אנחת הרווחה שנשמעה מטהרן נוכח זכייתו של ג'ו ביידן בבחירות בארצות הברית מובנת וצפויה, אף כי גם אירן מודעת היטב לקשיים הרבים שבדרך לשינוי הקו שנקט מולה ממשל הנשיא דונלד טראמפ. חרף ההצהרות החוזרות ונשנות מצד בכירים אירנים, ביניהם המנהיג העליון עלי חמנאי, כי אירן אינה מייחסת חשיבות לזהותו של נשיא ארצות הברית וכי אין הבדל בין הדמוקרטים לרפובליקנים בעוינותם כלפי אירן, התגובות באירן משקפות בבירור שביעות רצון מתוצאות הבחירות.

על-רקע זה, במערכת הפוליטית האירנית כבר מתנהל ויכוח חריף בנוגע לחזרת אירן למו"מ עם ארצות הברית. החוגים הפרגמטיים, בהובלת הנשיא חסן רוחאני, תומכים עקרונית בחידוש הדיאלוג עם וושינגטון. בעקבות ניצחונו של ביידן הצהיר רוחאני, כי יעשה כל שנדרש כדי להסיר את העיצומים המוטלות על אירן ולשפר את מצבו של העם האירני. מנגד, החוגים הרדיקלים והשמרנים שוללים חזרה למו"מ, בטענה שלא ניתן לסמוך על ארצות הברית וכי יש לנסות ולפתור את מצוקותיה הכלכליות של אירן באמצעות המשך "כלכלת ההתנגדות", שאותה אימץ חמנאי.

ויכוח זה משקף גם שיקולים פוליטיים. בעוד המחנה הפרגמטי מקווה, כי חידוש ההידברות, שיביא גם להסרה – ולו חלקית – של העיצומים וחזרה אפשרית להסכם הגרעין יסייעו לו לקראת הבחירות לנשיאות אירן, הצפויות להתקיים ביוני 2021, מתנגדיו של רוחאני, אינם מעוניינים לספק ליריביהם הפוליטיים הישג מדיני לפני הבחירות. זאת ועוד: התבטאויותיהם של ביידן ויועציו השונים מגבירות באירן את החשש, כי גם הממשל האמריקני החדש אינו מתכוון להסיר באופן מלא את העיצומים בתמורה לחידוש המו"מ, ולפיכך עצם חידושו ייתפס כהבעת נכונות עקרונית לוויתורים מצד אירן. חמנאי טרם התייחס במפורט לאפשרות חידוש התהליך המדיני עם ממשל ביידן, אך חזר על עמדותיו המוכרות, לפיו חידוש המו"מ מותנה בהסרת כל העיצומים ובקיום השיחות אך ורק במסגרת קבוצת המדינות P5+1, שעימה חתמה אירן על הסכם הגרעין, ולא במסגרת בילטרלית אירנית-אמריקנית.

טהרן דורשת תמורה

שלל התבטאויות של בכירים באירן בעקבות הבחירות בארצות הברית מלמדות על מספר מסרים ברורים לארצות הברית ולמדינות אירופה, המשקפים תנאים אירניים לקראת חידוש אפשרי של המו"מ. עיקרם: ארצות הברית תצטרך לספק תמורה עבור הסכמה אירנית לחידוש המו"מ.

• דרישה להסרה מוחלטת של העיצומים שהוטלו על-ידי ממשל טראמפ כתנאי מוקדם לחזרה להסכם הגרעין.

• דרישה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לאירן בשנים האחרונות בעקבות החזרת העיצומים.

• הדגשה כי הסכם הגרעין מ-2015 הוא עובדה מוגמרת ואינו נתון למו"מ.

