בית משפט השלום בראשון לציון קבע כי קציני המשטרה יורם לוי וראובן גלבוע אינם יכולים לתבוע את השופט (בדימ.) ורדימוס זיילר על הוצאת לשון הרע נגדם משום שיש לו חסינות. לפיכך קבע השופט יחזקאל קינר כי תביעתם תופנה נגד המדינה.
השניים הגישו תביעה נגד השופט זיילר בטענה כי הוציא את דיבתם רעה במסיבת עיתונאים ובראיונות לעיתונות הכתובה לאחר פרסום דוח ועדת הבדיקה לבחינת מערכת אכיפת החוק בפרשת פריניאן והשוטר צחי בן-אור ז"ל, שבראשה עמד. המדינה מסרה לבית המשפט הודעה על קיומה של חסינות לזיילר לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, וביקשה לדחות את התביעה נגדו ולהפנות את התביעה נגדה. לפי סעיף 7א, "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק". לוי וגלבוע פנו לבית המשפט לקבוע שתנאי החסינות לפי סעיף זה אינם מתקיימים בעניינם.
תצהיר של הדוברת
בהחלטתו קבע השופט קינר כי זיילר פעל תוך כדי מילוי תפקידו כעובד ציבור. השופט הסתמך על תצהיר של דוברת הוועדה כי ההחלטה לפרסם את דוח הוועדה במסיבת עיתונאים ולתת לאחר מכן ראיונות עיתונאיים, היתה החלטה מערכתית לנוכח חשיבות הדוח וממצאיו.
פרקליטי הקצינים טענו כי זיילר אמר את הדברים מתוך כוונה לגרום להם נזק, ולכן ניתן להסיר את חסינותו. לדבריהם היו אמירותיו חמורות ופוגעניות ביותר, וכאשר אומר זאת משפטן ושופט (בדימ.) חזקה עליו שהוא מודע לתוצאות ולנזקים הנגרמים להם.
לא לעולם חוסן
בעניין זה, מתח השופט ביקורת על פרקליטות המדינה משום שלא הגישה פירוט אלו בדיקות נעשו כדי לברר אם היתה לזיילר כוונה כזאת. השופט קינר קבע כי הפרקליטות הפרה את חובתה כרשות מנהלית לנמק את החלטתה, אך הוסיף שאין בכך כדי לפסול בהכרח את ההחלטה. עם זאת, ראה השופט לנכון להעיר: "על המדינה להבין כי לא לעולם חוסן ועליה להסכין ולקיים את הוראות התקנות ואת דרישותיהן באופן דווקני, שכן אורך הרוח כלפי אי קיום הדרישות כאמור איננו בלתי מוגבל". על אף כל אלה פסק השופט כי "החלטת המדינה להעניק חסינות לנתבע איננה חורגת ממתחם הסבירות".
