בקיץ 2011 קמה קבוצת אנשים שתפסה טרמפ על קומץ אנשים, שמחו נגד מצוקת דיור אמתית. המוחים האמתיים נבלעו על-ידי הטרמפיסטים, ולא נודע כי באו אל קרבם. אנשי תקשורת מסוימים, שהמכנה המשותף ביניהם מתמצה ב-3 המלים "רק לא נתניהו", סיפקו רוח גבית לטרמפיסטים, ושיווקו את הפעילות בשדרות רוטשילד בתל אביב כ"מחאה חברתית". ישראבלוף! הכל היה בשדרה חוץ ממחאה חברתית, כי המוחים המקוריים והאמתיים נבלעו בראשית הדרך, ומקומם נתפס על-ידי גורמים שנדחפו קדימה על-ידי תקשורת פוליטית, תקשורת שהתגייסה ל"רק לא נתניהו", כלומר להחלפת שלטון נבחר בדרך אנטי דמוקרטית, באמצעות הרחוב. התוצאה: ההר הוליד עכבר, ו
סתיו שפיר הגיעה לכנסת. פסגת ההישגים של מחאה פוליטית המתחזה למחאה חברתית.
בקיץ 2020, בעקבות מגיפת הקורונה ופגיעתה הכלכלית האדירה, קמה קבוצת אנשים שתפסה טרמפ על קומץ אנשים שמחו נגד מצוקה כלכלית אמתית. ושוב, המוחים המקוריים האמתיים נבלעו על-ידי הטרמפיסטים, ולא נודע כי באו אל קרבם. אנשי תקשורת מסוימים, שהמכנה המשותף ביניהם מתמצה ב-3 המלים "רק לא נתניהו", סיפקו רוח גבית לטרמפיסטים, ושיווקו את הפעילות בכיכר פריז בירושלים כמחאה נגד אופן הטיפול במשבר הקורונה, בשעה שכוונתם הייתה אחת: "רק לא נתניהו". המפגינים הפרו בריש גלי את ההנחיות והחוקים בקשר למאבק בקורונה.
בשידור החוזר 2020, כמו בשידור המקורי 2011, מדובר באותו מהלך מהפכני. שונאי נתניהו מכל הגוונים והמחנות התקבצו תחת דגל שחור אחד, ועם מצע בן 3 מילים. השנאה, הכעס והתסכול עקב הכישלונות החוזרים להחליף שלטון בדרך דמוקרטית הביאו לא מעטים, ובעיקר תמימים, להירתם להפגנות השיסוי וההסתה, תוך כדי ייחוס התנהגות זו דווקא למושא התקפתם.
ערב רב של אנשים, חלקם עתירי כוח וממון, הצטרפו למחנה "רק לא נתניהו". שנדחף קדימה על-ידי תקשורת פוליטית, תקשורת שהתגייסה ל"רק לא נתניהו", כלומר להחלפת שלטון נבחר בדרך אנטי דמוקרטית, באמצעות הרחוב. התוצאה:
אנשי המחנה האנטי דמוקרטי, להלן אנשי המא"דים, השתלטו על השיח הציבורי. דוגמאות אינן חסרות:
ראשי
ממשלה כושלים ובלתי אהודים מן העבר, פרקליט המקדיש את עצמו להרשעת נתניהו עוד בטרם נפתח משפטו, פרשן משפטי מזיל ריר ההופך את תפקיד התובע במשפט למיותר, עורך דין מתוסכל שרצה להיות חבר כנסת ובצר לו נותר בעמדת צייצן מתוקשר, "תחקירנים" המעלים חרס בידם, עיתונאי "בכיר" המקבל רצועות שידור רבות רק כדי להפיץ את המסר "רק לא נתניהו", שרים הנמנים על האופוזיציה הפנים-ממשלתית ופועלים מתוך הממשלה למען הפלתה, וכן הלאה.
אנשי המא"דים מופיעים שוב ושוב בתקשורת, מדבררים את עמיתיהם ליד "בלפור", ומנסים ליצור את הרושם השקרי כאילו קורבנות הקורונה הם קורבנותיו של ראש הממשלה. אנשי המא"דים מדברים גבוהה גבוהה על דמוקרטיה ועל שלטון החוק, אבל בועטים בכל אלה גם ואפילו אחרי שבית המשפט העליון בשבתו כ-בג"ץ פסק,
לפי החוק, שנתניהו יכול לכהן כראש ממשלה. החוק, כאמור, אינו מעניין את
אנשי המחנה האנטי דמוקרטי, כלומר אנשי המא"דים, וכל האמצעים כשרים ביניהם, לרבות הסתה שבמקרים מסוימים נראית כקריאה לרצח ראש הממשלה הנבחר. אין אדם צריך להיות אוהד נתניהו כדי להבין עד כמה
אנשי המחנה האנטי דמוקרטי, כלומר אנשי המא"דים, מסוכנים לדמוקרטיה ולשלטון החוק.