עוד לפני שמגיפת הקורונה פגעה בבית הלבן, החלו הרפובליקנים והדמוקרטים להתכונן לקראת משבר פוליטי אחר העלול לגרור את ארה"ב לתוהו ובוהו חסר תקדים: בחירות שלא יוכרעו ב-3 בנובמבר אלא למעשה יימשכו שבועות רבים נוספים.

יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, דיברה בשבועות האחרונים בפגישות רבות על מצב חסר תקדים, בו הן דונלד טראמפ והן ג'ו ביידן לא ישיגו את 270 האלקטורים הדרושים – מצב בו ההכרעה עוברת לקונגרס בחודש ינואר, מגלה וושינגטון פוסט. היא גם הורתה לעמיתיה הדמוקרטים להתכונן לאפשרות שמחוקקים רפובליקנים במדינות בהן הפער יהיה קטן או יתנהלו הליכים משפטיים, ינסו למנות אלקטורים משלהם; חוק מן המאה ה-19 מאפשר לקונגרס להתערב במצב כזה. אלו הם רק שניים מן התסריטים שלקראתם נערכות שתי המפלגות.

מומחים מזהירים, כי קרב שכזה על תוצאות הבחירות, לאחר קמפיין שממילא הרגיז והתיש את האמריקנים, עלול להעמיד מבחן קשה בפני אמונו של הציבור במערכת הבחירות, ולפגוע בעיקרון לפיו הנשיא נבחר בידי המצביעים ולא בידי הקונגרס או בתי המשפט. אומנם רוב המומחים מסכימים שהסיכוי שהדבר יתממש הוא נמוך, אך טראמפ הגביר את הדאגות – ואת ההכנות – על-ידי סירובו להתחייב לקבל את התוצאות אם יפסיד, ועל-ידי אמירתו לפיה הבחירות יוכרעו בבית המשפט.

משפטנים ומומחי בחירות רבים אומרים, כי דאגתם העיקרית אינה סירוב של טראמפ להודות בהפסד, אלא עיכוב מתמשך בשל מחלוקת על קלפיות והצבעות. הדמוקרטים אומנם מקווים, כי יתרונו המתמיד ואף הגדל של ביידן בסקרים יתורגם לניצחון ברור שלו, כך שלטראמפ לא יהיה טעם לערער על התוצאות. אבל אם התוצאות יהיו צמודות, הם חוששים, הרפובליקנים ינסו לאסוף אלקטורים לטובת טראמפ.

רבים מסכימים שתוצאות המרוץ לבית הלבן עשויות שלא להיוודע במוצאי הבחירות, אם לפחות מדינת מפתח אחת לא תסיים לספור בו ביום את הקולות שנשלחו בדואר. שתיים ממדינות אלו, ויסקונסין ופנסילבניה, אינן מתירות להתחיל את ספירת קולות הדואר עד יום הבחירות; בבחירות המקדימות בפנסילבניה היו מחוזות בהם נמשכה ספירת הקולות שבועיים. בנוסף לכך, כ-25 מדינות מאפשרות לקולות להגיע בדואר מספר ימים לאחר 3 בנובמבר, ובהן מדינות המפתח מישיגן, פנסילבניה, אוהיו, צפון קרוליינה ואייווה; במישיגן התאריך האחרון הוא 17 בנובמבר. אם המרוץ יהיה צמוד באחת ממדינות אלו, הדבר עלול לגרום לעיכוב ניכר בהכרעה.

גם במדינות בהן הספירה תסתיים ב-3 בנובמבר, מרוץ צמוד מאוד צפוי להוביל לנסיונות לערער על התוצאות – במיוחד על הקולות שנשלחו בדואר. בהקשר זה ניתן להעלות טענות לגבי תקפות חתימותיהם של המצביעים והעדים, או על שימוש במעטפת ביטחון חיצונית שונה מזו הנדרשת. שני הצדדים מתכוננים למאבק משפטי, העשוי להוביל – כמו בשנת 2000 – להכרעה בבית המשפט העליון.

