יומרה

במדינה ישראל חיו בשנת 1973 כשלושה מיליונים וחצי תושבים. כלומר, רוב מוחלט של תושבי המדינה כעת לא חוו את מלחמת יום הכיפורים, והידע שלהם על המלחמה נובע משמועות, מאגדות עירוניות, משברי ידיעות, שקלטו בבתי-הספר ומרכילות - כנראה, לא-כלום.

לכן, הסדרה הגרועה בעיניי, "שעת נעילה" (רשת "כאן") שימשה הזדמנות להחזרת המלחמה לסדר-היום הציבורי. זו סדרה גרועה כיוון שיש לה מגמה פוליטית שקופה, שנועדה לחזק את הטיעון השמאלני-פציפיסטי (וָלא - לא יאשרו אותה הקומיסארים לשידור). ובנוסף, היא שטוחה מאוד (כנראה, כדי לקושש רייטינג גבוה) ושבלונית.

השתתפתי במערכה בגולן ביום הכיפורים, ומאז אני חוקר אותה בפרט ואת מלחמת יום הכיפורים בכלל. לכן, איני צריך סדרת טלוויזיה רדודה, מוּטה ואמנותית כביכול, כדי לדעת מה איתרע במלחמה לי, לחבריי ולמדינה. ובכל זאת, כאמור, הניפה הסדרה את המלחמה מתהום הנשייה, מעיסוק מקצועי גרידא של חוקרים ומטפלול (מניפולציה) נמשך של פוליטיקאים ושל אנשי יחסי ציבור, שנבנים מבּוּרות הקהל, וקבעה אותה לרגע בסדר היום (לפי התיאוריה התקשורתית - זה אחד מתפקידי התקשורת).

האם יפיק ממנה הציבור הישראלי את הלקח המתחייב - מלחמה הנה דבר רציני מדי מכדי להפקידו בידי גנרלים (כפי שניסח בתבונתו הרבה ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת)?

מפיקים לקחים?

לפני כשבועיים התהפך טנק מרכבה במהלך ניסיון להעמיסו על מוביל בבקעת הירדן, ובנס לא היו קורבנות. צבאנו נזעק לחקור את העניין (האם רק בגלל שסרט וידאו של התאונה פורסם ברשתות החברתיות?!), והודיע, כי היא נבעה מתקלה טכנית בדוושת הגז של הטנק. באותה ההזדמנות מעניין אותי האם יקבלו נהג הטנק והקצין שכיוונו תעודות הערכה, או עיטורים, על כך, שמנעו תאונה קשה יותר. לפי הסרטון, ולפי עדי ראייה, היטה הנהג את הטנק, והתהפך אתו מהמוביל, כדי למנוע פגיעה בקצין המכוון. בינתיים סיפרו חיילים, כי בטנק האימונים שהתהפך זו תקלה חוזרת. כלומר, הטנק התקול לא תוקן, והמשיך לסכן חיי אדם. האם יתוקן עכשיו? מסופקני.

וזה מזכיר לי את שנאמר בתחילת החודש בוועדת הכנסת לביקורת המדינה על תחקירי תאונות בצבאנו. המשתתפים בדיון - ח"כים ואזרחים - האשימו, כי "קיים טיוח עובדות והתעלמות מפקדים מגרסאות החיילים בשטח, על-מנת לנקות את שמם". כחייל, שנפצע לפני יותר מחמישים שנה במהלך אימונים, חוויתי זאת על בשרי.

שלום ולא להתראות

לכתו של מני מזוז מבית המשפט העליון "בטרם זמנו" הנה צעד מבורך. לא הצלחתי להבין כיצד קודם יועץ משפטי די בעייתי בלשון המעטה בהחלטותיו (עיינו בערך "האי היווני", וזו אינה אלא דוגמית לאקרובטיקה המשפטית-לשונית המופלאה של מזוז) לתפקיד שיפוטי כה בכיר במדינה. למפקפקים בדעתי - עיינו בהחלטותיו בבית המשפט העליון ובבג"ץ, ותשתכנעו בקלות.

לכן, אני נפרד ממנו בשמחה, כמעט אומר, "ברוך שפטרנו", ומקווה, שבזה תמה השתתפותו הפעילה של מני מזוז בקבלת החלטות במדינה.

ובאותה ההזדמנות - ההתנהלות השערורייתית של הוועדה לבחירת שופטים השבוע מעידה יותר מכל, כי יש לנקות בדחיפות. האם זה רק מפני שאבי ניסנקורן, שר המשפטים, הוא פוליטיקאי חסר מעצורים, או שמא משום שזקנו של ניסנקורן תפוס בידיה של פרקליטות המדינה, ומכוונוֹ להיות עבד נרצע שלה.

כשיבחנו בעתיד, אני מקווה, למה יוקרת מערכת המשפט והאמון הציבורי בה מתדרדרים, יהיה למחטף החצוף של ניסנקורן מקום חשוב ברשימת הסיבות לכך.

