על חמן, אילנה וצליל

בית הקברות נחשון 8.10.1985

לא ניתן לבכות אבדן
בדיו שחור על נייר לבן
לא יכסה דיו על דם
אחי, אחי, אחי חמן
סלע היית מסלעי כנען
כסלעים שרטש אביך פעם
הפיק מתוכם את לב הצור
במלותיו שקשר אף משחם
לשמש לו לצליל, למילה, לעיצור
כל מילה וקולה כרעם
באת ועברת כאל כנעני
פורה דרכת כאדום, כעני
חמן אחי החכם והקרוב
אשר בחיוך אמרת: "אני עשוי מעץ טוב"
כיצד כרעת שדוד במדבר עמלק
הותרת חלל כה גדול וכה ריק
מרום קתדרא הרצית על זכויות הפרט
אייהי זכותך, כיצד אוצר זכויותיך נשחק?

זוכרני חמן, בשלהי מלחמה,
באדמת מצרים, בגבול מצהובה לחומה
עברת שועט על פני בג'יפ מאובק
ותחת החול והאבק לא זיהיתיך ממרחק.
ראיתיך בין זווד לתותח ללא רתע
על מה אהבתיך חשתי לפתע
המלחמה לא יכלה לך כי גדלת ממנה
אולי זו עשתורת בך\ ניתנה עיניה
כי הנה קרבן שוא נפלת ברצח
ודמך הטהור ניתן כיין רקח
אישיות ענק, רחבת לב, רחבת דעת
רוח גדולה, תשאר לא נודעת

אזכרך חמן כסטודנט משפטים
עת נגשת ללמוד ורוחך רוח-קדים
דוהר בעוצמה, בחום, ברוחב-דעת
עלי מאמרים, פסקי דין, ישוב איתן במרדעת
מתרגם מאנגלית לעברית בטוב-טעם, בנחת
ואני לצדך טוב גם את כפי בצלחת.

אזכור ערבי בחינה ולילות שינון משותף
עד זרחה שמש ואורה את אבני ירושלים שטף
ואני חש עצמי לידך כה גור במבוך-הדינים
כשאתה כבר שר לכל סעיף שבעה תקדימים
בקיא וחריף ומקשה ופותר
הן יכולת היות גאון בתורה בגלגול אחר
ואז עלית אלי מרום כס המשפט
ואותם נפש רחבה ומוח חוקר ניכרו מיד
ראש מבין, אוזן שומעת, לב נדיב
ומאזני צדק מפולסים חיש נודעו מסביב
הכס הזה היום התיתם
כי יש אנשים שתחליף להם אין.

אילנה שלי, הן היית לי אחות
בת אבי, בת אמי לא יכלת לי עוד
נפש גדולה בגוף כה קטן
אשר הנתקל בה עוצר נפעם
עלמה שתמיד ידעה את חפצה
ורק כדור מזיד עצר מרוצה
נבונה דבר חכמה וטובה
שופעת טוב לב, ידידות, אהבה
שרשייך נועדו לאדמה פוריה ואמנם
העמקת לחדור אל לבו של חמן
צמד-חמד, צבת בצבת אחוזה
והייתם זה לזה נחלה ואחוזה
כנייר לדפוס, כמיים לשתיל
מלאתם זה בזו עד תום עד אין הכיל

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם
לא נפרדו וישארו יחדיו לעולם
הייתה לי הזכות אילנה וחמן
להפגיש, והיה זה הן לא מזמן
עלם ביישן ונערה טהורה וברה
נמשכו זה אל זו כמפרש לסירה
כה הרבה היה לכל אחד מהם לתת
דבקותם זה בזו כאבן שואבת, כמגנט
שני תלמידי חכמים על סף תואר שלישי
אשר ניהלו תנאי משפחה בתנאים כה קשים
פרנסה ולימוד, הרצאה לקבל או לתת
חיים מלאים בתוכן ואמת
זכיתם בילדים ראויים להוריהם
ואור עתידם כבר נגח בפניהם
בניתם בית אשר עתה זה נחנך
עוד זנב-עבודות לסיומו ממתין, נאנח

ועתה עת בא זמן לשבת ומעט ליהנות
בא מעבר לגבול קול רע, קול ענות
ואבואה שחוח דומם אליכם
בפני מוטלים שניכם, לא, שלשתכם
לא לכך הפגשתיכם, ולא בקשתי גם
כי בדרך הזו לא תפרדו לעולם

כל ימיך חמן הכרזת: אני כנעני
אך דמך נשפך, דם יהודי אדום כשני
כלום לאומה הזו נגזר כי תמיד בדמה
תשקה ותרווה כל מקום כל אדמה?
דמיכם צועקים אלינו מן האדמה
כלום זהו שלום? כלום תמה מלחמה?
האם לשם כך, אחי ורעי
הושבה למצרים אדמתה של סיני?

פרח ענוג נקטף בימיו
שונה עולמי באין צליל בין הדיו
ילדה שכזו תוולד פעם בדור
יפה ומוכשרת, כולה קול ואור
כבת-יפתח נקטפה בעודה בעלומיה
היש אל בכנען ימנה את שנותיה
פרח ענוג נקטף בדמי ימיו
פרח שפרח, ולא זכה להיות נאהב
פרח אשר מבעד עלי כותרתו
נראה כבר הפרי, ועטרה עוטרתו
קול ירי היה הצליל האחרון באזנך
ולבי הכואב ממאן להבין כי אינך
הן בזו השנה חגגנו לך תריסר
(שלא אומר "בת מצוה", לעולם דעותיכם אני זר)
וזכית במצוה שתדיר בה זוכו יהודים
על אמונתם: להיות נודדים, מוכים, נורים ושדודים
את אשר על ההדק לא עניינו דעותייך
בעיניו היית יהודיה, ממש כן הורייך
ועמך אל הקבר יורדת פיסה מנפשנו
היש אל בכנען, או אלקי ישענו
ירד נא קבל העם הצופה במחזה
ויאיר גם עיניו פשר הרצח הזה
כי זהו הזמן להתגלות
אם אכן חזרנו לארץ נביאים מן הגלות.

אנוכי כותב והיד רועדת
ותמונת שלשתכם לנגדי כאן עומדת
הראש מסרב, הלב אינו מאמין
והכאב עובר בגוף כחתך בסכין
להעדרכם לא ניתן להסכים, להסכין
והכאב גדול מכדי לשאתו בפנים
ואינך יכול להחניקו וצער להפנים
וכאשר גדול הכאב מלכסותו בשק ואפר
אין מנוס ממילים לצאת עלי ספר
כי נשרף עמנו ושב ועלה מן האפר
ואולי בשל רישום כאביו כונה "עם הספר"
טיפות דם, טיפות דמע, טיפות דיו.

ספר הספרים - כה רב הוקרב בעטיו
ומלותי עלומות, כדמעה מתנדפת, כדם הנספג
אשרי האילם השותק הוא כדג
חול המועד, בחול המצפה, המועד היה לחול
האמנם בזה אלוהי בזה תם? כלום זה הכל?