עברית שפה קשה

סוכות הוא חג האסיף, ופסח הוא חג הקציר (שעורים). לכן, קיבעו חכמינו את לוח השנה העברי באמצעות שנה מעוברת, בעלת שלושה-עשר חודשים - שבע פעמים במחזור בן תשע-עשרה שנים. לכן הלוח העברי אינו נודד (כמו לוח השנה המוסלמי) למרות שהוא מושתת על שנת ירח.

בניגוד למגמה הנוכחית של שיטוח השפה ורידודה, יש בעברית שפע מדהים של מונחים לאיסוף פירות וירקות, המוכיחים, כי אבותינו היו חקלאים: אוספים ירקות (כולל ירקות שורש ובוטנים); אוֹרים תאנים, עשב, צמחי בשמים וגם דבש; בוצרים ענבים; גודדים תמרים; מוסקים זיתים; מלקטים פטל, פטריות ופירות יער; קוטפים הדרים ופירות; קונבים גזר ובצל; קוצרים דגן; ורוֹדים דבש. אם שכחתי משהו - אשמח להתעדכן, ולהעשיר את שפתי.

אבנים

המשורר יעקב ברזילי, שחגג לא מכבר את יום הולדתו השמונים, שלח לי את שירו, 'אבנים', שנגע מאוד ללבי, כיוון שגם אני מתגעגע...

"בָּאתִי

אֶל אֶבֶן הַטּוֹעִים

בִּירוּשָׁלַיִם

אֶת הָאֲבֵדָה לְבַקֵּשׁ,

וְלֹא מְצָאתִיהָ. //

רַק עַל הָאֶבֶן

אֲשֶׁר בְּגַנִּי,

חֲרוּתָה דְּמוּת דְּיוֹקְנְךָ

אָבִי. //

וַאֲנִי זָקַנְתִּי

עִם פָּנֶיךָ הַצְּעִירוֹת. //

וּבְבוֹא שִׁמְשִׁי

לַעֲרֹב

כְּשֶׁאֶהְיֶה אֶבֶן

שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין,

תִּוָּתֵר רַק

אֶבֶן אַחַת

אֲשֶׁר בְּגַנִּי,

עִם דְּמוּת דְּיוֹקְנְךָ

הַחֲרוּתָה שָׁם

גַּם בְּמוֹתִי". //

את שירו של ברזילי הלחינו לתזמורת רמי בר-ניב וגבריאל אירני.

עורכים

משרד החקלאות לחץ על ויקיפדיה, שתמחק הפניות לידיעות לא-מחמיאות על מנכ"ל המשרד בערך, הנושא את שמו. בטוויטר נמסר, כי אסתר חיון, נשיאת בית המשפט העליון ערכה ושיפרה את הפרופיל שלה. כלומר, עוד סיבות מני רבות לא להסתמך על ויקיפדיה ועל טוויטר כמקורות בלעדיים למידע, כיוון שהמידע בהם אינו מדויק.

התופעה המתפשטת - משרדי ממשלה ובכירים בהם משתמשים במשאבים ממשלתיים למניעת ביקורת עליהם - מדאיגה; ובינתיים קיבלה רוח גבית מדוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, שלא מצא פסול בעובדה, שמשרד המשפטים עשה יחסי ציבור לליאת בן-ארי ולבנה בעניין חריגות הבנייה בבית, שרכשו בן-ארי ובעלה בראש העין. או, שמא אני טועה, ורכישת הבית הייתה במסגרת תפקידה של בן-ארי. כשנוגע לפרקליטות המדינה - השמיים הנם הגבול...

עליית מדרגה

הפוטש, שיש מי שמלבינים אותו בשם, 'מרי אזרחי', עלה מדרגה, ואינו מסתיר עוד את כוונתו ליצור אנרכיה במדינה. אין פלא, שיש מי שמקבלים את הפאתווה של מנהיגי הפוטש, ומתפרעים, משתוללים ומסיתים נגד שוטרים וחיילים, שאוכפים את החוק, ופוגעים בהם מילולית ופיזית.

