גם השנה

אמנם כבר בין כסה לעשור, אך תמיד נעים לחזור לראש-השנה; והפעם עם שירה של לאה גולדברג, "גם השנה": "כל שנה ושנה מוריק הדשא / ועולה החמה ויורד המטר / כל שנה ושנה אדמה מתחדשת / מלבין החצב ומזהיב ההדר / כל שנה נולדים אנשים לרוב / לדמעות ולצחוק, לאחוה ושִנאה / יש מישהו הרוצה רק טוב / גם השנה ..." //

תפיסה שגויה

"איזה מין שלום זה אם אף יהודי לא גורש מביתו, שום יישוב לא הוחרב, ולא נסוגונו אפילו מ"מ"?! תמה חברי. כנראה, בגלל זה מבקר השמאל את הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ועם בחריין. או שמא אלו רק ביטויי שנאה פאבלובית ותהומית לבנימין נתניהו וקנאה עזה בהישגיו.

השמאל, שמחרחר שלום מאז שסילקוֹ העם מהשלטון, לפני יותר מארבעים שנה, אינו מסוגל להודות, שתפיסתו הוכחה כשגויה בדם, באש ובסבל רבים, משך עשרות שנים; ורק כשהוחלפה, נקטפו הישגים בדרכנו לנורמליזציה עם מדינות ערב, למרות מה שהשמאל חושב והוזה.

ברוב ייאושו, השמאל פתטי מאוד. כנראה, הבין מזמן, שאין לו סיכוי להיבחר, כיוון שמרבית העם עוין אותו (ואיני מסכים עם ד"ר אבישי בן-חיים, שטוען, שהזהות בין 'ישראל השנייה' לבין הליכוד יוצרת זאת. בן-חיים מתעלם מהתמיכה בליכוד ובימין ב'ישראל הראשונה'); והרצון לחבור לרשימה המשותפת מרחיק ממנו עוד ועוד יהודים.

"פעילי שלום" הסירו את דגלי איחוד האמירויות ובחריין, שתלתה עיריית נתניה על גשר מעל כביש החוף בתחומה, והחליפום בדגליה של רשעות הטרור מרמאללה. אלה חביביהם, הראויים בעיניהם לחוזה שלום, כדי להבטיח שבתי יהודים ייהרסו, כדי שיהודים יירצחו, וכדי שניסוג עוד ועוד - עד מערבה לשפת הים התיכון. אז ישרור כאן, לשמחתם, שלום רווּי בדם יהודים, שאליו הם מתאווים, ושני זנבות האודים העשנים, אהוד אולמרט ואהוד ברק, חתרו להשיגו, ברוב סכלותם.

חופש הביטוי של רב

גילוי נאות: אני מעריך מאוד את הרב שלמה אליהו, רבה של צפת.

פסיקת בית המשפט העליון בעניינו של הרב שלמה אליהו הנה בדיחה גרועה, או עוד התפרצות של בית המשפט לתחום לא-לו, וכפיית עקרונותיהם של השופטים, שמעולם לא נבחרו, ועקרונותיהם ("האג'נדה" שלהם, בלשונו של אהרן ברק) לא אושרו.

אומר מלכתחילה, שאיני משפטן, ולכן, איני מעריץ עיוור של בית המשפט העליון. ראיתי כבר אנשים חכמים ונבונים מחבורת שופטינו. כשבית המשפט מתפרץ לתחום ההלכה, ופוסק מה מותר לרב לפסוק, או להגיד, ומה אסור עליו, צריך לבדוק בשבע עיניים את החלטותיו; וכידוע, לרוב, על החלטות בית המשפט העליון אי-אפשר לערער.

בפסק-דין אליהו קובעים השופטים אלכס שטיין (שכתב את פסק-הדין), אסתר חיות ויצחק עמית מניה וביה מה תפקידו של רב וממילא מה גבולות חופש הביטוי הרבני. השופט שטיין ביצר משמעותית את חופש הביטוי של רבנים בכל מה שנוגע ללב תפקידם - פסיקת הלכה. בתחומים אחרים החיל השופט על הרב אליהו את מה שמטיל התקשי"ר על עובדי מדינה (שאנחנו יודעים, שאינו מתקיים, ובקושי נאכף). אלו התבטאויות הרב אליהו נגד ערבים, התבטאויות פוליטיות וביקורתו החריפה (ששותפים לה רבים) על בית המשפט העליון.

ראשית, אני סבור, שעל השופטים היה להסיר מעל הפרק את התבטאויות הרב בעניין השלישי - כיוון שהם בעלי דבר. אך, כמובן, לא עשו זאת. הם זכו לפני ראש-השנה במחילה על ניגודי האינטרסים שלהם, שלא ייחקרו.

השופט שטיין קבע, כי ההתבטאויות הללו אינן בתחום תפקידו של רב. כלומר, הגדרתו את התחום ההלכתי מצמצמת מאוד, בניגוד למנהג היהדות, שרואה ברב מנהיג בכל דבר ועניין, הנוגע לקהילתו. משמע, השופט שטיין החיל על הרבנים את אמת-המידה הנוצרית, שיש הפרדה בין ענייני האל, שבסמכות הרבנים לדון בהם, לבין ענייני המדינה, שניתנים בידי פוליטיקאים.

