מגזין Entertainment Weekly מפרסם
באתר האינטרנט שלו רשימה של 25 שירים שמילותיהם והחרמנות הכללית שהם מעוררים עלולות לגרום להורים שמרנים החרדים לשמירה על תמימות ילדיהם, להחרים להם את האייפוד לאלתר.
הרשימה מתחילה עם Would You Mind של ג'נט ג'קסון - כתב המגזין מארק לאקי מספר שכשהיה בקולג' השיר הפך לא מקובל להשמעה בחדרי המגורים המשותפים, כי מייד כשהיה מתחיל להתנגן, כל האנשים בחדר היו מתחילים להתמזמז.
היא ממשיכה עם "AA XXX" של פיצ'ז, שכולל הקראה מונוטנית של השורה האלמותית "only double A / Thinking triple X". אחריו מגיע Rocket Queen של גאנס אנד רוזס, שכולל הקלטה של צלילי חדר מיטות מתוך סשן של אקסל רוז והחברה של המתופף.
מקום של כבוד ברשימה מקבל
הדואט של סרז' גינסבורג וג'יין בירקין, שמשלב את שירת השאנסון הגרונית של גינסבורג עם הגניחות של בירקין, שלפי השמועה הוקלטו בשעת מעשה. כשהשיר יצא ב-1969, הוא הוחרם באופן מיידי על-ידי הוותיקן, והוא כולל את השורה האלמותית "אתה הנחשול, אני האי העירום".
חלקכם אולי יופתעו למצוא ברשימה הזאת את הביטלס החביבים והבלתי מזיקים לכאורה - אבל Why Don't We Do It In The Road מתוך האלבום הלבן הוא אכן שיר מלוכלך למדי, שלטענת המגזין אחראים לו בעיקר פול מקרטני ורינגו סטאר.
עוד נציגות בריטית מפתיעה היא Sit on my face של חבורת מונטי פייתון, שמהללים את עולם התענוגות האוראליים בעודם מחופשים לחבורת ספרים עירומים למחצה (בקליפ המקורי) או לרביעיית מלצרים בחוטיני (
בגרסת ההופעה החיה הזאת).
ברשימה תמצאו גם את
Mess Around של ריי צ'ארלס, Closer של ניין' אינץ' ניילס,
Big Bottom של ספיינל טאפ, Sexual Healing של מארווין גיי,
You Shook Me All Night Long של AC/DC, סינדי לאופר עם She Bops, פרינס עם Gets Off ואפילו Ode To Joy של בטהובן, לצד ערימה של ראפרים עלומים למחצה והרכבי פופ נשכחים.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