לו עשו זאת ח"ו אנשי ימין - המשטרה הייתה נחלצת במלוא אונה להכותם, לרמוס את המפגינים בסוסים, ולעוצרם, בחסות מערכת המשפט הנאורה, היועץ המשפטי והפרקליטות. כשאזרחים לא הסכימו עם פשע אוסלו, תלשו "ידיים נעלמות" שלטים, שהציבו בבתיהם ובגינותיהם. פושעי אוסלו שלחו את המשטרה ואת השב"כ לעצור אוטובוסים, שהתכוונו להגיע להפגנות נגד הטירוף, שהמיטו עלינו פרס וחבר מרעיו. וכמובן, לא נשכח את אבישי רביב 'שמפניה', הפרובוקטור המתועב - עובד שב"כ, שהסית (כולל נשיאת הכרזה של רבין במדי ס"ס בהפגנה בכיכר ציון, שכנראה, הודפסה בשב"כ), כדי להפליל את אנשי הימין, ולהוציא את דיבתם רעה. בחורינו הטובים דאגו, שלא ייענש כלל. משמע, המנוול עשה את תעלוליו ברשות ובסמכות... והשמועה אומרת, שרביב הנבזה עדיין בשורותיהם. למה הלך זרזיר אצל עורב? שאלו רבנן.

בפינוי עמונה הסתערו פרשי המשטרה על מפגיני הימין, שהוכו באכזריות רבה - כולל פרופ' אריה אלדד, שהציג לשוטרים את תעודת הח"כ שלו. למרות זאת, הוכה אלדד קשות עד שידו יצאה מכלל פעולה, ואינו מנתח עוד.

לפני כן, בהפגנות נגד הפוגרום ביהודי חבל קטיף ('הינתקות'), חזרו המשטרה והשב"כ על תעלוליהם מימי המאבק נגד הסכם אוסלו, ושכללו אותם. עצרו, בניגוד לחוק, אך בעידוד בתי-משפט, קטינות מפגינות, מנעו מהמפגינים לצאת מכפר מיימון. ניצב ניסו שחם, מפקד המשטרה במקום, הוקלט וצולם מסית את אנשיו להכות את המתיישבים, ונענש בעונש מגוחך בבית-דין משמעתי של המשטרה. כלומר, רוח המפקד במשטרה מרשה לשוטריה להכות מפגיני ימין על לא-עוול בכפם, ולשלול מהם זכויות יסוד, שמקודשות רק למפגינים מהשמאל. המשטרה ו/או השב"כ מנעו מאוטובוסים עם מפגינים לצאת את שערי אוניברסיטת בר-אילן - בניגוד לכל דין ובניגוד לכל היגיון.

כמובן, מערכת המשפט נתנה לכל התעלולים הללו את אישורה, למרות חוק כבוד האדם ועוד כמה חוקים, שמקדשים את זכות ההפגנה ואת חופש הביטוי (כנראה, רק לשמאל), ובניגוד לדמגוגיה הכוזבת שלה אודות שוויון בפני החוק. אם איני טועה, תֶמיס, אלת הצדק היוונית, עצומת עיניים.

כשהמפגינים אינם אנשי ימין, כמו המתפרעים בהפגנות נגד בנימין נתניהו וכמו נושאי הדגלים השחורים, מגינים בתי-המשפט, היועץ המשפטי והפרליטות בעוז על זכותם להפגין ועל חופש הביטוי שלהם, ומרפים את ידי המשטרה, המנסה להשליט סדר - גם אל מול מגיפת קורונה. איש אינו עוצר את מאות האוטובוסים, שמביאים לירושלים מפגינים מכל רחבי הארץ, בניגוד לתקנות הקורונה. אין פלא שהמפגינים מרגישים שהכל מותר להם - כולל אלימות, הפרת הוראות המשטרה, סילוק מחסומים שהציבה, ביזוי שוטרים והכאתם. והכל, כמובן, בשם הדמוקרטיה והשוויון בפני החוק. בכירי המתפרעים נוקטים בלי בושה בשפה גזענית, ואין מי שבולם חוקית את פיותיהם הטמאים.

