המירוצים המודרניים לנשיאות ארה"ב הם עניין יציב: כאשר מועמד אחד מבסס יתרון, השני מתקשה לצמצם אותו בצורה משמעותית, במיוחד ככל שהבחירות מתקרבות. השנה אירעו שני דברים יוצאי דופן: הקורונה והמהומות הגזעיות. אבל בשבועות האחרונים שוב נרשמת יציבות בסקרים: 54% לג'ו ביידן, 46% לדונלד טראמפ. העימותים בין השניים, שהראשון בהם הוא מחר לפנות בוקר (30.9.20, 4:00 לפי שעון ישראל), הם ההזדמנות של טראמפ לצבור תאוצה – אבל חשיפת נתוני המס שלו בידי ניו-יורק טיימס נותנים לביידן נשק מצוין נגדו.

החדשות הרעות באמת מבחינת טראמפ – טוען אקונומיסט – הן שגם בלא ההשפעה של חשיפת המספרים, מועטים סיכוייו להשתמש בעימותים כדי לשנות את התמונה; כך לפחות מלמדת ההיסטוריה. בעבר הייתה לעימותים השפעה מועטה וזמנית על הסקרים. מאז 1960 (העימות הטלוויזיוני הראשון בין ג'ון קנדי לריצ'רד ניקסון), נתוניה של המפלגה השלטת כמעט ולא השתנו בין השבועיים שלפני העימות הראשון לבין השבועיים שלאחר העימות האחרון. השינוי המשמעותי היחיד היה ב-1976, כאשר ג'ימי קרטר צנח מ-58% ל-51% - ועדיין ניצח את הנשיא ג'רלד פורד.

ההובלה התחלפה בעקבות העימותים רק פעם אחת ב-12 הקמפיינים מאז 1960. היה זה ב-2000, כאשר ג'ורג' בוש הבן נטל לזמן קצר את ההובלה מידי אל גור, אשר שב להוביל ואף ניצח במניין הקולות, אך הפסיד במניין האלקטורים. אפילו ב-2016 – כאשר היו הרבה יותר מתלבטים וגם מועמדים נוספים לנשיאות – העימותים לא ממש שינו. הסיכוי כעת לשינוי, מעריך אקונומיסט, הוא 5% בלבד.

העימותים אינם נערכים בחלל ריק. יום לפני העימות הראשון ב-1976 פרסם פלייבוי קטעים מראיון עם קרטר, שפגעו בדימויו כנוצרי טוב מן הדרום, צמצמו דרמטית את יתרונו ורדפו אותו לאורך כל הקמפיין. החשיפה של הטיימס יוצרת בעיה דומה לטראמפ, אם כי קשה לדעת כיצד תשפיע על הקמפיין. מצד אחד, רוב הבוחרים כבר הביאו בחשבון את התנהלותו הכספית; תומכיו השלימו מזמן עם מגרעותיו, ומתנגדיו תמיד סברו שאיננו כשיר לתפקיד. מצד שני, הדיווח לפיו הוא חייב מאות מיליוני דולרים שייתכן שלא יוכל לפרוע, עלול לפגוע בו בקרב ששת האחוזים המתלבטים.

ההשלכה העיקרית של החשיפה תהיה, שטראמפ ייאלץ להתגונן מפני המתקפות של ביידן ואחרים, וכך לבזבז זמן שאין לו. כאשר נותרו חמישה שבועות בלבד וההצבעה בדואר כבר החלה, כל יום בו הפער לטובת ביידן נותר בעינו – או גרוע יותר, מבחינת טראמפ, אף גדל – הוא יום המקטין את סיכוייו להישאר בבית הלבן. כדי להצליח בעימות, יצטרך טראמפ לא רק להדוף את התקפותיו של ביידן, אלא גם לשכנע את המתלבטים שהוא ראוי לכהונה שנייה. ההיסטוריה מלמדת, שזו משימה קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרית.

אמבר פיליפס, פרשנית בכירה בוושינגטון פוסט, מצביעה במקביל על הנקודות החיוניות העיקריות של טראמפ וביידן בעימות. טראמפ יהיה חייב להגן על טיפולו בקורונה – הגורם העיקרי לחולשתו המתמדת בסקרים. הטענה המרכזית הקבועה שלו – סגירת הגבול בפני נוסעים מסין כבר בינואר – שוב אינה משכנעת. גם אין לו תוכנית להכיל את הנגיף, חוץ מאשר להמתין לחיסון – שכנראה לא יהיה זמין בהיקף נרחב לפני אמצע 2021.

משימה מרכזית שנייה: למצוא דרך לפנות לנשים. בהחלט ייתכן שקולות הנשים יכריעו את הבחירות, והן אינן נמצאות בצידו של טראמפ: רק 34% מהן תומכות בו, לעומת 65% התומכות בביידן. המועמד הדמוקרטי מצליח בקרב הנשים הרבה יותר מאשר הילרי קלינטון, והוא נוגס ביתרונו של טראמפ מ-2016 בקרב חסרות תואר אקדמי ותושבות הפרברים. הרטוריקה של טראמפ בדבר "חוק וסדר" אינה מסייעת לו, וגם המינוי של איימי קוני-בארט לבית המשפט העליון לא עוזר משום שהיא יותר שמרנית מרוב הנשים האמריקניות ומתנגדת להפלות.

ביידן מצידו צריך לעורר התלהבות. הסקרים מלמדים שתומכיו של טראמפ נלהבים יותר מאלו של סגן הנשיא לשעבר. הדרך של ביידן לעשות זאת היא לתת לבוחרים סיבה להצביע נגד טראמפ; 70% מתומכיו אומרים שבחירתו מחדש של הנשיא תהיה "משבר למדינה". עליו לתקוף את טראמפ בצורה ברורה ויעילה, ולהתחמק מנסיונותיו של הנשיא להכניס לעימות את בני משפחתו. ביידן מבטיח שהוא יודע כיצד להתמודד עם מהלכים כאלו, אך חלק מתומכיו חוששים שהוא יתרגז או יהיה נבוך מכדי לעשות זאת בצורה יעילה.

משימתו המרכזית השנייה של ביידן תהיה לתקוף את טראמפ על המצב הכלכלי, בו טראמפ ממשיך להוביל עליו בסקרים. סקר אחרון מלמד, כי 52% מן האמריקנים סבורים שטראמפ יטפל בכלכלה בצורה טובה יותר מאשר יריבו. ביידן נוקט בטון פופוליסטי כדי למשוך את המצביעים מן השכבות הנמוכות ולנסות לתקוף את טראמפ. בנקודה הזאת, צופה פיליפס, הוא יכניס לתמונה את נתוני המס של הנשיא.