צחוק מהעבודה

מי שציוני פנאטי לא יאהב את המאמר הזה אבל עובדות הן עובדות. המדינה "האדומה" ביותר בעולם בתסמונת "הקורונה", היא גם המדינה הזו, המעורערת מכול מדינות העולם בעניין שלטון החוק שלה, והפעם הבעיה איננה עם אזרחיה, או אולי עם משטרת האכיפה שלה. המנהיגות הפוליטית והאזרחית של ישראל הפכה את המאבק לחיים או למוות לבדיחה. בשום מדינה בעולם, כולל בדיקטטורות החשוכות ביותר, לא הגיעו לשיאים הישראלים. אם שלוש מערכות בחירות, וגם אלה שקדמו להן, לא הספיקו כדי להוכיח כי המנהיגות "הממלכתית" של ישראל עולה בשקריה ובזלזולה על אזרחיה, גם על הקלות שבמדינות תבל, הרי שהוראות "הקורונה" הוכיחו זאת, וגילה גמליאל איננה לבד.

במדינות אחרות זה היה נגמר מזמן

למפגינים ברחוב בלפור כדאי לרדת ממיקוד הפגנותיהם נגד בנימין נתניהו בלבד, ולא משום שהאיש "צדיק". במדינה אחרת, לאחר גילוי כל כך הרבה בכירים (מכל הקשת הפוליטית...) שהפרו תקנות חיים ומוות, אזי, האזרחים היו יוצאים לרחובות ומפילים את משטר, ללא הבדל דעה פוליטית, דת, גזע ומין. אבל בישראל מתכוננים לבחירות הרביעיות תוך שנתיים ואף אחד מהבכירים הסוררים אפילו לא חושב להתפטר בגלל הפרות של הוראות חיים ומוות, משום שהציבור ימשיך לבחור בהם על-פי שיטת העדר! נשיא המדינה - ראובן ריבלין, ראש הממשלה - בנימין נתניהו, שר הבריאות הנוכחי - יולי אדלשטיין, שר הבריאות היוצא - יעקב נח ליצמן.

שרה נוספת בממשלה - גילה גמליאל, ח"כ ממפלגת השלטון של הליכוד וראש עיריית ירושלים לשעבר - כמו ניר ברקת, מנהיג מפלגה אופוזיציונית מרכזית שכהן כבר כמעט בכול תפקידי השרים האפשריים - איווט ליברמן, ח"כ החבר בוועדת "הקורונה" ובעבר שימש קצין משטרה בכיר לשעבר (שהפר פעמיים את ההוראות!) - מיקי לוי, ויו"ר השב"כ - ארגמן שמו, ומי יודע כמה אחרים שעוד לא תפסנו, הפרו את ההוראות שהם הטיפו להן ושהם קבעו אותן בחוק ואח"כ גם שיקרו, ולבסוף ביקשו סליחה מעושה עם הבטחה לשלם את הקנס בסך 500 שקל, שלגביהם מדובר בפרוטות, בדיוק כמו שאותו שדמי שילם את האגורה שלו לאחר שנמצא אחראי בשנת 1956 לרצח 49 איש חפים מפשע, בכפר קאסם, ועוד עשרות פצועים. יש כאן תהליך של ריקבון מתמשך שבעטיו אפשר לשים את הגולל על החלום הציוני, ובמיוחד על ה"אור לגויים".

"השקרנים הממלכתיים"

הריקבון הזה לא התחיל אתמול, ועם הזמן כולם התרגלו לשקרים - השקרנים והקורבנות. בפוליטיקה הישראלית שרדו לא מעט שקרנים ועבריינים שגם ב"מדינות בננה" לא היו מעזים לתת להם פתחון פה נוסף ושיקום פוליטי. והנה אנשי המשל הארוך. זוכרים את שמעון פרס? הוא היה שר ביטחון, שר חוץ, שר הדואר, ראש ממשלה ונשיא, ואולי שכחתי עוד כמה תפקידים שלו. בדרן מנוח ומוכשר בשם ספי ריבלין העניק לו, בשנות ה-80 של המאה ה-20, את הכינוי "איש הכן ולא". יצחק רבין - המתחרה ההיסטורי שלו, קרא לו "חתרן בלתי נלאה". פרס הואשם בכל "הנכבות" האפשרויות שאירעו מקום המדינה לערבים וליהודים גם יחד, ובקיצור - הוא צחק על כולם. אבל זה לא הפריע לו לשעוט קדימה, להיבחר שוב ושוב לתפקיד גבוה יותר מזה שהוא הודח לפני כן, וממש לפני מותו (מעבר לגיל התשעים...) אפילו בנימין נתניהו פחד שפרס יתמודד מולו שוב על ראשות הממשלה!

אפילו פידל קסטרו - הדיקטאטור ההיסטורי והיחיד ששרד מהקומוניזם העולמי (בקובה), לא הגיע להישג כזה, אלא פרש בגיל זקנה מהפוליטיקה. פרס השאיר אותו מאחור. מי לא זוכר כיצד יצחק רבין, לפני בחירות 1992, הבטיח לא לרדת מהגולן וטען ש"מי שירד מהגולן יפקיר את ביטחון ישראל" ? אבל כשהוא הגיע לשלטון הוא כבר שלח מסרים לאסד האב על אפשרות של "שלום תמורת רמת הגולן". זה היה אותו רבין, שבקדנציה הראשונה שלו טען שהוא רואה את הבעיה הפלשתינית "דרך קנה הרובה", אבל ממש באותם רגעים הוא העניק אוקי ל"מועצה לשלום ישראל - פלשתין" להיפגש בעולם עם אנשי אש"ף.