הערכת המצב האירנית לקראת כניסתו של הממשל החדש לבית הלבן לוקחת בחשבון את השינויים וסדר העדיפות שהממשל החדש צפוי לאמץ. על אירן יהיה להתמודד עם סביבה גיאו-אסטרטגית שונה במספר היבטים מזו שחוותה בשנים האחרונות, בראשם השיפור הצפוי במערכת היחסים הטרנס-אטלנטיים. זאת, נוכח החשיבות שביידן מייחס לחידוש הברית בין ארצות הברית לאירופה לנאט"ו, לאחר שבשנים האחרונות נהנתה אירן מהפיצול בין ממשל טראמפ לבעלות בריתו האירופיות, שנועדה לשמר את אירופה לצידה במסגרת מאמציה לבודד את הממשל האמריקני. מדיניות אירנית זו נשאה פירות משמעותיים, הן בהצבעה של מדינות אירופה נגד הארכת אמברגו הנשק על אירן במועצת הביטחון של האו"ם, והן בהתנגדותן לניסיון האמריקני להחזיר את עיצומים במועצת הביטחון.

בנוסף, אירן עוקבת בדאגה אחר מהלכיו של ממשל טראמפ לקדם אישור עסקות נשק אמריקניות מתקדם עם מדינות במפרץ, ובראשן איחוד האמירויות הערביות, וגם ממגמת הנורמליזציה בין ישראל למספר מדינות ערב. הגם שעמדותיה של המפלגה הדמוקרטית כלפי מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, הן ביקורתיות, הרי שבטהרן מבינים, כי לנוכח המצב הכלכלי הקשה בארצות הברית בעקבות משבר הקורונה, סביר כי ממשל ביידן לא יטרפד עסקות אלה ואף יעודד את המשך הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב.

קשיים גם מול אירופה

בתוך כך נמשכת ההתקדמות בתוכנית הגרעין האירנית בעקבות החלטת אירן בקיץ 2019 לסגת ממחויבותיה להסכם הגרעין. התקדמות זו כוללת צבירת חומר בקיע (ברמה נמוכה), קידום לוח הזמנים לפיתוח צנטריפוגות מתקדמות ובכלל זה העברת צנטריפוגות מתקדמות לאתר חדש בעומק האדמה לאחר החבלה במתקן ב-נתנז לפני מספר חודשים, וכן הפעלת שני אתרי ההעשרה בנתנז ופורדו. גם אם התקדמות זו נועדה לצבירת קלפי מיקוח למו"מ עתידי, ספק אם אירן תסכים להסב לאחור את יכולותיה אלה ולשוב להסכם הגרעין המקורי, בלי הסרה מוחלטת של העיצומים. ברור כי לא יהיה ניתן לגלגל לאחור את הישגי אירן בתחומי המחקר והפיתוח, ובכלל זה פיתוח צנטריפוגות מתקדמות.

זאת ועוד: בטהרן ערים לדיון המתנהל בוושינגטון בנוגע לתוכנית הטילים המתקדמת, שאותה הפגינה אירן לאחרונה לעיני העולם בשידור טילים בליסטיים הניתנים להפעלה מתוך מנהרות תת-קרקעיות, וגם בנוגע למדיניות אירן ברחבי המזרח התיכון, במיוחד לנוכח ההתבססות האירנית הנרחבת באזור מאז החתימה על הסכם הגרעין בשנת 2015. בשתי סוגיות אלה נראה שהפער בין אירופה לארצות הברית אינו גדול – מה שכשלעצמו מהווה קושי משמעותי לטהרן, העשויה למצוא עצמה מול חזית אחידה בתחומים אלה.

בעקבות פרישת טראמפ מהסכם הגרעין, ניסתה אירן לבסס עוד יותר את יחסיה עם רוסיה וסין כמשקל נגד לארצות הברית, תוך ניצול המשבר ביחסים ביניהן לבין ארצות הברית. במקרה של הפגת המתיחות בין ארצות הברית לרוסיה ולסין תחת ממשל ביידן, אירן עשויה להתקשות בקידום יחסיה מול שתי המעצמות האלה, שנועד לפצותה על הנזקים שנגרמו לה מאז החזרת העיצומים.

השיקולים של חמנאי

על-רקע תמונת מצב זו מתחדדת הדילמה של המשטר האירני לגבי עצם הנכונות להיכנס למו"מ ראשוני. החלטתו של חמנאי לאשר את חידוש המו"מ צפויה להתבסס על מספר שיקולים מרכזיים:

• תחושת דחיפות עקב המשבר הכלכלי החריף ושאיפה לחולל שיפור מיידי במצב הכלכלי, במיוחד על-רקע משבר הקורונה.

