לצערי, בשבוע שעבר לא כתבתי והסיבה היא שישבתי שבעה על אחותי. כעת אנסה לפצות על העדר הרשימה משבוע שעבר בכך שאשלב בין הפרשות. נזכיר שפרשת בראשית הסתיימה בהחלטה: [ז] וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה... לכאורה זה קרה כי לא היה שלטון מרכזי או חוק מוסכם והתפתחה שם אנרכיה מושחתת של נהנתנות בלי חשבון. המבול טיהר את הארץ מהשחיתות תוך שהוא מוחק את כל הישן. בפרשת נח קראנו על המבול שאותו שרדו נח ומשפחתו ביחד עם בע"ח שאספו אל התיבה. צאצאי נח הסיקו את המסקנות ויזמו מערכת שלטונית שתחייב את כולם. אלא שמאחורי המניע החיובי לכאורה הסתתר עוד משהו (בראשית יא, ד): וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
אנרכיזם מתפתח על בסיס היענות לפיתויי הנחש להנאה רגעית מזדמנת ואח"כ אי-לקיחת אחריות על התוצאות. כמו שהגיב האדם ואשתו בחטא עץ הדעת, "היא (האישה) נתנה לי ואכלתי" הוא בכלל לא אשם. וחוה גם היא לא אשמה (הנחש פיתה אותי) וכמו קין אחרי שרצח את הבל (מה כבר עשיתי? וזה בכלל הגיע לו). ומשם והלאה זה התדרדר כשכל אחד עושה מה שנראה לו מתאים באותו רגע ואיש לא לוקח אחריות על התוצאות. צאצאי נח חששו מפני התדרדרות דומה ולכן יזמו פעילות משותפת, מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. רק שהתכלית לא הייתה לרצון ה' כי הוא הורה להם (פרק ט): פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ והם בחרו להתרכז כולם במקום אחד. חששו: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
בסוף פרשת נח התורה מספרת על תרח שהוליד את אברם, דור עשירי לנח. החשבון מלמד שחי כמה שנים במקביל לנח והוא גם היה בן 48 כאשר ניסו לבנות את העיר והמגדל, אבל התורה שבכתב לא מספרת פרטים כאלה כי אין לנו מה ללמוד מהם. היא מתחילה לספר לנו עליו בציווי הראשון שקיבל מלמעלה שכן הציווי הזה מהווה הוראה נצחית עבורנו (בראשית יב): [א] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. הכי נוח זה להיות כמו כולם, להיסחף עם הזרם התודעתי המקובל, לחשוב מה שכולם חושבים ולומר מה שאחרים מצפים לשמוע ממני. אברם נהג בדיוק הפוך, כולם עובדי אלילים והוא חוקר אם יש בהם תועלת, כולם מתלהבים מהמגדל והוא מלגלג.
חתירה מתמדת אל האמת הפנימית
ועם כל זאת הוא עדיין לא מוצא את עצמו, לא מצליח להבין מי בדיוק מנהל את העולם, לא מתחבר לזרם הכללי אבל גם לא מוצא נתיב מוגדר שבו ראוי ללכת (מדרש רבה בראשית): אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה (טירה) אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? (מדוע אינו דואג לכבות את האש?) הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג (וכל אחד רשאי לעשות מה שמתחשק לו)? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. מי שמקלקלים את העולם הם בני האדם וגם תיקונו מוטל עליהם. ואם כבר הגעת עד כאן בחקירותיך, אז תתחיל אתה את התיקון: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ...
זהו הצעד הראשון בדרך לתיקון אמיתי, נכונות לפרידה ועד פרידה בפועל מהרגלים ישנים ואפילו מהחינוך של בית אבא. לא תמיד מתחייבת הפרידה בפועל כי לפעמים הדרך היא נכונה, אבל חייבת להיות בחינה מתמדת של הדעות, של תפיסות העולם ושל ההרגלים שהשתרשו אצלי האם הן שלי באמת או אולי אימצתי אותן כתוצאה מהשפעה חיצונית. למשל כי זה מה שאמרו בטלוויזיה, גם כתבו בעיתון וגם זה מה שמקובל בין החבר'ה. או אפילו כשזה חינוך טוב מהבית, האם אני ממשיך בדרך שחינכו אותי מתוך הזדהות פנימית או רק מתוך הרגל, כי ככה נוח לי. מהפסוק הראשון בפרשת השבוע אנחנו למדים שאצל אברם אין "ככה נוח לי" יש אמת וצריכים לחתור לגלותה ולהפיצה.
שהרי הקב"ה לא אומר לאברם לאן ללכת, הוא רק אומר לו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. להיכן בדיוק? את זה תדע מתישהו בעתיד. והוא הולך ולא עוצר: [ט] וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. ובכל מקום שהוא מגיע הוא מכריז שיש בעל בית לעולם: וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'. לא כתוב שה' ציווה אותו לכך, זו שליחות שהוא לקח על עצמו מיוזמתו. עד אז הוא כבר ידע שהאלילות היא שקר וגם הכריז על כך, אבל מהי האמת נודע לו רק כשה' התגלה אליו. ומאז הוא הפסיק להלחם באלילות והתרכז בהפצת האמת, שה' הוא האלקים, בעל הכוחות כולם. שהרי האלילות פירושה ייחוס כוח-על לנברא כלשהו; בדורו של אברהם זו הייתה האש. היום זה כוח צבאי, כלכלי, מדעי וכו'. לאברם לא היה אף אחד מהם ובכל זאת הוא אבינו.
בעצם, הוא אבי התרבות האנושית כולה. לא לחינם בחרו להסכמי השלום האחרונים את הכינוי "הסכם אברהם" כי שלום אמת זו דרכו של אברהם. אולי גם רצו להזכיר לאגף אחר של המתיימרים להיות בני אברהם שדרכו של האב הקדמון שהם מייחסים עצמם אליו, אינה דרך המלחמה אלא דרך השלום. יתן ה' ונגיע כבר אל השלום העולמי המיוחל כפי שרצה אברהם אבינו וכפי שניבאו לנו כל נביאינו.
