בקיץ 2018 השיב משטר אסד את שליטתו על דרום סוריה לאחר שהושגו בתיווך רוסי הסכמי "פיוס" בינו לבין המורדים. רוסיה גם הבטיחה לארה"ב, לישראל ולירדן, כי בתמורה לאי-התערבות מצידן, היא תפעל להרחיק את הכוחות האירניים מהאזור. בשונה מגירוש תושבי אזורים אחרים לצפון המדינה לאחר הסכמי כניעה, רוב תושבי הדרום, שהצטרפו קודם לכן לארגוני המורדים, לא גורשו לאידליב שבצפון, אלא גויסו לכוחות ביטחון מקומיים המצייתים למשטר אסד, תמורת הבטחה שזה ישכין יציבות ולא ינקום בהם.

מאז, על-אף שליטתו הנומינלית של המשטר באזור, בפועל שלושת מחוזות דרום סוריה נתונים למרותם ולהשפעתם של גורמי כוח שונים.

• מחוז דרעא, שבו כמיליון תושבים, סונים ברובם, נתון למרותם של מכובדים מקומיים, שבעבר נמנו על האופוזיציה למשטר אסד וכיום הם נהנים ממידה של אוטונומיה בניהול חיי היומיום. גורמים אלו נתמכים על-ידי כוחות גיס 5 ובעיקר חטיבה 8, שהוקמו על-ידי רוסיה כמסגרת ייחודית בסדר הכוחות של הצבא הסורי. במחוז יש נוכחות מוגבלת של גורמי משטר אסד, שבהתאם למצב מתוגברים בכוחות נוספים, למשל בפריסה של יחידות בדיביזיה 4. כן פועלות באזור מיליציות הגנה מקומיות הנתמכות ומאומנות על-ידי אירן, לצידן יחידות מחטיבת 313 שהוקמה כמסגרת נפרדת בצבא סוריה בהשפעה ובשליטה אירנית, המתחרה בגיס 5 שהוקם בהשפעה רוסית.

• במחוז קוניטרה שבמערב, בו 90,000, בעיקר סונים, בולטת יותר נוכחותם של המשטר וחיזבאללה.

• מחוז סווידא שבמזרח, שבו כחצי מיליון תושבים, דרוזים ברובם, נתון לשליטה של גורמים דרוזים מקומיים (ביניהם כוחות אל-כראמה). על-אף הדומיננטיות הדרוזית, ניכרת במחוז זה נוכחות הולכת וגוברת של גורמים פרו-אירניים, בעיקר של כוחות ההגנה הלאומיים. משטר אסד נעזר במיליציות הנתמכות על-ידי אירן כדי ליצור פילוג בתוך הקהילה הדרוזית ולדכא את שאיפתם לאוטונומיה בגזרת סווידא ובג'בל דרוז.

תהליך המיליטריזציה של תושבי האזור, כמו גם האינפלציה במוקדי הכוח, יצרו בדרום סוריה משוואת כוחות שברירית המאופיינת ברמות גבוהות של אלימות, תקריות ביטחוניות, עוני וחוסר יציבות.

התחרות הרוסית-אירנית

הדינמיקה השוררת בדרום סוריה בחודשים האחרונים וריבוי העימותים בין גורמים הנתונים להשפעה אירנית לבין אלו השמים את מבטחם ברוסיה, מעידה על תחרות השפעה גוברת בין רוסיה לאירן, כביטוי לאינטרסים מנוגדים באזור, על-אף היותן שותפות בקואליציה הפרו-אסדית.

אירן שואפת לבסס את סוריה כשלוחה, באמצעות חדירה מעמיקה ורב-תחומית למערכות הסוריות – ביטחון, כלכלה, חינוך, חברה, תרבות, דת – ובתוך כך היא משתלטת על תשתיות חיוניות, תומכת במיליציות פרו-אירניות, מעורבת בבניית הצבא הסורי ומובילה שינוי אידיאולוגי ודמוגרפי. יתר על כן: אירן מעגנת את נוכחותה במחוזות דרום סוריה בסמוך לגבול עם ישראל, כדי לעצב באזור חזית חיכוך ועימות נוספת עם ישראל באמצעות שלוחיה. האירנים משחדים גורמים מקומיים ומעוררים מתחים פנימיים, כדי לפגוע במרקם החברתי ולקנות נאמנות של קבוצות מקומיות, ובה בעת מפיצים את האידיאולוגיה של המשטר האירני.

