|
|
בגין. הראשון לשלום [צילום: משה מילנר/לע"מ]
|
|
|
|
|
"טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה", אמר בשעתו מנחם בגין, פורץ הדרך הראשון לכרות ברית שלום עם מדינה ערבית, האיש ששחה נגד זרם הנדוס התודעה הפוליטית כשצויר כאיש מלחמה שתורתו "אף שעל" ודרכו בחרב, מי שסומן כמסכן את ביטחון מדינת ישראל בחרחורי מלחמה. אותו מנחם בגין הוא המנהיג היהודי הראשון שחתם על הסכם שלום עם הגדולה שבאויבות ישראל.
מעשהו האמיץ, המנוגד לכל הדמוניזציה שנעשתה לאישיותו באופן שיטתי, התדמית שנבנתה למנחם בגין בעמל וביזע, במשך שנים רבות התנפצה אל קרקע המציאות.
מנהיג ימין אחר, האיש שכונה סרבן השלום, האיש שסירב להיצמד למשוואת שטחים תמורת שלום, חתם על הסכם שלום עם האמירויות ועם בחריין בבחינת סנוניות המבשרות על בוא אביב הסכם אברהם הגדול. לכל הדעות המדובר בהישג היסטורי בעל חשיבות אסטרטגית משמעותית לביטחונה של מדינת ישראל.
בעצם כמעט לכל הדעות, יש מי שלא מברכים על הסכם השלום, יש מי ששפתם שפת שנאה, הרג, מוות, דם. האירנים זועמים, הפלשתינים מקללים, החמאסניקים מגדפים, החיזבלאים מחרפים, כל כך צפוי, כל כך טבעי לאבירי וסוחרי הטרור, מפיצי השנאה להתנגד.
אלא שלהפתעתי, הנהגת ערביי ישראל הנבחרת, חברי הכנסת מ'הרשימה המשותפת', הצביעו נגד השלום, נגד הפיוס, נגד התקווה. אלו הם אותם ח"כים המדברים על שלום בשפה העברית, מלהגים על דו-קיום, מגלגלים עיניים על רצונם העז להשתתף בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. חבורה זו, אשר נתפסת בעיני חלק ממעצבי הדעה כאנשי שלום, שמדברים באופן כנה כל כך על רצונם העז לחיות לצד היהודים במדינת כל אזרחיה, אלה הח"כים המוזמנים לתוכניות אירוח בשעות השידור המרכזיות, מספרים בדיחות, זוכים למחיאות כפיים ומצביעים נגד הסכם שלום עם מדינה ערבית.
האכזבה מחלק גדול מהם היא ממשית, סוג של התפכחות. בעבר, לפני איחוד הרשימות הערביות, ידעת באופן ברור מי רוצה שנלמד לשחות בים של עזה, מי חולם על שותפות יהודית-ערבית אמיתית ומי סתם רוצה שנחזור לפולין, מרוקו וגרמניה. היה ניתן לזהות את ההבדל בגוונים. היום, גם מי שמתאמצים מאוד לבדל עצמם מהפונדמנטליסטים המוכנים לממן לעם ישראל בגדי ים, מיישרים קו והקו הוא קיצוני, מסוכן, קו של מחרחרי מלחמה וסרבני שלום.
החדגוניות הזו, אחידות התפיסה הקיצונית והקו האנטי ב'רשימה המשותפת' היא סכנה עצומה בראש ובראשונה לחלק גדול מאוד של ערביי ישראל השואפים לחיים משותפים, להשתלבות בחברה הישראלית, ולהיות חלק מהנושאים בנטל החובות והנהנים משוויון זכויות מלא. עצוב, מטריד ומדאיג מאוד. תקוותי היא שסרבני השלום מ'הרשימה המשותפת', בעצם הצבעתם נגד הסכם השלום, לא הצטרפו לרשימת שונאי ישראל, מחרחרי המלחמה, מובילי הטרור העולמי, אנשי השנאה, מפיצי האיבה, המוות וההרג.
השלום הוא של כולנו, ערבים כיהודים. אל תיכנעו לקיצונים ברשימה, תנו סיכוי לאזרחים הערבים ישראלים אשר מאסו במלחמות ומייחלים לשלום. בקרוב תהייה לח"כים הערבים הזדמנות לתקן את ההצבעה המעוותת בהבאת הסכם שלום נוסף לאישור הכנסת, אל תחמיצו את ההזדמנות להצביע בעד השלום. אל תהרגו את התקווה.
