משה, הדמות השרירה והקיימת בסיפור המכונן של שלוש דתות מונותאיסטיות, האריך שנים יותר מכל אדם אחר מבני דורו שיצא ממצריים. דור שלם התחלף והוא נותר לעמוד. לפי הפרשה שלנו - פרשת "וזאת הברכה" - משה מת לבדו.
ספר דברים ל"ד, ו' מבהיר לנו: "לא ידע איש קבורתו עד היום הזה". מה שכן ידוע: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב...מוּל בֵּית פְּעוֹר" בהיותו "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׁרִים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ" כשעדין כל כוחו במתניו "לֹא כָּהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא-נָס לֵחֹה" (שם פס' ה'-ז'). ומהמקום הלא ידוע אי-שם בפסגות הר נבו בארץ מואב מזדקרת דמות מופלאה של איש האמת, הרואה נכוחה מציאות. כדברי אחד-העם, מנהיגה של הציונות הרוחנית, כל מה ש"משה רואה הוא מגיד. מגיד את האמת לא מפני שרצונו בכך, אלא מפני שהוא חייב לאומרה".
המוסר מהמופת של משה ומתכונתו המופלאה לא ניתן ליחס לנושאי דיאלוגים בוטים וגסי רוח במאבקי הבחירות בארצות הברית. בוודאי גם לא נמצא בדברי מנהיגינו בישראל במאבקנו הקיומי בארצנו במיוחד בימים אלו, כשנגיפי מוות משוטטים בחלל וקוטפים חיי בני אדם.
היום יותר מכל אנחנו חייבים לאמץ במציאות חיינו את מה שכתב אחד העם על משה במאמר שובה לב לפני 116 שנים. אנחנו חייבים היום לאמץ לחיינו מנהיגות, שכדברי אחד העם במאמרו "פנימיות נפשו נושאת עולם שלם אידיאלי". למעשה משה היה דמות של אנטי מנהיג - "כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן". הוא התרחק מהשררה ותמיד נשאר אנושי. תוך כדי כך שהוא מתגבר על קשייו האישיים היה למנהיג, שהוביל את העם מתחתיות שאול של שעבוד לפסגות של חרות לאומית.
אסור לנו להיבהל מהמילים של אחד העם. זה בחיינו שנקים מתוכנו בבחירות דמוקרטיות מנהיג בדמותו של משה, כמודל של מנהיגות אנושי, כפי שכתב אחד העם במאמרו על משה. אנחנו צריכים היום בתוכנו משה "שצורתו קבועה בלב עמנו מדור לדור". מה שיש לנו היום זה מנהיג, שהאמת של משה רחוקה ממנו. יש לנו מנהיג המהתל באמריקנים ובנסיכי האמירויות בהבטחות מרקיעות שחקים בטקסי שלום, המכסים את כל אמצעי התקשורת בעולם, ולמעשה נתן יד וכיס לבניית 5,400 יחידות דיור ביהודה ובשומרון. הוא מקפיא במסך עשן שקרי את המילים על שלום תוך בנייה מזורזת בשטחי יהודה ושומרון.
קשה לי להזדהות עם האמת של בנימין נתניהו כשקהל תומכיו בכיכר קוגל בחולון שאג בטרוף לעבר כמאה מפגינים - ששמרו בהקפדה רבה על כללי ההיתר להפגנות - "בִּנְיָמִין נְתָנְיָהוּ יְזַיֵּן אֶתְכֶם" בליווי תנועות חולניות מבעיתות ומבהילות.
אני מבקש להתייחס לקשיים שיש לי במפגש עם המילה "יַחַד" בפרשה שלנו בפסוק "...בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עַם יַחַד" (דברים ל"ג, ד'"). לצערי, אני נדהם מול עוצמת הפער בין כל הטוב והיפה הגנוזים במילה "יַחַד" ובין שלל התרחשויות עצובות ועגומות בהיסטוריה של עמי, כשמשמעות המילה "יַחַד" התנפצה לרסיסים במדרוני התרסקויות חייו בעת חורבן הבית הלאומי הראשון, בעת חורבן הבית הלאומי השני, בעת חורבן החיים הלאומיים היהודיים בימי מרד בר כוכבא ולמרבה הצער, יש עוד דוגמאות כאובות של ריסוק המשמעות היפה של המילה "יַחַד" לרסיסים שכיערו את חיינו.
לבטי הקשים לגבי המילה "יַחַד" גוברים, כשאני מתקשה להשתחרר מתמונות, שאינן מרפות ממני. כן, אלו תמונות מזוויעות של אלימות מילולית בוטה וגסת רוח מצד חסידי נתניהו נגד כמאה מפגינים, שרק הביעו דעה נגד מי שהוגש נגדו תביעה פלילית, ולדעתם הוא חייב לפנות את מקומו.
אבקש לסיים תוך נגיעה בנקודה מכאיבה בברכה בפרשה שלנו. לדעתי, יש סתירה בין המילה "יַחַד" בין כל שבטי ישראל ובין הברכות הפרטניות לכל שבט ושבט ומתן עדיפות לשבט אחד על שבט אחר. בפסוק ט"ו מיוחס לשבט אחד שיהיה "נְזִיר אֶחָיו" ובפסוק כ"ד מיוחס לשבט אחר: "בָּרוּךְ מִבָּנִים". הסתירה של אז במילה "יַחַד" מקבלת ביטויים עצובים גם כיום בין קהילות וזרמים חברתיים. בשבירת היחד הנחוץ לנו התמחה מי שעומד כיום בראשות הממשלה, כשלחש בשאגה לאוזנו של רב יהודי מכובד - "כי הם שכחו להיות יהודים", דרך "הערבים נוהרים לקלפיות", והיום נתניהו משסה במפגינים נגד המשך שלטונו את הציבור המכובד, שתפילה בבתי כנסת ולימוד תורה בבתי מדרש מהווים את תמצית חייו ובלעדיהם אין לו חיים. אני מיחל למימושה הערכי של "יַחַד" - יחד נבנה כאן חברה שוויונית.
