"קונפקציה עילית"

אליעזר רבי ז"ל, החייט של קיבוץ גֶבע, היה חָמי, יליד פולין, ובמלֹאת עשרים שנה לפטירתו, אני מעלה שירים לזכרו וגם דברים על דמותו.

אליעזר ז"ל נולד בפולין (בעיר בוקובסק) ב-13.4.1918. כילד התחנך ב"חדר" יהודי, ובנעוריו למד בבית ספר פולני. בגיל 12 הפסיק לימודיו והיה לשוליה במתפרה של אביו החייט. בגיל 18 היה חייט מנוסה. הוא סיפר, שהרֶווח במתפרה לא היה רב, כמו שלימדוהו ב"חדר": "כך תופר חייטנו/ כך תופר החייט/ יום ולילה גַב כפוף/ והרווח צרור נקוּב".

בהיותו בן 21 (ב-9391) גויס לצבא הפולני, ושירת בחיל הפרשים. בזמן שירותו הוא נקלע למלחמת העולם השנייה, וברח מפולין לרוסיה. ברוסיה עבד בכריית פחם, בהובלת סירות על הוולגה וגם במתפרה. בתקופת המלחמה, הוא גויס ברוסיה ל"צבא האדום" ושירת בחיל תותחנים. באחד הקרבות הוא נפצע ואושפז בבית חולים באורל. בתקופת החלמתו באורל, פגש ספרית יהודייה בשם גולדה (זהבה) לנדאו. גם בת זוגו גולדה הייתה ילידת פולין, שעם חלק מבני משפחתה הגיעה לרוסיה בזמן המלחמה. הוא נשא אותה לאשה, ושב לשירותו הצבאי ב"צבא האדום" עד תום מלה"ע השנייה.

בתום המלחמה, ב-1945 הם מתארגנים, כפולנים רבים, שהיגרו במלחמה לרוסיה, לשוב לפולין. עבור הפולנים החוזרים לפולין הוקמו שכונות מגורים בעיר ליגניצה. הם גרים ברחוב טטרסקה 4 בעיר, וכאן נולדות שלוש בנות: רבקה, בתיה ולאה. ועם הזמן נולד הבן הצעיר, יונה. הילדים כולם לומדים במוסדות חינוך פולנים בעיר. מדינת ישראל נתפסת בעיניהם אז כמקום נכסף, ובאחד הימים אליעזר מביא לילדיו תפוז (מ"תפוזי יפו" שהופצו בעולם) לארוחת צהריים טקסית מאוד, שבה התפוז נבצע לפרוסות, וכך באופן טקסי, חולקו פלחים לכל בני המשפחה, ארוחה מארץ הקודש.

בשנת 1957, במסגרת "עליית גומולקה" משפחות יהודיות עולות לארץ. לאחר שהתגבש הֶסדר העלייה של יהודים לארץ, אליעזר אסף לסלון הבית את כל התקליטים הפולניים ושבר אותם בחדווה גדולה, בהכרזה למשפחה: "אנו עולים לארץ". משפחת רבי הגיעה ברכבות לאיטליה, ומשם באונייה "ארצה" לנמל חיפה.

המשפחה מפולין הופנתה קודם כל לקליטה בקריית שמונה, והילדים השתלבו במערכת החינוך המקומית. אליעזר לא מצא דרך להתפרנס ממקצועו כחייט, ולאחר משא-ומתן עם התנועה הקיבוצית הוא נקלט בקיבוץ גבע, עקב מקצועו כחייט. מלבד עבודתו כחייט ב"קבוצת גבע", השתלב אליעזר בסידור עבודה ברפת וגם באָסם. אך כל בני הקיבוץ יזכרו לו תמיד את המלבושים שנתפרו להם לפי מידה, וכפי שהגדירו זאת בקיבוץ, הוא עשה "קונפקציה עילית". גם ילדיו זכו למלבושים עבודת יד, תפירה אישית!