דרך אגב, אוטובוסים - מי מממן את ההסעות הרבות ואת השלטים?! המדובר בהון תועפות, שאיני מאמין, שמארגני הפוטש מוציאים מכיסיהם. ובהקשר הזה - ח"כ אריאל קלנר (הליכוד), יו"ר השדולה למאבק בדה-לגיטימציה, טוען, שהרבה כסף זר מוזרם למפגינים ולגופים, שתומכים בהם, ממדינות אירופה, וביניהן נורווגיה, גרמניה ושווייץ. האם נכונה השמועה, שפעילים רבים מקבלים שכר תמורת נוכחותם בהפגנות? כמה? וממי?

במהלך חשיפת פרשת ואטרגייט יעץ המדליף הנודע 'גרון עמוק' לקארל ברנסטין ולבוב וודוארד, צמד העיתונאים הזוטרים מ'וושינגטון פוסט', שחקרו את הפרשה - 'עִקבו אחר הכסף'. אני מניח, שחקירה תמצא, שהמדובר כעת בפוטש מאורגן מאוד, שממומן היטב גם על-ידי גורמים זרים ועוינים, אך במערכת לאכיפת החוק ובבתי-המשפט לא יאהבו את ממצאיה. לכן אינה מתקיימת - גם כי לא תוכל להוסיף תיקים ואישומים נגד נתניהו.

אין ביקורת

"אין כל כלי אפקטיווי לביקורת על בכירי מערכת התביעה של מדינת ישראל". כך אמר עו"ד שמחה רוטמן, רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ולדמוקרטיה, בתגובה לביקורת חריפה של דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, על הדרגים הבכירים במערכת לאכיפת החוק.

ביקורת רוזן נכתבה במענה לתלונת 'התנועה למשילות ולדמוקרטיה' על התנהלות פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בהסדרת מעמדו של מני נפתלי כעד מדינה נגד שרה נתניהו. "היה ראוי להסדיר מעמדו של מר נפתלי בהסכם ברור ומפורט על-מנת למנוע מיני הנחות על שיקולים זרים שנשקלו כביכול על-ידי הדרגים הגבוהים ביותר במערכת אכיפת החוק". כך כתב הנציב רוזן. הנציב קובע, כי הדרגים הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה, וביניהם שי ניצן, פרקליט המדינה דאז, ויהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה דאז, פעלו באופן שאינו מתיישב עם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין עדי מדינה.

הנציב הוסיף, "בחוכמה לאחר מעשה, מוחוור לכל, כי היה ראוי להסדיר מעמדו של מר נפתלי בהסכם ברור ומפורט". בנוסף, מותח רוזן ביקורת חריפה על אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, שנמנע מלענות לתלונה למרות שנציב התלונות שלח אליו שמונה מכתבים. "ההזדמנויות הנאותות הרבות שניתנו לד"ר מנדלבליט להשיב, לא נוצלו כהלכה", כתב רוזן. התנועה למשילות ולדמוקרטיה התלוננה ביוני 2019 על החלטת רשויות התביעה להעניק למני נפתלי מעמד של עד מדינה במסגרת ההליך הפלילי בפרשת מעונות ראש הממשלה. זאת, מאחר שהדבר נעשה מבלי שהתקיימו התנאים המהותיים לעריכת הסכם עד מדינה, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא, ובין היתר, ללא עיגון ההסכמות בכתב.