והיה גם אחד ששמו אהוד ברק, והוא עדיין קיים כאופציה פוליטית עד ימינו אנו, ששוב ושוב כשל, כראש ממשלה וכשר בכיר, והודח מראשות ממפלגתו, אך חזר שוב ושוב להתמודד לראשות הממשלה למרות כל הגבנון שגידל גם בפרשות צאלים השונות. וכמובן יש לנו את ראש הממשלה הנוכחי - בנימין נתניהו, שלפני בחירות 1996 הבטיח להפר את "הסכמי אוסלו", אבל כשנבחר לראשונה לראש ממשלה הוא היה זה שהעביר את חברון לפלשתינים והתחבק עם יאסר ערפאת, ומאז הוא המשיך בקו של שמעון פרס - "כן ולא" למדינה פלשתינית. והיום כשהפרקליטות, היועץ המשפטי ומפכ"ל המשטרה לשעבר (שאותם הוא מינה...) חשפו את תיקיו הפליליים ואת השחיתות סביבו הוא עדיין מתעקש לשלוט שוב ושוב גם אם הוא נכשל כישלון חרוץ לנצח טוטאלית את יריביו ומעד בכול עניין המלחמה ב"קורונה".

והיה גם יצחק שמיר, ראש ממשלה לשעבר, שכאשר הפר את הסכמיו הקואליציוניים עם החרדים הא ענה בביטול: "אז מה אם חתמתי ? עכשיו אני מפר אותם כי הסכמים חתומים צריך להפר". ויש לנו את איווט ליברמן - לוליין פוליטי מגושם שהחל בימין הקיצוני עם "מולדת הטראנספריסטית" ובמערכת הבחירות האחרונה הוא הסכים בשתיקה לברית עם "הרשימה הערבית המשותפת" להדחת נתניהו, עימו ישב בליכוד פעמיים ולא רק פעם אחת. ולא נשכח את נפתלי בנט שהשתלט על הציוניות הדתית, וממש לפני בחירות שלב א' ב-2019, הוא פרש מהם והותיר את המפלגה עם "המכנסים למטה". ויש לנו ראש ממשלה לשעבר - אהוד אולמרט, איש פלילים שישב בכלא, שמשמש פרשן פוליטי בכל ערוצי התקשורת, ללא שום בושה.

והיה לנו ראש ממשלה ימני קיצוני בשם אריאל שרון, שהבעיר את הקרבות נגד הערבים בעלייה להר-הבית ובבניית התנחלויות בשטחי הכיבוש, ולימים הוא מסר בחזרה את אותם שטחים ופינה באכזריות את אלה שהעלה אותם לשם, ויש הטוענים שכל זאת היה במסגרת עסקה לטיהור שמו מפרשיות פליליות. ויש לנו גם תקשורת "עקבית" שמוכנה לעצום עיניים באשר לעבירות הפליליות של ראשי הציבור אם הללו יאחזו בעמדות הפוליטיות המתאימות לתקשורת הזו. אולמרט ושרון הם רק משל קטן. וכמובן יש לנו שר פנים שסרח בעבר בהיותו שר במשרד הבפנים וישב בכלאו על כך ואח"כ חזר לשרת את הציבור ממקום הפשע ממנה נשלח לכלא, ממשרד הפנים, וכול זאת גם לאחר ששוב נפתחו נגד תיקים פליליים.

ולאיש הנצחי הזה קוראים אריה דרעי. ויש לנו את יאיר לפיד שהיה שר אוצר ללא ידע כלכלי, למרות שהוא בעצמו טען כי "שר אוצר חייב להיות כלכלן". ואותו לפיד מתגלה שוב ושוב כבור אינטלקטואלי, ואף הורה לאיש אמונו להתחפש בהפגנות כחרדי ולהונות את הציבור, אבל עד עכשיו הוא "אלטרנטיבה לראש הממשלה". ונסיים עם בני גנץ - איש ה"כן ולא" של ימים אלה, שהבטיח לא לשבת מעולם עם נתניהו, משום תיקיו הפליליים של האחרון, אבל כדי להיקרא "ראש הממשלה החליפי", אזי, מה כבר יכול לעצור אותו בדרך לשררה המדומה? יכולתי להמשיך עוד ועוד בדוגמאות הקלוקלות הללו אבל חבל על השורות הבאות כי העניין נהיר לכולנו.

מה שמגיע לציבור שלנו

עם היסטוריה של שקרים כאלה לא פלא הוא שראשי הציבור פשוט עושים את צרכיהם עלינו ישר מהמקפצה של נשיא המדינה, של ראש הממשלה, של שריו ושל ראשי "ועדת הקורונה" והשב"כ. הציבור שבוחר בנתניהו למרות תיקיו הפליליים הוא גם הציבור שבחר בנתניהו המתנשא והאנטי מזרחי, שזכה לקולות המזרחיים. זהו הציבור שבחר שוב ושוב בשמעון פרס למרות ה"כן ולא" שלו. זהו גם הציבור שתמיד יצביע לדרעי, גם אם הלה ייתפס בעבירה החמורה ביותר. זהו הציבור שמוכן לסלוח לכול פושע פלילי בתנאי שהלה יהפוך ל"איש שלום" מפוקפק. וזהו הציבור ששוב ושוב מחזיר את ברק ואת עמיר פרץ לפוליטיקה למרות שהם הפכו למסמיקים באמירת אמת. לציבור הישראלי הזה אין צבע או דעה מסוימת. הוא צבוע כולו בכול צבעי הקשת הפוליטית ומקורו בכול שכבות האוכלוסייה. ולמי שמתנהג כך, כציבור צבוע, הרי שמגיעה לו גם הנהגה צבועה בדיוק כמותו.