עוד תגובות

בתגובה לטורי הקודם ("לא בכל מחיר", הגיגים תר"ץ), שעסק בהצבת חיילות כלוחמות, כתב לי סא"ל (מיל') ד"ר עפר דרורי, שהיה מג"ד חי"ר בשירות מילואים: "היה יותר נכון, שהדברים יבדקו לגופן של המועמדות ולא בהכללה... "אצלי בגדוד מעולם הרופא לא סחב את התרמיל לבד, זה לא היה אפשרי, ורק עיכב את הכוח".

פרופ' אלישע האס, שהיה קצין שריון קרבי, הגיב על דבריי: "הסמרטוטיוּת של המטכ"ל מול הטירוף של השמאל הרדיקלי הנשי היא תוצאה נוספת של רדידות המחשבה והעדר כלים אינטלקטואליים בקרב הנהגת צה"ל.

הרי כל אחד מבין שהגברות האגרסיביות הן חיל חלוץ של המרקסיזם הקלאסי בלי להסתיר. זו אמונה דתית לכל דבר, שמצדיקה בעיניהן, הקרבת ילדים למולך של קארל, אביהן הרוחני. בכנס במכון ון ליר אמרו נציגותיהן, שהאמת היא, שאין להן עניין לסכן את הבנות בשדה הקרב, אבל כדי להחליש את צה"ל ולגרום למדינה הציונית להתקפל לקווי 1949, הן מוכנות להקריב את הבנות. בכך הן שותפות לבג"צנו, השותף לקרן לישראל חדשה, שנוסף ליעד של קווי 1949 הם והן חולקים גם את היעד של ביטול המדינה היהודית והפיכתה למדינה ככל המדינות, שתהיה טרף קל לאיסלמיסטים.

הנושא הזה צריך להיות מוכרע על-ידי נציגי ציבור ולא על-ידי מועצת חכמי היכל המשפט אשר בראש הגבעה ובוודאי שלא על-ידי לובשי המדים".

גניבת-דעת

הכנסת אישרה ברוב זעום (56:54) את הצעת ח"כ איתן גיננזבורג (כחול-לבן) לתקן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על-ידי הכנסת הזכות לשוויון ואת האיסור על הפליה לחוק היסוד.

"זו גניבת-דעת", קובעת התנועה למשילות ולדמוקרטיה, כיוון ש‏יש שוויון במדינת ישראל בכל תחומי המינהל וגם בחקיקה. לדעת התנועה, ‏הצעת התיקון לחוק היסוד "לא תעשה דבר כדי להוסיף שוויון למדינת ישראל. נהפוך הוא, היא תעמיק את אי-השוויון הבולט, שנגרם מכך שלחמישה-עשר שופטים, שאיש לא בחר, יש יותר כוח השפעה על מדיניות ועל ערכים מלתשעה מיליון אזרחים". התנועה הוסיפה, כי ‏מצער שחברי כנסת מתפרקים מאחריותם ומסמכותם, ומעבירים כוח נוסף למפלגת בג"ץ".

ההצעה אושרה במליאת רק כיוון שח"כ גדעון סער נעדר מישיבת המליאה, וכנראה, תופל בקריאה הראשונה, שבה כבר יכהן מחליפו של סער.

היזהרו מזרים

אדם בודד ישב במסעדה ליד קאטלין קילרוי, ימאית זוטרה בספינה קמפבל של משמר החופים האמריקני, והיא החליטה להזמינו לארוחת ערב. זה היה כשקמפבל ביקרה בנמל נואוק (Nuuk), בירת גרינלנד, וקילרוי לא ידעה, שהזמינה לארוחה את קים קילסֶן, ראש ממשלת האי.

קילסן וקילרוי שוחחו במהלך הארוחה, וקילסן סיפר לה, שהיה ימאי ושוטר לפני שנכנס לפוליטיקה, והביע רצון לבקר בקמפבל. בקשתו יכלה לסבך את קילרוי, אך קפטן תומאס קר̤ין, מפקד קמפבל, הבין, שנקרתה לו הזדמנות. קמפבל הייתה בנואוק במסגרת כוח הימי האמריקני, שמפגין נוכחות באזור הארקטי בצפון האוקיינוס האטלנטי, וביקור קילסן על סיפונה שירת את יחסי הציבור של משמר החופים ושל כוח המשימה האמריקניים.

נואוק, בירת גרינלנד, הנה הבירה הצפונית בעולם - למרות שגרינלנד אינה מדינה, אלא אוטונומיה במסגרת דנמרק. קילרוי משרתת במשמר החופים כשנתיים, והיא מש"קית יחסי ציבור בבסיס משמר החופים פורטסמות, וירג'יניה. כחלק מתפקידה, הפליגה בספינות טאהומה וקמפבל, שהצטרפו לכוח הימי האמריקני באזור הארקטי, ובתרגילים משותפים עם כוחות ימיים מצרפת, מקנדה ומדנמרק.

קילרוי עוטרה על הישגיה במהלך 85 ימי תעסוקתה בכוח הימי האמריקני באזור הארקטי, כולל ביקור ראש הממשלה קילסן, ותישלח לקורס יחסי ציבור של החיל. קילסן, לעומתה, הפסיד בינתיים בבחירות ליו"ר מפלגתו, ועתידו הפוליטי נראה מעורפל למדי.