על סתימת פיות וקץ הדמוקרטיה

כזה עוד לא היה לנו. ח"כ נלקח לחקירה למשך שעות ארוכות בעקבות דברים מיותרים בהחלט מהם חזר בהמשך, שאמר בתוכנית רדיו על היועץ המשפטי לממשלה, להלן היועמ"ש.

הח"כ נחקר באישור המשנה לאותו יועמ"ש ובאישור פרקליטות המדינה שזה... היועמ"ש. משנתנה למהלך מסוכן זה פומביות, אמות הספים בקרב כל שוחרי הזכויות למיניהם והאגודות לזכויות לא זעו. כל צייצני קץ הדמוקרטיה, צייצני שלטון החוק בסכנה, צייצני המגנים על המערכת המשפטית כמו גזרו על עצמם תענית דיבור. אביר זכויות לא נאם, לוחם חרות לא הרהר, איש רוח לא נופף בלהט, סופר עם עט להשכיר לא רטן והארץ נמה לאיטה רגועה ושלווה. היו גם השופרות אשר הגדילו לעשות והרעימו בתרועותיהם על החשיבות בסתימת פיו של יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר.

קרב איתנים מתחולל במרחב הציבורי הנפיץ והקשה בין היועמ"ש לבין רה"מ. זהו קרב לחיים או למוות הפוליטי של כל אחד מהם. זהו קרב שהסתבך מאוד באופן שיטתי שאת סופו מי יישורנו. בקרב העקוב ממילים, מנאצות, מהכפשות, מהאשמות, מהנדוס תודעה, מזריעת דיסאינפורמציה, קרב בו שופרות התעמולה הסתדרו בטורים מקבילים מפיצים את הגיגי ההדלפות, אלה גם אלה, קרב בו פרשנים מסתדרים ולפידים רושפים מלהבות האש בידיהם, הציבור הישראלי התחלק באופן מוחלט וברור. חושך מול אור, טמא מול טהור, מושחת מול זך וישר.

גם בנושא רגיש וחשוב זה החלוקה האוטומטית של ימין ושמאל, שונאי בנימין, אוהבי נתניהו, מחזקי אביחי, מחלישי מנדבליט, לא הצליחה להתעלות מעל עצמה. באירוע דנן נדמה כי זהו הדבר המטריד ביותר. היועמ"ש, האמון על ביצור, ביסוס וחיזוק הדמוקרטיה מאפשר, ביודעין או שלא ביודעין, לקיים תהליכים המובילים למקום אחד ואין בלתו. מעצרים וחקירות המכרסמות באחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה, פגיעה אנושה בחופש הביטוי.

כמוהו, ראש הממשלה מנהל קרב מאסף כנגד היועהמ"ש בראש חוצות, ובדרך נחלשים עד לכדי פגיעה מוסדות שלטון מרכזיים וחשובים להמשל חיים תקינים של אזרחי ישראל. הממלכתיות מתה, היועמ"ש ורה"מ הספידוה.

לו לא היה היועמ"ש מעורב עד צוואר בעניינים המאפילים לכאורה על ניקיון התנהלותו, ללא ספק היה לעמדתו ולעמידתו תוקף מוסרי מוחלט ודבריו היו נשמעים בעוז ובעוצמה, משלא כך הם פני הדברים, לכאורה, הרי שעל אחת כמה וכמה הציפייה היא לזהירות יתר מצדו. כמו גם מצדו של רה"מ. רצף האירועים המטרידים משהו, כמו חקירת שכנה המתבטאת באופן הנמצא בתחום סבירות חופש הביטוי, שכנים המשתפים לאחרונה כי נלקחו לחקירה ממש, בגלל אמירה, הם יותר ממדאיגים, נמצאים כבר בשלב הזחילה לפגיעה אנושה בחופש הביטוי על גבול משטרת המחשבות בואכה קץ הדמוקרטיה.

אירוע החקירה בחשד לסחיטה באיומים של ח"כ מיקי זוהר על אמירתו המיותרת ממנה חזר, היא שלב נוסף וחמור בתחושת האכיפה הבררנית כנגד כל מי שפוצה פה כנגד היועמ"ש. זוהי ללא ספק חקירת השתקה אשר כל מטרתה הינהו להלך אימים על איש ציבור. משפט זה היה נכתב על כל אחד מבאי בית המחוקקים מהיבא יזבק ועד יאיר גולן, ללא הבדלי אידאולוגיות לא ייתכן שהפחד והחשש יכרסמו בלב שליחי הציבור המחויבים לאמירות אשר גם אם אינן עולות בקנה אחד ויגרמו לסתימת פיות והשתקה. האמירה של ח"כ זוהר נאמרה בעת ראיון בשידור חי, אמירה מיותרת, אבל מכאן ועד לחקירת משטרה המרחק רחוק כמעט כמו המרחק מבחירתו של בנימין נתניהו את היועץ המשפטי לממשלה הבא, ובחירת אביחי מנדבליט בפרקליט המדינה הבא.

התוקפים את ההחלטה לחקור את ח"כ מיקי זוהר באו מכיוון אחד ויחיד, ולא מכלל סיעות הבית וגווני החברה, וזוהי תוצאת הטרגדיה הישראלית העכשווית. גם על דבר כל כך ברור, גם על מהלך של ניסיון להלך אימים ולבצע השתקה לאיש ציבור בפרט, ולאזרחי המדינה הדמוקרטית בכלל, אין יכולת להביט מעבר לזגוגיות השנאה והחלוקה הפוליטית. חבל.