"התפיסה היהודית על מקומה של התורה בחיים ומקומה של מנהיגות תורנית בחיים היא שונה. החלוקה בין הלכה לבין פוליטיקה, מוסר ומדיניות היא חלוקה לא-יהודית, והכפפתם של רבנים לסטנדרט שמקורו בתפיסות נוצריות היא פגיעה במילוי תפקידם לפי היהדות ולפי ההלכה" - כותב שלמה פיוטרקובסקי, שמזהיר: "גם מי שכמוני וכמו רבים אחרים לא אוהב חלק מהתבטאויותיו של הרב אליהו ואפילו מי שרואה בהן כאלו המנוגדות לדרכה של תורה, צריך להירתע מהנחת המוצא שעליה בנוי פסק-הדין נגדו".

ניצל מלינץ', וזה מה שקרה לו

תיק פלילי בגין ירי באוויר נפתח נגד אורי, תושב גוש שילה בשומרון, שערבים ארבו לרכבו, ורגמו אותו בסלעים - עד שהניסם בירייה (!) באוויר מנשקו. ברכב היו עמו רננה, אשתו, וארבעה מילדיהם - בני שלוש, חמש ותשע ותינוקת כבת שנה וחצי. מהסלעים התנפצה השמשה הקדמית, וברכב פגעו עוד כעשרה סלעים, שגרמו לו נזקים כבדים. עוד אירוע, שמוסתר בכוונה תחילה על-ידי הרשויות, ב'אינתיפאדה המושתקת'.

האם רננה: "צוק מימין ותהום משמאל. ופתאום אבנים. אני צועקת בקול כדי שבעלי יספיק לעצור. סלעי ענק מונחים על הכביש ממש מולנו. אין שום אפשרות לעבור את זה, נעצרים. מה עושים? לנסוע רוורס בחושך עם הרכב הגדול בדרך הצרה הזו זה בלתי אפשרי ... ואחרי כמה שניות פגעו אבנים ברכב". מהירי של אבי משפחה נסו הערבים לכפרם. לאחר שהתקשרו למוקד הביטחוני, פינו בני-הזוג אבנים מהכביש, והמשיכו בנסיעתם. בהמשך הדרך גילתה המשפחה, כי על הדרך פוזרו סלעים נוספים.

ביום שני באו למשטרת בנימין להגיש תלונה על ניסיון הלינץ'. "השוטר פנה לאורי: 'אתה רוצה לדבר עם עורך-דין לפני שאנחנו מתחילים בחקירה [על שימוש בנשק - אב"ץ]?'" - סיפרה רננה - "... אנחנו המומים ומזועזעים ... אין מלים ... ציפינו לחיבוק ולחיזוק מהמשטרה על המהלך שלנו. לקבל את הטופס ולהמשיך הלאה בביורוקרטיה עד שנצליח לתקן את מה שהמחבלים עשו. ועכשיו הופכים את אורי לפושע?! תיק פלילי"?!

עו"ד נתי רום, סייע מטעם ארגון חוננו לאב בתחנת המשטרה. לאחר החקירה שוחרר אב המשפחה ללא כל תנאי. ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין, תמך וסייע לאב המשפחה, ועמד בקשר עם גורמים במשטרה, דבר שסייע לשחרורו המהיר של האב. לדבריו, "לא ייתכן שנפגעי עבירה, משפחה שניצלה מלינץ', במקום לקבל את כל הסעד ואת כל העזרה ממשטרת ישראל מקבלים יחס של פושעים, נפתח להם תיק והם זקוקים לסיוע של עו"ד. עולם הפוך ראיתי. מדי לילה בכל כפרי יהודה ושומרון מתבצע ירי מסיבי, ומשטרת ישראל לא עושה דבר, בעוד שיהודי שנאלץ להגן בירייה בודדת על חייו לפי חוק, ומתוך הגנה עצמית, נאלץ להיחקר. זה אבסורד, הנחת היסוד שיהודי שיורה [להגנתו העצמית] הוא פושע חייבת לעבור מהעולם".

מתעקשים, שאהיה מיליונר

כבר יותר משנה, מזכירים לי עורכי-דין בדואר אלקטרוני את אמיל, בן משפחתי, שהלך לעולמו, והותיר אחריו ירושה אדירה בת מיליוני דולרים, ואני מתבקש לבוא ולאוספה. איני רוצה להיות מיליונר, ובוודאי לא בעקבות מכתבים בעברית לקויה, הנשלחים כביכול מלומה, בירת טוגו שבאפריקה.

עוד סיבה, שאיני נענה להצעה הנדיבה: יש לי שם משפחה נדיר מאוד, ולמיטב ידיעתי, לא היה לי קרוב, ששמו אמיל, ולא נברא.

בקיצור, אלו מלכודות של האקרים, הרוצים להשבית את מחשבי - אולי תמורת כופר; ואני מציע לכל מי שמקבל הצעה מפתה כזו להתעלם ממנה. לא להתפתות, ולזורקה לפח אשפת הזבל (Junk).