איש העסקים דוד אפל ערער (יום ו', 26.10.07) לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שחייבו לשלם יותר מ-21 מיליון שקלים למדינה בפרשת פינוי המעברות.
פסק הדין שניתן ב-4 בספטמבר 2007 קיבל את טענת המדינה כי אפל קיבל בדרכי מרמה ממשרד השיכון הלוואות ומענקים בשמם של מפוני המעברות בבת ים, חולון, כפר סבא, רמלה ונס ציונה בשנים 1979-1981 תמורת התחייבותו לתת למפונים דירות חלופיות, ושלשל את הכסף לכיסו. השופטת רות לבהר שרון קבעה כי אפל ישלם מחצית מיותר מ-40 מיליון שקל שתבעה המדינה, בגלל "אשם תורם" של פקידי משרד השיכון שנתנו אמון עיוור באפל ולא בדקו את טיב מעשיו.
בלי מסמכים
בערעור שהגיש אפל, באמצעות עו"ד דורון דן, נטען כי השופטת קבעה את אחריותו של אפל לתרמית ולנזק שנגרם למדינה על יסוד מסמכים שמעולם לא היו בתיק בית המשפט או שהוצאו ממנו על-פי החלטת בית המשפט עצמו. השופטת גם התעלמה, לדברי אפל, מטענתו כי ההלוואות נלקחו מבנק טפחות ולא מהמדינה וכי לא הובאה כל ראיה שהמדינה הוציאה אפילו אגורה אחת מכיסה.
לדברי אפל, ההלוואות שהתקבלו מבנק טפחות, ככל שהתקבלו, הוחזרו לבנק טפחות זה מכבר, ולכן חויב אפל, למעשה, להחזיר בשנית הלוואות שכבר נפרעו.אפל אף טוען כי במשפט כלל לא הוכח שהוא קיבל הלוואות כלשהן.
מרמה דורשת ראיות מוצדקות
עוד טוען אפל כי לא היה מקום לקבל טענה נגדו על מרמה במשפט שהוא אזרחי, מפני שכדי להוכיח מרמה, שהיא טענה בעלת גוון פלילי הפוגעת בשמו הטוב של אדם, נדרשות ראיות מוצקות ברמה של משפט פלילי.
לדברי אפל, התעלמה השופטת גם מטענת ההתיישנות שהעלה. האירועים שעליהם הוגשה התביעה התרחשו בשנים 1983-1984, ואילו התביעה הוגשה ב-1992, דהיינו, יותר משבע שנים ממועד ההתרחשות. לטענת אפל, היו כל העובדות הרלוונטיות ידועות למדינה לכל המאוחר ב-1985.
השתק פלוגתא
טענה נוספת שמעלה אפל בערעורו היא: לא היה מקום לנהל נגדו משפט על תביעה אזרחית לאחר שבית משפט זיכה אותו בתביעה פלילית על אותו עניין. לדבריו, היה על השופטת לדחות את התביעה האזרחית מן הטעם של "השתק פלוגתא", המיועד למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין.