בתקופה שהתקיימה בארץ "צעדת ארבעת הימים", אליעזר הצטרף לכל הצעדות והוא שמר אוסף של מדליות מהשתתפותו בצעדות אלה. מכיוון שאיבד את כל משפחתו בשואה (הוריו ואחיו הושמדו באושוויץ, ונותרה בחיים רק אחותו חוה), הוא טען שקשה לו להאמין באל, לאחר שֵבֵר כֹּה גדול. אזכיר, בכל זאת, שבחמש שנותיו האחרונות החל לצום ביום כיפור, וכששאלתי אותו על הצום, הוא ענה, שהוא עושה זאת כמחווה למשפחה שלו ולַילדוּת שלו, כשכולם צמו ביום כיפור...לוּ תיזכר לוֹ מחווה זוֹ כשִיבה אל האמונה! כתוֹפר בַּדים מעולה, הוא יושב עכשיו, בוודאי, בשערי שמים ותופר את הקרעים ברקיעים. המלאכים משקיפים ואומרים עליו, שהוא עושה "קונפקציה עילית".

במשך השנים כתבתי עליו שלושה שירים. את השיר הראשון עליו כתבתי סמוך למותו. הוא נפטר ב-2.12.2000. הוא נכלל בספר שיריי "זריחה בין הזמנים" (2003). השיר נקרא "מותו של החייט":

מותו של החַיט/ בלפור חקק

וּבְצֵאת הַשַּׁבָּת מֵת הַחַיָּט
כִּי בָא יוֹמוֹ
וְעַמּוּד אֵשׁ נֶעֱקָר מִן הָאֹפֶק הָרָחָב.
כָּל הַבְּגָדִים הַתְּפוּרִים וְרִקְמוֹת הַמֶּשִׁי
הִקִּיפוּ אֶת מִטַּת הַחַיָּט
לְהוֹלִיכוֹ לְבֵית עוֹלָמוֹ
וַעֲנַן כָּבוֹד הָיָה פָּרוּשׂ לְרַגְלָיו.

וּבְצֵאת הַדִּמְדּוּמִים
חָתְכָה מַחֲטוֹ שֶׁל הַחַיָּט
כָּל הַלַּיְלָה הִתִּירָה אֶת הַתְּפָרִים
לִפְתֹּחַ דַּרְכּוֹ לָעוֹלָמוֹת הָאַחֵרִים
לְהָאִיר לוֹ אֶת הַחֲשֵׁכָה בִּשְׂדוֹתָיו
שֶׁבָּאָה שְׁעָתוֹ
לָנוּחַ מְנוּחָה אַחֲרוֹנָה
בָּעֵמֶק שֶׁאָהַב.

בְּיוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן הִטְלִיא הַחַיָּט הַמֵּת
אֶת כָּל קְרָעָיו
לִטֵּף כָּל יְלָדָיו וְאוֹהֲבָיו
בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְאַהֲבָה
וּבְצֵאת הַשַּׁבָּת נָחוּ יָדָיו הַכְּבֵדוֹת
וְהָיוּ לְמַצֵּבָה.

השיר השני נכתב בשנת 2016, ונכלל בספר שיריי "רשות לתיקון עולם". השיר הוא "סונטה להולך בשלג":

סונטה להולך בשלג / בלפור חקק

כָּל הַמִּלְחָמָה הוּא בָּרַח לְלֹא יַעַד
אֶל מַסָּע שֶׁחָשַׁב שֶׁיּוֹבִיל אֶל מוֹתוֹ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה נָגְהָה הַשֶּׁמֶשׁ לָדַעַת
אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הָלַךְ, לָתֵת לִי בִּתּוֹ

הָאִישׁ הַזֶּה עָשָׂה מַסַּע חֹרֶף בַּקָּרָה
חָוָה תְּלָאוֹת נוֹשֵׂא עִמּוֹ כְּאֵבָיו
סִפֵּר עַל מִזְחָלוֹת בְּתוֹךְ סוּפָה אַדִּירָה
סִפֵּר עַל לֵילוֹת שֶׁנֶּאֱסַף בַּחֲלוֹם לַאֲבוֹתָיו

כָּל חַיָּיו נֶעֶרְמוּ מִזְבַּח עֵצִים בּוֹעֵר
בְּמַעֲטֶה כָּבֵד שֶל שֶׁלֶג מְסַנְוֵר
בּוֹדֵד עַד תֹּם הַמִּלְחָמָה מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹת.

