עופר ברטל לא ייבחר

הבחירה למקד את סיפור המלחמה הגדולה בחייל הבודד כיחידת הלחימה הקטנה ביותר משותפת לסרטי המלחמה בשני העשורים האחרונים ("להציל את טוראי ראין", "דנקרק", "1917", וכיו"ב). בנוסף למתכונתה האמנותית הפורייה מבטאת בחירה זו את ערכי החברה הליברלית במבטה על הפרט המוקרב בעת מלחמה על מזבח האומה. אולם מעבר לכך, במבט מקצועי על תופעת המלחמה, מדגישה ההתמקדות במולקולה הקטנה עד כמה הופכת המלחמה ברגעיה הקריטיים לתלויה בלחימת האדם הבודד והצוות המצומצם. זו גישה הממשיכה את תיאורו המסעיר של טולסטוי ב מלחמה ושלום. בהתבוננות פילוסופית על המלחמה הסביר הסופר הרוסי:

אחת הסיבות הגדולות שהיו בשנים האחרונות לאופטימיות ביחס לעצירת העלייה במחירי הדיור, הייתה הכמות המשמעותית של דירות שאושרו על-ידי מנהל התכנון במשרד הפנים. ב-2018 אושרו כ-150 אלף דירות וב-2019 כ-141, ללא ספק מספרים מרשימים.

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה ב-11 לנובמבר 1918 עם חתימת הסכמי שביתת נשק בין המעצמות (חוץ מרוסיה שיצאה מהמלחמה בראשית 1918). תשעים וארבע שנים לאחר מכן בשנת 2012 הוענק פרס נובל לשלום לאיחוד האירופי. ועדת הפרס ציינה בהחלטתה כי האיחוד האירופי זוכה בפרס עבור שישה עשורים של תרומה "לקידום שלום, התפייסות, דמוקרטיה וזכויות אדם באירופה". יו"ר ועדת הפרס הוסיף כי "עד לא מזמן, אנשים באירופה הרגו זה את זה והאיחוד תרם לפיוס". במאמר שפרסמתי אז הבעתי דעתי שאכן אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה דבקה באתוס של שלום אלא שמן הראוי שהפרס יתחלק בינה לבין "המלחמה הקרה" שנפיצותה היוותה תמריץ אדיר לאימוצו של אתוס זה. תודה מיוחדת הייתה אירופה חייבת גם למדיניות האמריקנית הנבונה בימי הנשיאים טרומן ואייזנהאואר, שלא אפשרו למדינות אירופה החבולות מן המלחמה אופציה אחרת. אירופה אחוזת הטראומה אף בחרה בהגדרה רחבה של המושג שלום, ועל-מנת להבין מהי ההגדרה הרחבה נקדים ונציין את ההגדרה הבסיסית (והחלקית): מצב של שלום איננו מצב של העדר קונפליקטים חברתיים או מדיניים גרידא אלא מצב שבו הקונפליקטים, שהם ביסוד הקיום האנושי, מתקיימים ללא אלימות או, למצער, באלימות בעצימות נמוכה ומוגבלת, המבוקרת על-ידי גופים בעלי סמכות.

ג'ו ביידן, בנאום הניצחון שלו, אמר מספר דברים מעוררי השראה: הוא הכריז קבל עם ועדה כי הוא יהיה הנשיא של כולם, גם של אלו שלא הצביעו לו, וכי הוא יעבוד קשה עבורם לא פחות מאשר אלו שכן הצביעו לו; הוא אמר שאינו רואה מדינות אדומות או כחולות, כי אם את ארצות הברית; הוא שלח מסר פייסני לצד השני ואמר כי הוא מבין את האכזבה של אלו שהצביעו לדונלד טראמפ, והביע תקווה כי שני הצדדים יתנו האחד לשני הזדמנות, שכן לדבריו זוהי העת להוריד את גובה הלהבות; הוא ביקש כי שני הצדים יראו הזה את זה ויקשיבו האחד לשני שוב; הוא הוסיף כי הגיע הזמן להפסיק לראות את היריבים הפוליטיים בתור אויבים, מכיוון שכולם אמריקנים; הוא הדגיש כי הוא דמוקרט גאה, אך הוא ימשול בתור נשיא אמריקני וכי כולם שווים בעיניו; וזה רק חלק מדבריו.

יש מעט פרויקטים ממשלתיים שעולים מעט ונותנים הרבה. אחד מהם הוא פרויקט מרכזי התקשוב של משרד המדע, שפועלים בעשרות ערים בפריפריה. פועלים? עד שיזהר ("תחזיקו אותי אני תכף מתפטר") שי התיישב מאחורי שולחן העץ הרחב בלשכת שר המדע. בעיני השר הנכנס, מה שלא מכיל את המילים "הייטק", או "אקזיט", אין לו זכות קיום. למה יש זכות קיום? לשתי נסיעות של מנכ"לית המשרד למפרץ הפרסי, על-מנת לדווח לנו משם בלייב על "הפגישות החשובות".