תפקידו של הקונגרס תלוי בשאלה האם יישארו מחלוקות תלויות ועומדות ב-14 בדצמבר – היום בו צריכים כל האלקטורים להשלים את הצבעתם. תרחיש ראשון הוא מצב בו איש מהם אינו מגיע ל-270 אלקטורים (תיקו של 269-269), ואזי בית הנבחרים יבחר את הנשיא והסנאט יבחר את סגנו. ההצבעות אמורות להתקיים ב-6 בינואר, עם הקונגרס החדש.

על-פי החוקה, בהצבעה בבית הנבחרים יש קול אחד לכל מדינה – ולא נציגים באופן יחסי למספר התושבים לכל מדינה כרגיל. זה אומר, שהמועמד זקוק ל-26 קולות כדי להיבחר. למרות שלדמוקרטים יש רוב מוצק בבית הנבחרים, הרפובליקנים שולטים כיום בנציגויות של 26 מדינות והדמוקרטים ב-22 בלבד. הפוסט מסביר, כי זו אחת הסיבות למאמציה של פלוסי בשבועות האחרונים לגרום למהפך בכמה מן המדינות (אלסקה, מונטנה, פנסילבניה, פלורידה ומישיגן) או להבטיח רוב דמוקרטי באלו שבהן יש תיקו. אם הדמוקרטים יזכו במדינה אחת נוספת, די יהיה בכך כדי למנוע מטראמפ את הנשיאות – וליצור תוהו ובוהו אדיר.

אם בבית הנבחרים התוצאה תהיה תיקו 25, אזי מי שייבחר בסנאט לסגן הנשיא יהיה הנשיא בפועל עד שבית הנבחרים יצליח לשבור את השוויון. אם גם בסנאט יהיה שוויון ולא ייבחר נשיא עד יום ההשבעה (20 בינואר), יו"ר בית הנבחרים – ובסבירות גבוהה פלוסי תמשיך להחזיק בתפקיד – יהיה הנשיא בפועל, תוך התפטרות מבית הנבחרים, עד ליישוב המחלוקת.

תסריט סביר יותר הוא שספירת הקולות לא תסתיים או תישאר שנויה במחלוקת לפחות במדינה אחת ב-14 בדצמבר. החוק הפדרלי מאפשר לבתי המחוקקים במדינות להתערב ולמנות אלקטורים אם הבחירות לא הצליחו להוביל לתוצאה – אבל כלל לא ברור כיצד קובעים שזה המצב.

התמונה מסתבכת עוד יותר במדינות המפתח בהן הרפובליקנים שולטים בבית המחוקקים ואילו המושל הוא דמוקרט: פנסילבניה, ויסקונסין, מישיגן וצפון קרוליינה. אם טראמפ יוביל לקראת 14 בדצמבר אך ההערכה תהיה שהקלפיות הבאות יטו את הכף לטובת ביידן, יוכלו המחוקקים להתערב ולנסות להכריז על טראמפ כמנצח לאור הספירה באותה נקודת זמן. אבל אם הספירה הסופית תעניק לביידן את הניצחון, יוכל המושל להודיע שביידן ניצח ולמנות אלקטורים משלו – ואז שתי קבוצות אלקטורים נפרדות (20 בכל אחת) יתנו תוצאות שונות.

במצב כזה, "חוק ספירת האלקטורים" מן המאה ה-19 סולל את הדרך להתערבות של הקונגרס ולהכריע בין האלקטורים השונים על-ידי הצבעה בשני הבתים. אם הדמוקרטים ימשיכו לשלוט בבית הנבחרים והרפובליקנים ימשיכו לשלוט בסנאט, התוצאה תהיה מבוי סתום. ההנחה היא, שבמצב כזה תהיה עדיפות לאלקטורים שימנה המושל – אבל הדבר יוביל לקרב משפטי. מומחים אומרים שחוק ספירת האלקטורים מבלבל, וכמעט בטוח שיישומו יוביל להליכים משפטיים – אם כי ספק רב האם בית המשפט העליון יתערב בתפקיד חוקתי מרכזי זה של הקונגרס.