כבר לא רק נגד ישראל: העולם הערבי החדש

במשך שנים רבות התרגלנו לחשוב שיש "עולם ערבי", שיש לו מוסדות מאחדים דוגמת הליגה הערבית, שיש לו קבוצה מנהיגה ששמה "הפסגה הערבית" ושיש לו אג'נדה מאוחדת (פחות או יותר) שבמרכזה ניצב הרצון לראות את ישראל להעלם ואת מקומה תופסת מדינה פלשתינית.

ובכן, תמונת העולם הזו היא נחלת העבר. מזה כמה שנים, מה שהיה "העולם הערבי" חדל להיות מה שהיה, ומה שיש היום אלו שתי קואליציות עוינות הנלחמות זו בזו בהרבה נחישות וללא כל רגישות, עם הרוגים ופצועים.

הקואליציה האחת היא: אירן, עירק, סוריה, לבנון, תימן, קטר ועזה, כשמבחוץ תומכות בה טורקיה, רוסיה וסין. כנגדה עומדת קואליציה הכוללת את סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן, מרוקו, סודן וישראל, כשמבחוץ תומכת בה ארה"ב. כל שאר מדינות ערב נמצאות אי-שם בין הקואליציות.

ישראל צורפה לקואליציה של סעודיה בגלל - ורק בגלל - שהוכיחה במהלך השנים האחרונות שהיא המדינה היחידה בעולם המסוגלת להנחית פעם אחר פעם, בתדירות ממוצעת של אחת לשבוע, מכת הרג והרס ואבדן על כוח אירני או מיליציה פרו-אירנית בסוריה, ולמעט פעם אחת אירן כנראה פוחדת מלתקוף את ישראל בחזרה. בעברית מודרנית קוראים לזה "הרתעה".

ורק לשם ההשוואה, בספטמבר 2019 תקפה אירן מספר מתקני הפקת נפט סעודיים ושיתקה חלק ניכר מתעשיית הנפט של הממלכה. האם שמענו על תגובה סעודית? האם שמענו על תגובה של מדינה כלשהי על תקיפות של אירן נגד מכליות נפט המשייטות במפרץ הפרסי או בים האדום? האם ביכולתה של ריאד להרתיע את טהרן לאחר שהצבא הסעודי נכשל בניסיונו לחסל את החות'ים בתימן?

במצב הנוכחי, כשאירן אוספת מדינות ערביות "כאסוף ביצים עזובות", ישראל הופכת לחלק מהפתרון, לאחר שהייתה בעבר "הבעיה". מתברר בדיעבד שיש דברים חשובים יותר לכמה מדינות מאשר "הבעיה הפלשתינית", ולכן המפסיד הגדול של הפילוג העמוק בעולם הערבי הוא "הפלשתינים", ועמם כל מי שהאמין שעד שהבעיה הזו תיפתר לשביעות רצונם של "הפלשתינים" העולם הערבי ימשיך לראות בה את בעייתו הראשונה. אלא משחדל "העולם הערבי" להתקיים, כאמור לעיל, אזי גם "הבעיה" הופכת להיות לחלק מנחלת העבר.

יש כמה סיבות אמיתיות לדחיקתו לשוליים של העניין הפלשתיני. הסיבה הראשונה היא עליית הבעיה האירנית לרמת איום קיומי, בעוד שהבעיה הישראלית-פלשתינית אינה איום קיומי על איש. הסיבה השנייה היא ההתנהלות הפלשתינית לאורך השנים, ובפרט בשנים האחרונות. תושבי סעודיה והאמירויות זוכרים היטב שיאסר ערפאת תמך בסדאם חוסיין כשכבש את כווית (1990). הסעודים אף זועמים על הפלשתינים משום שהפרו את הסכם מכה (פברואר 2007) שאמור היה לשים קץ לפילוג בין פתח לבין חמאס, ומכיוון שחמאס היא תנועת-בת של "האחים המוסלמים", שנואי נפשם של הסעודים, ומשום שיותר מידי פלשתינים מוכנים לקבל סיוע מאירן.

במקביל מתרחשים תהליכי עומק: רוב הצעירים במדינות ערב לא חוו את "נכבת פלשתין" והיא אינה נמצאת בזיכרון ההיסטורי שלהם. "האביב הערבי" שגרם לקריסת מדינות וכלכלות ולעליית דאעש הביא מיליוני ערבים לפת לחם ולבריחה המונית לחיי פליטות, עוני וסבל במדינות אחרות. היעלה על דעתם שהפלשתינים יצפו מהם שיילחמו למען "שחרור פלשתין?"

ולגבי ההתנהגות הפלשתינית, הרי מקרה מעניין. אחד האנשים הקיצוניים ביותר נגד ישראל הוא ג'מאל ריאן, המוח שמאחורי ערוץ אלג'זירה והקריין הראשי שלה. הוא נולד בטולכרם, עבר לירדן והפך לפעיל בולט בארגון האחים המוסלמים. לאחרונה התברר שאביו היה אחד מסוחרי הקרקעות שעוד לפני קום מדינת ישראל מכר ליהודים שטחים נרחבים באזור עמק חפר. איזה ערבי רוצה להיות "פראייר" שיבוא להילחם נגד ישראל כדי לשחרר עבור ג'מאל ריאן את האדמות שאביו מכר ליהודים והעשיר את בנו ג'מאל ברכוש משפחתי רב?

מרכיב נוסף הפועל-כנגד האתוס הפלשתיני הוא ההתרחבות העצומה של השימוש באמצעי התקשורת החברתית. כיום כל ערבי יכול לראות את האמת על ישראל מבלי שיזדקק לקרוא, להאזין ולצפות באמצעי התעמולה הממשלתית של מדינתו. התרגום האוטומטי מאפשר לו "לקרוא" אתרים בעברית גם אם אינו מבין מילה בעברית. במצב תקשורתי מעין זה קשה לפלשתינים להמשיך ולמכור את "הבעיה" כבעבר, והדברים מגיעים עד כדי כך שערבים רבים כותבים את המילה "הבעיה" בטעות כתיב מכוונת, כביטוי לזלזול בה.

לסיכום ניתן לומר שהעולם הערבי של 2020 שונה ממה שראינו בשנת 2000 מהרבה בחינות. זה אינו "המזרח התיכון החדש" ששמעון פרס הזה אלא ההפך הגמור: אזור אלים, משוסע, משובץ מדינות כושלות והרג המונים. אך אירועים מצערים אלה פועלים לטובת ישראל. נכון, יש עדיין לא מעט שנאת ישראל ויהודים שחייבים להכיר אותה ולהתמודד איתה, ויש אלפי טילים סביב לישראל המאיימים עליה, אבל המגמה ברורה.

השלום והנורמליזציה בין ישראל לבין האמירויות ובחריין מבטאים לפיכך את קריסת התאוריות הקודמות, דבר המאפשר למדינה היהודית להתקבל כחברה, לא כאויב, בקואליציה "הנכונה".