עם זאת יצוין, כי על-אף נחישותה של אירן להמשיך ולהיאחז בסוריה, מדיניות "הלחץ המירבי" האמריקנית שמופעלת עליה, התקיפות הישראליות, וכן התחרות מול רוסיה, מאטות את קצב ההתבססות ומאלצות את טהרן לשנות את אופי היערכותה בגזרת הדרום. בעבר פעלו באזור מיליציות שיעיות שהובאו מחוץ לסוריה, אך כיום מסתמכים האירנים על גורמים מקומיים - כוחות להגנת המולדת וכן מיליציות הגנה מקומיות שאותן היא מגייסת, מציידת ומאמנת; על יחידות הצבא הסורי הנתונות להשפעתה (ביניהן דיביזיה 4 בפיקודו של מאהר אסד); ובעיקר על חיזבאללה.

שני גופים מרכזיים של חיזבאללה פועלים כיום בדרום: מיפקדת הדרום, המשלבת קציני חיזבאללה כיועצים ומפקחים בשורות הצבא הסורי, ויחידת תיק הגולן בפיקודה הישיר של מיפקדת הארגון, המקימה תאי טרור של סורים מקומיים. זאת ועוד: חיזבאללה שותף לפעילות האירנית בדרום, החורגת מההיבט הצבאי, כולל הפעלת רשת של הברחות סמים, רכישת אדמות, אספקת שירותים ומוצרי יסוד, במטרה להרחיב השפעה ולגייס דעת קהל מקומית אוהדת.

מנגד, רוסיה שואפת לייצב את המצב בדרום סוריה. גורמי הצבא הרוסי מפגינים פעלתנות ונוכחות באזור ומקיימים מגעים עם גורמי הכוח השונים. ככלל, רוסיה מבקשת להשיג יציבות בסוריה, תוך שימור המשטר המרכזי בראשות בשאר אסד, כדי לתרגם את הצלחתה הצבאית במלחמת האזרחים להישג מדיני, לרווחים כלכליים ולהשפעה ממושכת במדינה ובמזרח התיכון בכלל. למרות שמחוזות הדרום נתונים רשמית לשליטת המשטר בדמשק, נראה, כי רוסיה עדיין בוחנת נוסחה פדרלית של שלטון מקומי, בהתאם למודל הרוסי שמופיע בטיוטת החוקה שהציעה לדמשק בתחילת 2016, המבוססת על עיקרון "ביזור הכוח".

בד בבד, רוסיה מעוניינת לשמור על יחסים תקינים עם ישראל ולשמר את התיאום האסטרטגי שהתגבש ביניהן בזירה הסורית. לפיכך, היא מפגינה נכונות לממש את הבטחתה לארה"ב ולישראל להרחיק את הנוכחות וההשפעה האירנית לטווח של 80 ק"מ מהגבול עם ישראל.

כבר בשנת 2018 הקימה רוסיה את חטיבה 8 המסונפת לגיס 5, לאחר שנטלה חלק פעיל בתהליך הסדרת מעמדם של המורדים במחוז דרעא. כיום החטיבה פועלת בין היתר לצמצום החדירה של שלוחי אירן לדרום, ולעיתים קרובות אף מתעמתת עם כוחות המשטר, ובעיקר עם דיביזיה 4. אחד המנהיגים המקומיים המעניינים הוא מפקד חטיבה 8, אחמד אלעודה, בן ה-38, בן העיירה בצרה א-שאם, שהתחיל את דרכו כלוחם בשורות המורדים נגד המשטר הסורי. השפעתו התרחבה לאחרונה ממחוז דרעא למחוז סווידא. על-אף כפיפותו לגיס 5 שבהכוונה רוסית, הוא דואג לשמר מידה של עצמאות ולבטא בגלוי את התנגדותו לנוכחות זרה על אדמות סוריה ואת עוינותו כלפי אסד והאירנים.

