הפרוטוקולים של הוועדה לבחירת שופטים

תפקיד השופט הוא אחד התפקידים המשפיעים ביותר בישראל. לשופט יש השפעה עצומה על המתדיינים שלפניו. עיוות דין שנעשה בידי שופט יכול להרוס חיי אדם. עיוות דין יכול לפגוע בבריאותו הנפשית והפיזית של אדם, ברכושו, בחופש האישי שלו, בשמו הטוב ועוד. מטעמים אלה חשוב מאוד שהשופטים שנבחרים לתפקיד יהיו שופטים ראויים. הם חייבים להיות בעלי חוש צדק, יושר אישי, עצמאים בדעתם, בקיאים בחוק ועוד שלל תכונות חיוביות.

נוכח הכוח הרב הגלום בתפקיד חשוב שלציבור תהיה בקורת על הליך הבחירה. זכות הציבור לדעת שהשופטים שנבחרים לתפקיד הם שופטים ראויים. בישראל בחירת השופטים נעשית על-ידי הוועדה לבחירת שופטים. בוועדה חברים נציגים של 3 הרשויות - המחוקקת השופטת והמבצעת, וכן שני עורכי דין, שהם נציגי לשכת עורכי הדין.

האם הציבור יכול לדעת כיצד מתנהלים דיוניה של הוועדה? התשובה שלילית. דיוני הוועדה מוסדרים בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים). ס' 12 לכללים קובע - "בכל ישיבה של ועדת הבחירה ייערך פרוטוקול אשר ישקף את עיקרי הדברים שנאמרו, לרבות שמות המועמדים שעניינם נדון, תוצאות ההצבעה לגביהם והחלטותיה של הוועדה; נדון עניין אישי של מועמד, יירשמו עיקרי הדברים בלי לפרטם".

ס' 15 לכללים קובע - "דיוניה של ועדת הבחירה ושל ועדותיה ותכנם של השאלונים שהובאו בפני חבריה לצורך הדיונים הם סודיים ולא יגלה משתתף לאיש פרטים עליהם זולת פרוטוקולים שאינם עוסקים במועמדים או בעניינים אישיים וזולת דבר המלצתה של הוועדה על מינויו של פלוני, אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת, דרך כלל או לעניין מסוים".

נמצאנו למדים שמי שרוצה לדעת כיצד התנהל הדיון בעניינו של מועמד מסוים נתקל בקושי כפול - ראשית, אין לו זכות לדעת מה התנהל בדיון אלא אם כן הוועדה החליטה אחרת. שנית, הפרוטוקולים של הישיבות שהם לב לבו של ההליך ושמהם ניתן ללמוד איזה שאלות נשאל המועמד ומה השיב, הם פרוטוקולים לא מלאים. הם אמורים לשקף את עיקרי הדברים בלבד. מהם עיקרי הדברים? זהו מונח שנתון לפרשנות. חמור מכך - הכללים מוסיפים וקובעים שאם נדון ענין אישי של המועמד יירשמו עיקרי הדברים בלי לפרטם. במלים אחרות, אם נגד מועמד מסוים הובאה התנגדות בקשר להתנהלות לא ישרה כשהיה עורך דין או בכלל, אין צורך לפרט את הטענות או התגובה. זה לא ראוי בלשון המעטה.

הכרזה אוניברסלית

הזכות לדעת אם הליך הבחירה התקיים כראוי היא זכות חוקתית. ביהמ"ש העליון קבע כי חופש הביטוי כולל גם את הזכות לקבל מידע. "זכות זו קשורה קשר אמיץ עם הזכות לחופש הביטוי, ומשום כך שייכת גם היא לאותן זכויות ייסוד "שאינן כתובות על ספר", אלא הן נובעות במישרין מאופיה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש. בפסיקתו שם בית משפט זה זכויות יסוד אלו נר לרגליו בפירוש חוקים ובביקורתו על מעשיהן של רשויות המינהל במדינה, וברי שגם רשות מינהלית חייבת לכלכל את מעשיה מתוך כיבוד הזכויות הללו". בג"ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' לוי גרי והמועצה לביקורת סרטים ומחזות, משרד-הפנים, טז 2408 (1962).

כך גם במשפט הבינלאומי. ס' 19 להכרזה האוניברסלית על זכויות האדם קובע - "כל אדם זכאי לחרות הדעה והביטוי, לרבות החרות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות". יש להצטער שהוועדה לבחירת שופטים לא פועלת לפי כללים אלה.

בג"ץ דחה עתירה נגד סודיות ההליכים. ביהמ"ש הטיל ספק אם חוק חופש המידע חל על הוועדה באשר היא לא נמנית עם הרשויות הקבועות בחוק (בג"ץ 2283/07, פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים, פורסם במאגרים). הלכה זאת חסרת שחר עם כל הכבוד. החוק חל על 3 הרשויות בישראל, המחוקקת המבצעת והשופטת. החוק חל גם על לשכת עורכי הדין (ס' 2 לחוק). נוכח העובדה שבוועדה חברים נציגים של כל הרשויות הללו, החוק חל גם עליה.

תוצאה זאת מתבקשת גם לאור אופיו החוקתי של חוק חופש המידע. החוק דן בזכות לקבל מידע שהיא זכות חוקתית. זכויות חוקתיות מפרשים בהרחבה. לפיכך, מי שבקשתו לקבל מידע על דיוני הוועדה נדחתה זכאי לעתור לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בהתאם לחוק חופש המידע.