חייבים להתפשר

אני זוכר את הימים בהם היה ספק אם אנו מסוגלים להרים את הדגל החברתי/כלכלי במקביל לדגל הביטחוני. היום אין לנו כבר בעיה של שני דגלים, כולנו מניפים דגל אחד, דגל שחור. אנו הולכים בכיוון בטוח של חידלון, כאשר מה שייוותר מאתנו זו סמרטוט שחור, זכר לאומת הסטרטאפ הנכחדת.

אין קוסמים ולכן המפתח בידינו

איך יוצאים ממצבים כאלה? פעם היו לנו קוסמים כמו דוד בן-גוריון, שמעון פרס, מנחם בגין, אריאל שרון, בנימין נתניהו, אשר התיישבו ליד ההגה בימים קריטיים, הכשרון והמזל סידרו להם את הכוכבים בשמים והם הוציאו אותנו ממצוקות קשות. נתניהו כעת עמוק בתוך החרא, הענקים האחרים אינם אתנו, ואין בסביבה אף אחד שיוציא אותנו מהדרעק, למעט אני, אתה, את, אנחנו, בימין, בשמאל, יהודים, ערבים, אזרחי מדינת ישראל.

ואיך יוצאים ממצבים מורכבים? איך יוצאים ממצבים מורכבים בין בעל לאישה? בין הורה לילד? בין מעביד לעובד? אפשרות אחת היא לא לצאת ממצבים מורכבים כאלה. כלומר, להיפרד. אבל אני לא רוצה להיפרד לא ממך אדוני ולא ממך גברתי, אתם חשובים לי, לא חשוב מה דעתכם, לא חשוב מה דתכם, לא חשוב מה צבע העור שלכם, כולכם יקרים לי אזרחי מדינת ישראל, כי אם דעתם הייתה פוסלת אתכם בעיני, הייתי אדם בודד. לא אמצא בכל העולם אדם שהוא שיבוט גנטי של דעותיי.

אנחנו בדיוק כמו שני אותם חמורים

ואם לא רוצים להיפרד, אז מתפשרים, פשוט מתפשרים. גורני שלטון שלנו דומים לאותם שני חמורים הקשורים זה לזה בצווארם עם חבל, אשר כל אחד מהם רואה ערימת חציר שונה, כל אחד מהם מושך לכיוון הנגדי לכיוון חבילת החציר שלו, אבל החבל קצר יותר מהמרחק בין שתי הערימות, ובפועל שניהם תקועים במקום. אילו היה להם קצת שכל, היו מתפשרים, היו הולכים יחדיו לערימה הצפונית, אוכלים להנאתם, ולקינוח היו הולכים יחדיו לדרומית.

השלטון שלנו הוא ממש כמו אותם שני (או יותר) חמורים מתעקשים ורעבים, וכולנו יודעים שטמטום כרוני המוביל לרעב למשך זמן רב, ממית בסוף.

הנושאים שבמחלוקת כוללים בעיות שורש ובעיות שעה

ועל מה אנחנו חייבים להתפשר? אנו חייבים להתפשר על בעיות השורש, אשר אחת מהם היא למשל שאלת גיוס החרדים לצבא. וגם על בעיות השעה אשר אחת הבולטות שבהן היא כהונת ראש ממשלה עם כתב אישום על עבירות שוחד. הנושאים האלה הם לפחות, לכאורה, במוקד המשברים השלטוניים המלווים אותנו בתקופה האחרונה. הם קורעים לנו את הצורה, ומסכנים את יציבותנו.

בעיית השורש האמתית היא פייק בעיה

בעיית השורש האמתית היא בפועל פייק בעיה, בעיה ממנה סובלים בעיקר חמורים הקשורים אלה לאלה בגרון, ושיכולים לחסל בהנאה שתי ערימות חציר (ואחר כך עוד שתיים ועוד שתיים) אך בשל בעיות אגו וחרדתיות יתר הם מרעיבים עצמם לדעת.

כי הכללים ברורים. אנחנו לא המצאנו את הדמוקרטיות המודרניות. בכל דמוקרטיה יש רשויות שלטון נפרדות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, אשר שתיהן כפופות לביקורת של הרשות השופטת, ובשל בלבול מערכות טוטאלי, המתח הנורמלי והרצוי בין הרשויות, בעיקר בין השתיים הראשונות לשלישית, הפך לשבר קשה וזאת עקב העדר מינימום אמון בין הצדדים וחרדה נוראית שהתפתחה אצלם ממש כמו אצל שני החמורים אשר בטוחים שאם יסכימו וילכו עם החמור השני לאותה ערימה, יחסל החמור השני את כל הערימה, ואם ישתפו פעולה גם בנוגע לערימה השנייה, יחזור אותו סיפר, ואז חמור אחד ימות מהשמנת יתר והשני יגווע ברעב, ולכן הם מעדיפים בטמטום רב למות ברעב בצוותא.

החמורים יישארו חמורים ולכן חייבים לעזור להם

אם ניתן לחמורים להמשיך לנגן לבד, נקבל רק כינים. הרבה כינים, ולכן אנו, המביטים בראי החיים שלנו ומגחכים מחד-גיסא, ודואגים לעתידנו מאידך-גיסא, חייבים להתערב. יש כאלה שמתערבים עם דגלים שחורים, אבל החמורים לא מתרגשים מדגלים שחורים, דגלים שחורים טובים על-מנת להוציא קיטור, ואנשים נבונים אשר לא רוצים להפוך את חיינו להלווית חמורים אין סופית, אינם הנדרשים להוצאת קיטור אלא נדרשים לפעולה.

