|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"המפיקים" שייך לזן של מחזות זמר שכמעט ואי אפשר לפספס בהם. הספור עצמו כל כך מוטרף, מופרך, מגוחך ומצחיק שהוא כבר עושה את רוב העבודה
|
ב"המפיקים", שיצא בסוף שנות השישים כסרט, ורק בשנת אלפיים כמחזמר, מספר מל ברוקס (שגם כתב את המוזיקה) על שני מפיקים חמדנים (שלמה בר אבא ודרור קרן) שחולמים לעשות את ה'פלופ' של חייהם כי כך יגרפו יותר כסף. תוך כדי הוא גם חושף את הצופים אל מאחורי הקלעים של התיאטרון.
בדרך כלל נקודת התורפה של מחזות זמר היא הקלילות והשטחיות שלהם. מדובר בנוסחה פשוטה וקלישאית: דמויות פלקטיות, ספור שנגמר ב'הפי אנד' והרבה שירים וריקודים תוך כדי. ברוקס שהולך כאן עם העלילה 'הפוך על הפוך' יצק בגיבורים ממד נוסף, על גבול הקיטש והגרוטסקה, שמוסיף להצגה את הנופך החינני שלה: מנהל החשבונות, ליאו בלום (דרור קרן), הוא לוזר שכאילו יצא ממחזה של חנוך לוין, הבימאי הטרשי והקיטשי, רוג'ר דה ביל (איציק כהן), כאילו יצא מאיזה 'פריק שואו' ופריץ ליבקינד, הנאצי הסהרורי (אלי גורנשטיין) עם המחזמר הפרו נאצי שלו, הוא הזייה פרועה ומקאברית.
כל אלה בתוספת פצצה בלונדינית חטובה וסקסית (הילה עופר), האסיסטנט ההומו של רוג'ר דה ביל (עידן אלתרמן), כשעל כולם מנצחת דמותו של מקס ביאליסטוק, המפיק היהודי הממולח (שלמה בר אבא), וברקע קבוצת רקדנים וזמרים, התזמורת של סימפונט רעננה, תלבושות מרהיבות ותפאורה עשירה, מרהיבה ומוקפדת - כל אלה יוצרים ספקטקל מרהיב וסוחף.
נכון שלעתים המוזיקה של מל ברוקס מייגעת, והחלק השני, אחרי ההפסקה, מתנהל קצת בכבדות (יותר מדי אירועים נדחסו לתוכו, לעומת החלק הראשון שהוא קצבי וקולח). גם הליהוק של השחקן הראשי, שלמה בר אבא, בעייתי. הוא לא מצליח למלא את הבמה בנוכחות שלו והוא גם לא זמר גדול.
בסרט שיחק את הדמות שמגלם בר אבא, זירו מוסטל העגלגל. אי אפשר היה שלא לחשוב מה היה עושה איציק כהן שמשחק כאן את הבימאי, שייקה לוי או פולי מהגשש, ואפילו טוביה צפיר - לכולם נוכחות בימתית עם נפח שכה חסר לבר אבא. כל היתר נתנו משחק משובח, בפרט אלי גורנשטיין ואיציק כהן שהיו מעולים.
מיכה לבינסון, הבימאי, הוא בעל מלאכה מיומן, שידע לערבב במינון הרמוני את כל המרכיבים ולרקוח מהם קוקטייל טעים. קיטשי במידה, סאכריני במידה ורוב הזמן מצחיק. הפקה מרשימה, מושקעת מאוד, עשירה וגרנדיוזית המספקת שעתיים של הנאה. מה שקורין במקומותינו: מחזמר לכל המשפחה.
פרטי המחזה:
מאת: מל ברוקס
התיאטרון הקאמרי
בימוי: מיכה לבינסון
משתתפים: שלמה בר אבא, דרור קרן, איציק כהן, אלי גורנשטיין, עידן אלתרמן, הילה עופר.
|
| תאריך:
|
01/03/2006
|
|
|
עודכן:
|
01/03/2006
|
|
שוש מיימון
|
|
זה התחיל מהברקה של השחקנית מיקי קם: למה לא לקחת את מיטב הפזמונים והמלודיות שליוו את הסרטים הישראלים ולהרים מופע מוזיקלי המשקף את הקולנוע הישראלי לתולדותיו? בתוך גודש מחזות הזמר הפוקד את בימותינו זה נשמע כרעיון לגמרי לא רע. תוסיפו לכך את העובדה שהשנה חוגגת הקרן לעידוד הקולנוע הישראלי 25 שנים לקיומה והרי לכם סיבה למסיבה.
|
|
|
|
|
מאז כתיבת רשימתי האחרונה ופרסומה ("פקידות הסעד מכות שנית"), רשימה אשר עסקה בסוגיית הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם והעברתם למוסדות כמו "משפחות אומנה", "משפחות אימוץ" ו"פנימיות", עבר בקושי יום, והנה התפרסמו עוד שתי כתבות מזעזעות על רשלנות מוסדות הרווחה. ("ידיעות אחרונות" עמוד 9, מיום שישי, כ"ו בשבט תשס"ו 24.2.06). על שתי כתבות אלו והאירועים שמאחוריהן נסב מאמר זה.
|
|
|
|
|
קיימת מחלוקת מהי מורשתו של יצחק רבין שנרצח בידי בן עוולה. באשר למורשתו של אריאל שרון, יבדל לחיים ארוכים, שמצבו קשה אך יציב, אין מחלוקת. מורשתו מקופלת בשני משפטים בני אלמוות: "דין נצרים כדין תל אביב",והשני: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", המשמש אליבי לגניבת קולותיהם של הבוחרים שנתנו בו את אמונם, ובעיקר קולותיהם של תושבי נצרים ועמיתיהם העקורים והמובטלים מאונס, שוכני הקארווילות.
|
|
|
|
|
בעלי זכויות בנחלות במושב בית חירות, הגובלים בפרויקט המסחרי "קניון M הדרך", הגישו תביעה בגין ירידת ערך המקרקעין, כתוצאה מאישור תוכנית בניין ערים, המשנה את הבינוי במתחם, תוכנית, שלטענתם, היא תוכנית פוגעת לעומת הקודמת לה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