• תוכן ההצעה האמריקנית המעשית שתוגש לאירן ונכונות ממשל ביידן לאפשר הקלות כלכליות מסוימות (למשל, במסגרת צעדים בוני אמון, כגון אישור הלוואת קרן המטבע העולמית לאירן, אישור להענקת קווי אשראי אירופים לאירן וכדומה) בתמורה לחידוש המו"מ או לחזרה להסכם הגרעין המקורי.

• שיקולים פוליטיים קצרי מועד: האם לאפשר לרוחאני לקדם מו"מ בשלב הנוכחי על בסיס הערכה שסיכויי הצלחתו גבוהים מאלה של נשיא חדש, או להיענות בשלילה לרצונו של רוחאני לחדש את המו"מ כדי שלא לחזק את מעמדם של תומכיו במחנה הפרגמטי לקראת הבחירות לנשיאות.

ברקע לשיקולים אלה יש לציין את משבר האמון הבסיסי של חמנאי כלפי ארצות הברית, שאף התחדד בעקבות פרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין. בכל מקרה, לנוכח חלון ההזדמנויות הקצר העשוי להיווצר בין כניסת הנשיא החדש לבית הלבן (ינואר 2021) עד מועד הבחירות לנשיאות אירן (יוני 2021), ספק רב האם יהיה ניתן להגיע להסכמות משמעותיות בין אירן לארצות הברית. בנסיבות אלה עשוי המשטר האירני לדחות את ההחלטה, תוך דבקות בדרישות המקסימום שלו עד לאחר הבחירות. דחייה כזו עשויה גם להגביר את הלחץ על הממשל האמריקני ולאפשר את חידוש המו"מ לאחר הבחירות באירן, בתנאים נוחים יותר עבור טהרן.

מה צריכה ישראל לעשות

מבחינת ישראל, בנקודת הזמן הנוכחית ובחודשים הקרובים, יש לקחת בחשבון את רצונם העקרוני של ביידן ויועציו לשוב להידברות עם אירן, כדרך מועדפת לבלימת התקדמותה בתחום הגרעין ועל-רקע רצונם האסטרטגי להשיב את היחסים הטרנס-אטלנטיים לקדמותם. גם רצונם של האירופים להשיב את הגלגל לאחור ולחזור להסכם הגרעין, שעדיין נתפס בעיניהם כרלוונטי, עשוי להגביר את הלחץ על הממשל החדש לשוב למשא-ומתן עם אירן. לצד זאת, ניכרת כיום הבנה רבה יותר לאינטרסים ולחששות הישראלים בנוגע לשאיפותיה הגרעיניות של אירן, למדיניותה האזורית ולסכנת ההתחמשות של אירן ושלוחיה באזור בטילים ובמערכות נשק מתקדמות.

במצב עניינים זה, טוב תעשה ישראל אם תנסה להשפיע על המהלכים הדיפלומטיים העתידיים מול אירן, על בסיס מדיניות ברורה המשקפת את האינטרסים החיוניים שלה, אך בלי לשלול עקרונית הידברות עם אירן וניסיון להגיע עימה להסכמות. בראש וראשונה, על ישראל לשאוף לשכנע את ממשל ביידן לא לוותר בשלב ראשון על מנוף העיצומים בתמורה לנכונות אירנית לשוב למו"מ, או אף להסכם הגרעין המקורי, אלא לנסות ולנצלו כדי לאפשר את הארכת הסכם הגרעין ושיפורו. בד-בבד, בתקופת הביניים עד לכניסת הנשיא הנבחר לבית הלבן חשוב להימנע מצעדים מתריסים ("גניבת סוסים" עם ממשל טראמפ) כדי שלא לפגוע באמון מצד הממשל הנכנס, וכתוצאה מכך - ביכולתה של ישראל להשפיע על מהלכיו העתידיים מול אירן.