההמונים לקבר באומן איננה איננה לדעתי "מזימה ציונית אנטי חרדית" אלא דווקא בסה"כ פחד של "הישמרו לנפשותיכם". הקונספירציות של קיצוני החסידות הזו - על סגירת מתחם קבר רבם, רחוקות מהמציאות ההזויה שהם יצרו והפיצו. הפעם היה עדיף להם להישאר בארץ מאשר לקומם אנטישמיות בגלל התנהגותם באוקראינה בפרט, ובעולם כולו בכלל, שצפה במראות הבושת שלהם.