גַּם כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִחְיוֹת גְּאֻלָּה
בַּחֲלוֹמוֹתָיו נָשָׂא בַּשְּׁלָגִים אֶת הַמִּזְחָלָה
וַאֲנִי כּוֹתֵב נִשְׁמָתוֹ, שֶׁנָּשָׂאתִי לְאִשָּה אֶת בִּתּו.ֹ

את השיר השלישי כתבתי בעט על דף המודעות בעיתון שקראתי (מיום 28.8.2018), ורק לאחרונה במיון של כתבי יד ועיתונים גזורים מצאתי אותו. שכחתי לחלוטין שכתבתי אותו. השיר מתייחס לציור שצייר אליעזר רבי, והיה תלוי בסלון ביתם בקיבוץ. בנו יונה זוכר כילד, איך ראה את אביו מצייר את הציור, בעקבות ציור ידוע.

מוביל הסירות על הוולגה/ בלפור חקק

כְּשֶׁלִּמֵּד אֶת יְלָדַי לְהָשִׁיט סִירוֹת
עַל הַמַּיִם, הוּא הָיָה לָהֶם "סַבָּא נֶהֱדָר"
שֶׁמֵּשִׁיט סִירוֹת שֶׁל נְיָר.
הוּא תָּמִיד סִפֵּר אֵיךְ בִּצְעִירוּתוֹ
הָיָה מוֹבִיל סִירוֹת עַל הַווֹלְגָּה
אֲהוּבָתוֹ.

סַבָּא אֱלִיעֶזֶר הָיָה מַרְאֶה לָנוּ בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו
אֶת הַצִּיּוּר שֶׁצִּיֵּר:
"מוֹבִילֵי הַסִּירוֹת עַל הַווֹלְגָּה"
תָּמִיד עֵינָיו אָז זָהֲרוּ, הָיָה נִלְהָב.
הִבַּטְנוּ עַל הַסִּירוֹת הַגְּדוֹלוֹת בַּמַּיִם
חַשְׁנוּ אֶת רֵיחַ הָעִטְרָן שֶׁנָּדַף מִן הַסִּפּוּן
אֶת רֵיחַ הַשֵּׁכָר שֶׁדָּבַק בַּיַּרְכָתַיִם.

בַּצִּיּוּר שֶׁלּוֹ הָיוּ הַסִּירוֹת
גּוֹלְשׁוֹת בַּמִּדְרוֹן שֶׁל הַנָּהָר
שֶׁהָיָה אָפֵל וְרוֹעֵד וּמַחֲשִׁיךְ אֶת הַנִּסְתָּר
כְּשֶׁהַסִּירוֹת כִּמְעַט שָׁקְעוּ בַּמְּצוּלָה הַסּוֹעֶרֶת
הוּא אָמַר: זוֹ ווֹלְגָּה מְצֻיֶּרֶת.
הָיִינוּ מְהֻפְּנָטִים אֶל הַצִּיּוּר
וּכְשֶׁהַיּוֹם עַל הַווֹלְגָּה הֵחֵל לָרֶדֶת
אָמַר לָנוּ:
הַווֹלְגָּה הָיְתָה מַמָּשׁ גַּן עֵדֶן.

וְיוֹם אֶחָד כְּשֶׁהָלַךְ אֱלִיעֶזֶר לְעוֹלָמוֹ
נֶעֱלַם הַנָּהָר וְגַם מוֹבִילֵי הַסִּירוֹת.
כָּבוּ כָּל הַחֲשֵׁכוֹת בַּנָּהָר
ונוֹתְרוּ בָּאֹפֶק הָאוֹרוֹת.
לְנֶגֶד עֵינֵינוּ אוֹרוֹת נוֹגְהִים בְּזָהָב:
אוֹרוֹתָיו.