מזוז לבג"צ: הסדר הטיעון עם קצב - סביר

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הגיש (יום א', 28.10.07) לבג"צ, באמצעות פרקליטות המדינה, את עיקרי הטיעון שלו בשש עתירות המופנות נגד הסדר הטיעון עם נשיא המדינה לשעבר משה קצב, וכן נגד ההחלטה לסגור את התיק נגד קצב בעניין המתלוננת א1. בהסדר זה הוסכם כי קצב יודה בעבירות מין קלות יחסית ובעבירה של הטרדת עד, יוטלו עליו עונש מאסר על תנאי, תשלום פיצוי למתלוננות והחזרת גביעים שקיבל באירועים פרטיים לקופת המדינה. הדיון בעתירות יהיה ב-30 באוקטובר.

בטיעוניהם, דוחים גורמי התביעה את הביקורת הציבורית נגדם, ואומרים שהיא נעשתה על-בסיס ידיעת "השורה התחתונה" בלבד, ומבלי לשקלל את כלל הנתונים והעובדות העומדים בבסיס ההחלטה. "לא ניתן להעריך נכונה את הסדר הטיעון מבלי להכיר את מלוא חומר הראיות בפרשה, ובהתעלם מן העובדה כי ההחלטה הסופית במקרה דנן התקבלה על דעת בכירי המערכת המשפטית לאחר עבודה מאומצת של חודשים ארוכים", אומרים היועץ המשפטי והפרקליטות.

אפשרות של רומן של ממש

בעיקרי הטיעון אומרים עורכי הדין שי ניצן, דינה זילבר ורז נזרי, כי התביעה החליטה שלא להגיש כתב אישום נגד קצב על תלונתה של המתלוננת א1 מבית הנשיא משום שהגיעה למסקנה כי לא ניתן לבססו על גרסתה וכי תשתית הראיות מקימה "רשת אפשרויות מגוונת" בדבר מערכת היחסים שהייתה בינה לבין קצב, ובכלל זה אפשרות סבירה, כי מדובר ברומן של ממש. לטענת התביעה, יש גם ראיות שאינן תלויות באמינותה של א1, המלמדות כי בהחלט ייתכן שהתנהל רומן בין השניים, וכי רומן זה הסתיים כאשר עזבה א1 את בית הנשיא. עם זאת, אין ראיות ישירות המוכיחות שקצב ניצל את סמכותו כדי להשיג את הקשר המיני, ובהיעדרן לא ניתן להגיש כתב אישום ולנהל משפט פלילי.

בעיה בהוכחות בעניין א'

הבעיה בהוכחת הטענה כי היו מעשי מין בהסכמה שהושגה תוך ניצול יחסי מרות היא שאיש מן המעורבים אינו טוען לה. הסיפור אומנם שב וצץ מבעד לתפרים בגרסאות של כל אחד משני הצדדים, אך נראה שהם מבקשים להחניקו, כל אחד מהם מסיבותיו.

התביעה גם טוענת כי מכלל העדויות והראיות עולה כי עדותה של א1 רצופה בסתירות פנימיות, חלקן בעניינים מרכזיים וקריטיים. כמו כן יש סתירות בין גרסתה לגרסאות עדים אחרים. אלה גם אלה פוגמות מאוד באמון שניתן לתת בגרסתה.

על-סמך כל אלה הגיעו היועץ המשפטי לממשלה וצוותו למסקנה כי לא קיימת "אפשרות סבירה להרשעה". לפיכך, הוחלט כי יש לסגור את התיק בפרשה זו בהעדר ראיות מספיקות.

במנותק מהסדר הטיעון

לדברי התביעה, החלטה זו התקבלה במנותק ובנפרד מההחלטה בדבר הסדר הטיעון, ולא כחלק ממנו.

לטענת היועץ המשפטי והפרקליטות, היה קונצנזוס כמעט מלא בצוות הפרקליטים שליווה את התיק שאין מנוס מלסגור אותו. "מי שסבר כבר בינואר שדין התיק לגניזה, התחזק בעמדתו. אולם גם כמעט כל מי שסבר באותה עת שיש מקום לשקול להגיש כתב אישום, ולו גם בעבירות הקלות יחסית, שינה את עמדתו, והצטרף להמלצת הגניזה".

בעיקרי הטיעון נאמר כי יקשה מאד לקבוע שכל כך הרבה פרקליטים לקו ב"ליקוי מאורות", ואין זה המקרה הנדיר שבו בג"צ מתערב בהחלטת התביעה לגנוז תיק מחוסר ראיות.


ראיות גבוליות

לגבי ההחלטה שלא להאשים את קצב באונס א2 ממשרד התיירות, נטען כי כדי להאשימו בשני מעשי האינוס ובמעשה מגונה בכוח שיוחסו לו נדרש להוכיח שקצב השתמש הכוח, אבל הראיות בעניין זה נמצאו "גבוליות". א2 מסרה שוב ושוב כי "אינה זוכרת" עובדות רבות מתוך האירועים הללו, שאירעו בשלבים הקריטיים שלהם. כמו כן עולות ראיות העלולות לפגוע במהימנותה. למשל, העובדה שכתבה לקצב "מכתב אהבה" זמן קצר לאחר מועד מעשי האונס הנטענים. דוגמה נוספת, קיום עדויות שהיא חפצה בקרבתו של קצב והתקשטה לכבודו לקראת בואו לעבודה. עוד ראיה אפשרית היא שקצב פיטר אותה מעבודתה והיא הבטיחה לנקום בו על כך.