יש אופציה שלישית - לקרב את החבילות לחמורים

אנחנו לא רוצים להיות חמורים. החמורים חשובים לחיינו. אם לא יהיו לנו חמורים אז על מי נרכב? ממי נצפה שישרת אותנו? מי יפעל עבורנו יומם ולילה? אבל כאשר לחמורים מתברבר הקומפיוטר, בואו ניתן להם יד, נוציא אותם מה-LOOP האין סופי שנקלעו אליו, וכאשר יסתדר להם המוח, אנחנו נפנה לדרכנו לנהל את חיינו, והם, יתפנה להם הזמן והשכל להמשיך ולשרת אותנו יחדיו.

אז מה עושים? אנחנו? את? אתה? אם מוחמד לא בא אל ההר, מביאים את ההר למוחמד. לוקחים 5% מהחבילה הראשונה, ועוד 5% מאותה חבילה, שמים את החבילות בנפרד אך בתחום אורכו של החבל, ומובילים באורח מבוקר את החמורים כל אחד לחבילה שלו, וכך אנו ממשיכים צעד צעד, עד אשר החבילות צמודות, והם, על-אף שהם חמורים, יבינו את היתרונות של השיטה החדשה, יתרגלו אליה. ולערימה השנייה הם כבר ילכו יחדיו ויתחלקו בה, ואנחנו, הכושים, את שלנו עשינו ונוכל כבר ללכת.

לא רק הם חמורים - גם אנחנו חמורים

אחת הבעיות המרכזיות העומדת בפנינו היא שהמתח הנורא הזה, מתח קשה משוא, חדר בראי התקופה ההיפר תקשורתית לכל שדרות העם, והתיעוב והשנאה שהיו פעם מתנת חלקם של מסדרונות השלטון, חדרו עמוק לכל סלון ולכל מטבח, והם מלובים על-ידי בעלי עניין רשעים ומרושעים משני הצדדים, ואנו, במקום ללמד את החמורים לשתף פעולה, אנו מרחיקים את ערימות החציר מהם, ומקצרים עוד ועוד את החבל הקושר אותם בצווארם.

הקושי

הקושי הוא שאף אם אני ואתה ואת נסכים על הדרכים לקרב את החבילות לחמורים, מי אמר שיתנו לנו לעשות זאת? פתאום יאמרו לנו שזה לא חוקי, שעבדנו בשבת בסמוך לבני ברק, שפעלנו בניגוד לכללים, פתאום בית המשפט יוציא צווים, פתאום הכנסת תחוקק חוקים שאסור לנו, כי אסור לשכוח שהחמורים האלה הם השלטון, והם בטוחים שיש עליהם איום ענק וכל מי שינסה לפתור את הבעיה הם יפעילו את התאים החמוריים האפורים שלהם על-מנת למנוע ממנו לעשות כן, ואם יש לנו עדיין איזו שהיא שליטה על הגחמות של כנסת והממשלה, כי אנו בוחרים בהם ויכולים להחליף אותם, הרי שעל בית המשפט, אין לנו כל השפעה והוא יכול לחרב לנו כל רעיון.

החמורים חייבים להרגיע תחילה ולהפסיק למשוך

ומכאן לתוכנית לפעולה תלת שלבית:

- אנחנו לוחשים לחמורים באוזן שאם יפסיקו למשוך הם יקבלו פרס, וחמורים מטבעם אוהבים פרסים (וגם פרסום הם אוהבים).

- כאשר הם לא מושכים, אף אחד כבר לא ימנע מאתנו להביא להם קצת חציר.

- כאשר הם כבר יותר שבעים ומבינים את היתרון הברור של המצב החדש, אנחנו נשלים את שיטת ה-5% אותה הזכרנו למעלה.

על רשויות השלטון, כולל בית המשפט, כולל המגזר השלישי להכריז על שביתת נשק

יש לנו מחלוקות. המחלוקות תישארנה לעולם, לא כל בעיה ניתנת לפתרון כאן ועכשיו, וגם אם פתרון של בעיה שחשבנו מסתבר כיקר מאוד לפתרון, ניתן לשים אותה בצד לכמה שנים. לדעתי היכולת והרצון של החמורים להפסיק למשוך במטרה לנסות דרך אחרת עוברת דרך:

1. המשך פתרונות זמניים לבעיית גיוס החרדים או חקיקת חוק שאיננו משאת נפשם של אף אחד מהצדדים המעורבים.

2. הבטחת המשך כהונתו של בנימין נתניהו בממשלת גנץ.

בשני המקרים נדרשות החלטות קשות מאוד של כולם, אבל חמורים יודעים להחליט, הם מחליטים כל יום וכל היום, עד אשר הם יורדים מהפסים, ואז אני, אתה אדוני ואת גברתי חייבים להחזיר אותם למסלול.

והבהרה לעניין החמורים

אני מלא הערכה לאנשי שלטון. יש לי עליהם ביקורת נוקבת אך אני מלא הערכה אליהם. והשימו ב"חמורים" לא נובע מזלזול, אלא מתוך כבוד. אני, תמורת מיליון דולר לא הייתי לוקח חלק בשיט הזה שהם מעורבים בו יום יום, והשיט הזה חיוני לחיים שלנו, אי-אפשר בלעדיו, ואני אסיר תודה על כך שהם עושים את העבודה המלוכלכת הזו ומשחררים אותי ממנה.

ויש להם מאפיינים לאנשים פוליטיים או לשופטים בכירים. אלה אנשים שנוגעים בצמרת, נושמים אוויר הרים, ולכן מדובר באנשים מאוד מוכשרים, עם הרבה מאוד אמביציה, עם הרבה מאוד אגו, עם הרבה מאוד נחישות. מורעלים, אשר במקום לשחק עם הנכדים, משחקים לכאורה בצמרת, ובקיצור חמורים. חמורים חמודים, אבל חמורים.