|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הכתבות המושכות ביותר, הבולטות ביותר, הן נועזות, מזעזעות, כואבות ● אנחנו, הצרכנים, הרבה יותר מגורים מחדשות רעות ● עם יד על הלב, מי פותח את המהדורה המרכזית בשביל לגלות איך העולם הפך לטוב יותר?
|
|
לא מתמקדים בנרצחת [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מאיה ווישניאק. אירנה גריבנב. נג'אח מנסור. מיכל סלע. לילי פרג. טטיאנה חייקין. אלמונית. עוד אלמונית. בשנה החולפת נראה כאילו בכל שבוע מישהי נרצחת בישראל. האם אין חוק וסדר? האם הדרדרנו לכאוס? קרוב לוודאי שלא. אז מה כן קרה? המודעות עלתה, ככל הנראה בעקבות הקמת עמותות ומרכזים שונים התומכים בזכויות האישה, דבר מבורך כשלעצמו. אך מדוע, בכל פרשיה, בכל מקרה, בכל אירוע, הסיקור העיתונאי, הכתבות והפוסטים, כולם מתמקדים ברוצח ולא בנרצחת?
התשובה ברורה מאליה. הכתבות המושכות ביותר, הבולטות ביותר, הן נועזות. מזעזעות. כואבות. אנחנו, הצרכנים, הרבה יותר מגורים מחדשות רעות. עם יד על הלב, מי פותח את המהדורה המרכזית בשביל לגלות איך העולם הפך לטוב יותר?
בואו נעשה תרגיל בדמיון: קמתם בבוקר, הלכתם לעבודה, שתיתם את הקפה (הקפה הטוב, לא המים החומים שיש במשרד). התחלתם לעבוד, סיימתם ישיבה מוצלחת. זה ה-יום שלכם. דינג! התרעה על כתבה חדשה מאתר החדשות האהוב עליכם. "רצח בחולון, פרטים נוספים מיד". היום נצבע במקצת אפור, אבל רק בקצוות. אתם מסלקים את הפופ-אפ וממשיכים לעבוד. דינג! פופ-אפ חדש, "רצח בחולון, המשטרה במרדף אחרי הרוצח". אה, זה כבר מעניין. אתם מחליטים להציץ בכתבה ולהרוות את הצימאון לידע. טוב, זה לא הופך אתכם לאנשים רעים, נכון? אתם בעצם אינטלקטואלים שמעורים בחדשות היום... הנה - שמו של הרוצח מפורסם, לאזהרה לציבור. רק אם ראיתם אותו במקרה, כן?
היום עובר לו. הגעתם הביתה, הכנתם ארוחת ערב, השכבתם את הילד לישון ופתחתם את המהדורה המרכזית של 20:00. הרצח, כמובן, מסוקר ראשון. הכתבת מתארת את פרטי הרצח, את המיקום, את הרוצח שסוף-סוף נלכד על-ידי המשטרה. שם הנרצחת? חסוי. צנעת הפרט, הם אמרו? רוצים להודיע קודם לכל המכרים? בסדר, מובן. עדיין נשארתם קצת סקרנים? אל תדאגו, עוד יום או יומיים יפרסמו את שמה. חוששים שלא תזכרו מה הקשר בכלל? אין למה! שם הרוצח ופרטי הרצח המזעזעים יפורסמו יחד, וכנראה שיוזכרו אף מוקדם יותר בכתבה.
עד כאן מוכר, לא? בואו ננסה לדמיין שוב. קמתם בבוקר, הלכתם לעבודה... "רצח בחולון, הודיעו למשפחת הנרצחת, המשטרה במרדף אחרי הרוצח". שמתם לב לשינוי, כן? לבחירת המילים.
מה היה קורה אילו היינו חברה מעט יותר מתוקנת ומעט יותר... אנושית? אתית? רגישה? בחרו בעצמכם. מה היה קורה אילו היינו מתמקדים באישה שנגמרו חייה; בהורים שאיבדו את היקר מכל; בילדים שברגע אחד, כבר אין להם אמא. בואו נדמיין מה היה קורה אילו היינו מתמקדים בשינוי; בחקיקה רחבה; בעונשים מחמירים וכבדים; בעמותות שפועלות למען מי שנותר מאחור ולמען מניעה עתידית. מה אם בכלל, היינו חושפים מעט פחות את שיני הטרף הסקרניות בבשר העיתונאות המוצלחת? נשמע אוטופי. סגנון הוליווד, אפשר לנסח. חיים שיש רק בסרטים, כאלו שלאחר נזיפה מהדמות הראשית, כולם מסתדרים בשורה ומשנים אורחות חיים. אשליה נחמדה.