התביעה מבהירה כי אינה טוענת שגירסת א2 בכללותה אינה אמינה. אבל לטענתה, יש קשיים ראייתיים לא מבוטלים, קיים חשש ממשי שגרסתה תיקבע במשפט כבלתי אמינה או כבלתי מספקת כדי לבסס עליה הרשעה באונס, והדבר יוביל לזיכויו של קצב - על כל המחירים הכרוכים בו.

ראיות מבוססות למעשים שהתיישנו

לדברי הפרקליטות, אילו ניתן היה להגיש כתב אישום על בעילה תוך ניצול מרות, או על מעשים מגונים תוך ניצול מרות, סביר שכך היה נעשה, שכן הראיות על ביצוע עבירות אלה מבוססות למדי. אבל דווקא עבירות אלה התיישנו.

בעוד התביעה מתלבטת בין הגשת אישום בעבירות היותר חמורות בתיק שהעריכה שהוא תיק "גבולי", שיש ספק ממשי באפשרות הוכחת העבירות, לבין החלטה לגנוז את התיק כליל שהייתה פוגעת בתחושת הצדק, משום שעל-סמך החומר היה הנשיא מעורב בעבירות מין, הגיעה הצעה מטעם הנשיא להסדר טיעון. הצעה זו אפשרה הרשעה מיידית וודאית בעבירות מין, אף אם פחותות בחומרתן, ובעבירה של הטרדת עד, וכן השגת ענישה מיידית, התפטרות, והוקעה והרחקה מהזירה הציבורית.

המעשים בהסדר הטיעון חמורים

לטענת התביעה, עצם ההתלכדות של כל השותפים להתייעצות סביב אישור הסדר הטיעון, והעובדה שמקבלי ההחלטה היו בכירים, תקשה מאוד על קבלת טענת העותרים כי מדובר בהחלטה שהיא בלתי סבירה.

עוד נטען כי בניגוד לטענות שהועלו, המדינה סבורה שההסדר שנערך יוביל להרשעת הנשיא לשעבר במעשים שחומרתם רבה.

עוד נטען כי אילולא הקשיים הראייתיים לא היה נחתם כל הסדר טיעון והיה מוגש כתב האישום המחמיר. "הסדר הטיעון היה חלופה להימנעות מהגשת כתב אישום כליל, או להגשת כתב אישום בעייתי, בתיק גבולי, עם סיכוי לא מבוטל לזיכוי, על משמעויותיו של מהלך כזה בתיק זה ובכלל", טענת התביעה.

כמו כן נטען כי בניגוד לרושם שהעותרים מנסים ליצור, היועץ המשפטי כלל לא נטה להקל עם קצב. "הצגתו של היועץ כמי שחיפש כל דרך כדי למלט את קצב מאימת הדין, לא זו בלבד שאיננה נכונה, אלא אף מקוממת".

התביעה ביקשה לדחות את הטענה כי לפי סעיף 14 לחוק יסוד נשיא המדינה, אין לכלול את השנים שבהן היה קצב נשיא המדינה בתקופת ההתיישנות שחלה על העבירות שיוחסו לו.

המתלוננות א' 1 ו-2 זומנו לפני ההחלטה

כמו כן דוחה התביעה את הטענה כי היא לא הקפידה, על שמירת זכויותיהן של המתלוננות מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה, המעגן את זכותו של נפגע עבירה לקבל מידע על הדרך שבה מתנהל ההליך הפלילי ולהביע עמדתו לפני התביעה. התביעה טוענת כי מילאה בקפדנות אחר הוראות החוק ולא זלזלה במתלוננות. גם א2 וא1 זומנו לפרקליטות, נמסר להן פירוט על עמדת התביעה ונשמעה עמדתן בהרחבה, ורק לאחר מכן התקבלה החלטה סופית בפרשה, טוענת התביעה.

לגבי שאלת הקלון, מדגישה התביעה כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי בהרשעתו של קצב על-פי כתב האישום הנדון יש משום קלון, ואף קלון חמור, והוא יבקש מבית המשפט לקבוע זאת.

בהתאם לתיקון שעליו החליטה ועדת הכספים, התשלומים וההטבות שיישללו מקצב במקרה שבית המשפט יקבע כך, יהיו: דיור בדירת שרד, שירותי משרד, רכב צמוד ונהג, החזקה ושימוש בטלפון, קצובה לאירוח וכל תשלום מיוחד הניתן לפנים משורת הדין. בכך, טוענת התביעה, יהיה ביטוי נוסף להוקעתו הציבורית של קצב.

החלטה של הכנסת

בעניין זה דוחה התביעה את טענת סניגוריו של קצב כי עניין הקלון לא הוסדר במסגרת עסקת הטיעון, ולכן "תוספת זו של היועץ המשפטי היא ניסיון מאוחר ובלתי ראוי לייקר את מחיר הסדר הטיעון".

התביעה מדגישה כי שאלת הקלון אינה עניין האמור להיכלל במסגרת הסדר טיעון. לדברי התביעה קבע היועץ המשפטי את עמדתו עקב החלטת ועדת הכספים של הכנסת בעניין קלונו של קצב, החלטה שיש לה מעמד של חקיקת משנה.

התביעה גם דוחה את הטענה כי לא התייחסה באורח ממשי לקיומן של עשר מתלוננות שונות שייחסו לקצב עבירות מין ולא הביאה בחשבון שניתן לטעון ל"שיטה" במעשיו. כמו כן היא דוחה את הטענה כאילו התעלמה מהבעייתיות והשקרים שבגרסת קצב. "אכן יש די ראיות לכאורה שקצב מסר גרסה שקרית, אלא שלא ניתן לתת לשקריו משקל משמעותי", אומרת התביעה.