הרהורים בעקבות פרשת "חיי שרה"(א)

בשבת המתקרבת נקרא את פרשת "חיי שרה". בפרשת זו אנחנו עדים למשא-ומתן ארוך ומייגע כפי שמתואר בבראשית כ"ג. אנו מתוודעים לבקשות, הפצרות, עניינים פורמליים של מיקח וממכר.

"בדרך כלל לשון התורה מקצרת בכל מקום בפרטים. מוותרת על תיאורי סביבה, נוף תלבושות, אפילו קלסתר פנים, אלא אם כן יש צורך בכל אלה". כך כך כתבה נחמה ליבוביץ בספרה "עיונים בספר בראשית" בבואה לדון בפרשת "חיי שרה". חשוב שנשים לב לשאלה שמעוררת נחמה ליבוביץ, התורה שממעטת בתיאור הפרטים, מדוע נהגה ברחבות אפית דווקא בפרק כ"ג בספר בראשית בפרשת "חיי שרה".

ניתן למצוא תשובות רבות לשאלה "מדוע דווקא האריכה התורה בפרשה זו". המלבי"ם גם הוא שואל: "למה האריך בסיפור הזה"? רבים הם הפרשנים, שתשובתם לשאלה זו מתבססת על ההבנה, שהפירוט נועד להבליט בקניית מערת המכפלה סמל לראשית ההתנחלות בארץ על-ידי קניין קרקע בתוכה, כדברי בראשית רבה עט, ז'.

אני מעלה מתוך הפירוט וההרחבה האפית את דמות אברהם שלי. אברהם המתנהל בכבוד עם אלו שחיים כאן. תבונתו מבססת השקפת עולם מוסרית, הנובעת ממציאות, לפיה הוא זה שבא למקום בו ישנם אנשים. חיים בני אדם. אברהם שנושא עמו את בשורת "לֵךְ לְךָ" בשורה של "אֶעֶשְׁךָ לְגוֹי גָּדוֹל" ו"נִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" מסמל לי את הצניעות והענווה, ובעיקר את הכבוד שחובה לתת לאלו שחיים כאן - "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָֹכֶם".

אברהם בא לכאן מחרן. הוא פגש בני עמים חיים, כמו חתים ויבוסים. לכן לשון פנייתו היא אדיבה ומלאת כבוד למי שחי כאן לפני בואו הנה - "גֵּר וְתוֹשָב אֲנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחוּזַת בַּיִת". אברהם אינו מנהל דיאלוג בשם אני אדון הארץ, לי היא הובטחה, אלא מתוך כבוד והערכה לכל החיים בארץ כנען. כי רק ביחד נבנה כאן חיים.

אברהם מכיר בקיומו של עם שחי כאן. במשא-ומתן הוא קד "לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת" (אני מודע לקיומו של הפירוש ש"עם הארץ" מתייחס רק למכובדים). הכבוד שרוכש אברהם לחיים כאן - לעם החי בארץ הזו - מהווה עבורי תמרור דרך לחיינו עתה בארץ הזו.

אם דיברנו על קניה, גם התורה מכבדת את זכרם של אלו שחיו כאן קודם. אברהם קנה את מערת המכפלה בכסף מלא, כאשר בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו, התורה מציינת, שקברו את אברהם "אֶל מַעֲרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר אֶל שְׁדֵה עֶפְרוֹן בֵּן צוֹהַר הַחִתִּי". למעשה מערת המכפלה היא קנינו של אברהם, אבל הכתובים לא מחקו לחלוטין את עברם של אלו שחיו כאן. מזכירים את עפרון בן צוהר בן העם החתי.

הפרשה מסתיימת בתיאור קבורת אברהם בידי בניו, ישמעאל ויצחק, יצחק שהיה על סף העקידה וישמעאל שגורש כורתים יחדיו ברית עקודים ומגורשים כדי לחלוק כבוד אחרון לאביהם כדי לקבור אותו בארץ הזו.

אני מייחל לכך שבני העקודים והמגורשים, בני ישמעאל ויצחק, יכרתו ברית לחיים בארץ הזו. ברית של חיים, בהם לא יהיו יותר עקודים ולא יהיו מגורשים מביתם. ברית של כבוד אחד לרעהו, ברית של כבוד אחד למאווייו הלאומיים של זולתו.