בספטמבר 2019 שלחה התנועה מכתב למשרד המשפטים, ובו נטען, כי בניגוד להנחיות היועץ המשפטי, לא מוצו אפיקי חקירה חלופיים קודם להענקת החסינות, ולא נבדקו ראיות קודמות נגד שרה נתניהו. כמו-כן, לא נערכה בדיקה מספקת האם נפתלי הוא, למעשה, העבריין העיקרי בפרשה, ולא נבחנה מידת אמינותו. בנוסף, נטען, כי לא ניתן לדעת האם הפרקליטות בחנה את קיומן של ראיות תומכות לעדות נפתלי, ולא נעשה מאמץ להתנות את הסכם עד המדינה, שכלל לא נערך בכתב, בענישה ולו מינימלית. לטענת התנועה למשילות ולדמוקרטיה, האופן והעיתוי בהם התגבשו ההסכמות בין מר נפתלי לרשויות החקירה בכל הנוגע לעדותו בתיק, מעוררים תהיות בדבר המניעים שעמדו ביסוד ההסכם. זאת במיוחד כאשר מני נפתלי הודיע כי חלק ממניעיו הוא הרצון להפיץ את טענותיו בכלי התקשורת.

בעקבות התלונה והחלטת הנציב רוזן, החליטה פרקליטות המדינה להבהיר ולחדד את הנהלים בעניין הבטחות הניתנות לעדים מסוגו של מני נפתלי. עו"ד שמחה רוטמן: "מטריד לגלות שבטיפול בענייני מעונות ראש הממשלה בנימין נתניהו ועדותו של אב-הבית מר מני נפתלי הפרו הדרגים הבכירים ביותר, ובהם שי ניצן, פרקליט המדינה דאז, ויהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה דאז, את הנחיות היועץ המשפטי בנוגע לעדי מדינה. לדבריו: "אם המערכת רבת-הכוח הזו מפרה את הכללים וההנחיות אפילו כשמדובר בראש הממשלה ובבני ביתו, ניתן רק לדמיין את היעדר הסטנדרטים בתיקיהם של אזרחים מהשורה". בנוסף אמר רוטמן, "העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עשה ככל יכולתו כדי להתחמק מבירורה של התלונה בזמן סביר ... מעידה על הרצון ל'צופף שורות' ולגבות את הכשלים המערכתיים ...".

דמות המדינה

"... מדינה יהודית היא יצור המנוגד לטבע החומר, לטבע החיים ולטבע הגיאופוליטי וההיסטורי. לכן, נגזר על המדינה היהודית להיות במאבק מתמיד על עצם קיומה, לא מאבק על ליברליות אלא מאבק נגד כוחות הטבע". כך קובע פרופ' אלישע האס במאמרו, "יצא המרצע מן השק" באתר הזה. לדבריו, המאבק על דמותה של המדינה היהודית עתיק-יומין, ואת ראשיתו הוא מציין במרד החשמונאים, שבו יצאו החשמונאים למלחמת אזרחים עקב התגברות הכפייה של האליטות הירושלמיות לביטול היהודיות של המדינה היהודית בחסות השלטון היווני.

מקריאה ביקורתית של ראיון עם ח"כ יאיר גולן, הגיע פרופ' האס למסקנה, שהמאבק הנוכחי, המתבטא בפעולת האליטות המשפטיות והשמאל 'הליברלי' הן בכיכר פריס והן על-ידי שלטון הפקידים במשרדי הממשלה ובבג"ץ, הנו מאבק על דמותה של המדינה - יהודית, או מדינה "נאורה" ו"נורמלית", ככל הגויים. האס מייעץ בסוף מאמרו "לא לחיות באשליות לפיהן המטרה של הלוחמים היא החלפת ראש הממשלה, מטרתם היא החלפת המדינה".

הוא מזכיר למי שלא שמו לב, או מתעלמים מזה, כי "במגילת העצמאות לא נזכרת מדינה ליברלית ואפילו לא מדינה דמוקרטית. מדובר שם אך ורק על מדינה יהודית".