אז זהו, שלא. הכוח לשנות בידיים שלנו. אנחנו יכולים לבחור שלא לפתוח, שלא לשתף, שלא להגיב. אנחנו יכולים לדרוש תוכן אחר, רגיש וערכי יותר. אנחנו יכולים להתמקד בקורבן, ולא בפושע. אנחנו יכולים יחד לשנות קו מחשבה. עזבו את התקשורת, היא תתאים את עצמה אלינו. יש לנו כוח עצום כחברה, יש לזה עדויות בכל מקום. בואו נשתמש בו, יחד.
|
| תאריך:
|
18/11/2020
|
|
|
עודכן:
|
18/11/2020
|
|
אוריה גביר
|
|
בכירת הפרקליטות דינה זילבר ראויה לאות אבירת איכות השלטון מ"התנועה לאיכות השלטון". אני מניח בזאת הצעה רשמית לפתחו של ד"ר אליעד שרגא. לפני כמה שנים היא הופיעה מטעם משרד המשפטים בכנסת ונקטה עמדה שהכעיסה את השרה מימין איילת שקד, וזו אסרה על המשך ייצוגה בבית המחוקקים.
|
|
|
|
|
לא הרבה אנשים יודעים אבל מקץ חודש ימים שובת הסגל הזוטר של המרצים ב-11 מכללות ציבוריות, אשר מוחים על תנאי העסקתם הפוגעני הבא לידי ביטוי במשכורות נמוכות בהרבה מזה של הסגל הבכיר באוניברסיטאות ובכך שאין להם קביעות בעבודה וניתן לפטרם עם סיומו של הסמסטר. משרד האוצר תבע בימים האחרונים מאותם מרצים להחזיר 17,000 שקל בממוצע על כל שנת עבודה שלהם בטענה שיש להם חריגות שכר.
|
|
|
|
|
משרד החוץ של מדינת ישראל פנה במכתב בהול לרשת הטלוויזיה האמריקנית בתביעה נחרצת ובמחאה תקיפה כנגד העיתונאית כריסטיאן אמנפור מרשת CNN על שבאיוולתה כרכה את התנהגות נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ עם ליל הפוגרום היהודי המכונה ליל הבדולח. יפה עשה משרד החוץ, יפה עשתה מדינת ישראל על שמחו נמרצות על השוואה אומללה, מיותרת זו ודרשו התנצלות.
|
|
|
|
|
מימיו הראשונים אימץ צה"ל דוקטרינת לחימה שנועדה לאפשר לישראל לנצח את אויביה במלחמות קצרות ו"זולות" יחסית באמצעות הכרעתם הפיזית ושלילת יכולתם להמשיך ולהילחם בצורה אפקטיבית. כך למשל הוכרע הצבא המצרי בלא שיושמד, הן ב-1949 ("מבצע חורב") והן ב-1973 ("מבצע אבירי לב"), עקב כיתורם וניתוקם של כוחותיו במהלכי תמרון יבשתי מבריקים.
|
|
|
|
|
ישנם חודשים בלוח השנה העברי, וגם האזרחי, המסוגלים לתשועת ישראל, יותר מן האחרים. כזה הוא חודש ניסן שבו נגאלנו מעבדות מצרים, וכזה הוא חודש אייר תש"ח שבו קמה מאפר השואה מדינת היהודים, לאחר כ-1,800 שנות גלות ופורענויות, ובו גם שוחררו בתשכ"ז כל חבלי ארץ ישראל מידי הצר הצורר, ובכללם ערי הקודש ירושלים וחברון. וישנו גם חודש אחר, שגם הוא מסוגל לגאולת ישראל, והוא דווקא קבוע בלוח האזרחי. זהו נובמבר, החודש הנוכחי, שבו הבליחו שתי התגלויות ניסיות מופלאות: בנובמבר 1917 זכה העם היהודי בכתב זכויות בינלאומי ראשון, לגבי בעלותו על מרחבי ארץ ישראל, משני עברי הירדן, למן הים התיכון ועד לגבולות עירק; וכעבור 30 שנה בדיוק, ב-29 בנובמבר 1947, בהסכמה בינלאומית בעצרת האו"ם להקמת מדינה יהודית (ולצידה מדינה ערבית, על השטח שיועד לעם היהודי).
|
|
|
|
|