ריבוי השחקנים בדרום סוריה ותחרות ההשפעה בין רוסיה לאירן מובילים לביזור דינמי של ההשפעה באזור. האוכלוסייה המקומית מעדיפה להצטרף למי שנתפס כגורם הכוח החזק, ובעיקר לזה שמשלם ומעניק מעטפת סיוע ביטחונית ואזרחית. על-אף הנחישות האירנית להעמיק את אחיזתה באזור, היא נאלצת למתן את פעילותה בו בשל מגבלות תקציביות וגם כתוצאה ממהלכים מרסנים שנוקטת רוסיה. אולם לרוסיה עצמה יכולת מוגבלת בלבד לצמצם את ההתבססות האירנית באזור, שלא לומר לדחוק אותה ואת שלוחיה ממנו. משטר אסד אימץ למעשה "ניטרליות פסיבית" ביחס לתחרות בין רוסיה לאירן, ומאפשר את המאבקים המקומיים בין השחקנים השונים כדי למנוע התבססות של גורם דומיננטי אחד במרחב, להניח להם לשחוק זה את זה, וזאת גם לנוכח העובדה שבעת הנוכחית דרום סוריה מדורג בעדיפות נמוכה בסדר יומו.

משמעויות והמלצות לישראל

מראשית מלחמת האזרחים בסוריה, ישראל בחרה מדיניות של צפייה מנגד ואי- התערבות במאבק על השליטה בדרום סוריה. זאת, לצד פעולות צבאיות גלויות וחשאיות נגד איומים מוחשיים באזור. עם חזרת משטר אסד לדרום אף ביטלה ישראל את פרויקט "שכנות טובה" שנועד להעניק סיוע הומניטרי לתושביו, בעיקר ביישובים הסמוכים לגבול ברמת הגולן, בתמורה ליציבות ולמניעת פעולות טרור נגד ישראל.

אותה מדיניות של אי-התערבות שגיבשה ישראל בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, למעט תקיפות לסיכול טרור והעברות אמצעי לחימה מתקדמים מאירן דרך סוריה לחיזבאללה, אפשרה לאירן, עת לחמה לצידו של משטר אסד, לנצל את ההזדמנות כדי לבנות תשתיות ויכולות צבאיות נגד ישראל ולהתבסס בסוריה לאורך זמן וכן להפעיל חזית לחימה נוספת נגד ישראל, לצד זו הלבנונית, בעיתות מלחמה או הסלמה. כאשר התבהרה תמונת המצב לישראל, היא נדרשה לגבש מענה צבאי נגד ההתבססות האירנית, ובמקביל השליכה את יהבה על רוסיה לגבי דחיקת הנוכחות הצבאית האירנית מסוריה, ועיצוב הסדר עתידי שיהיה נוח לישראל, אך מוסקבה לא סיפקה את הסחורה.

המדיניות הישראלית כלפי דרום סוריה היא בחזקת "מהדורה חוזרת" של אותה מדיניות – אי-התערבות, אשר בפועל מאפשרת לציר האירני-שיעי לבנות בדרום מאחזים צבאיים ותאי טרור, שיוכוונו נגד ישראל.

כדי למנוע מאירן לחולל גבול של טרור וחיכוך גבוה ברמת הגולן באמצעות שלוחיה, על ישראל לנצל את חולשתו הנוכחית של הציר האירני-שיעי, כולל משטר אסד, ואת מנגנון התיאום עם הצבא הרוסי, כהזדמנות לנקוט מדיניות פרו-אקטיבית בדרום סוריה, לפגוע בשלוחים האירניים, כולל בכוחות חיזבאללה. במקביל, על ישראל לחזק כוחות מקומיים, הן סונים והן דרוזים, ולכונן קשרים עם אוכלוסיות מקומיות מתנגדות משטר, באמצעות סיוע הומניטרי – מזון, דלק, שרותי בריאות – שיאפשר ליצור "איי השפעה ישראלית", וכך לשבש את תוכנית ההתבססות האירנית במרחב דרום סוריה.