עיסקת מכירת הבית ברחוב כ"ט בנובמבר נמצאה כשרה "בגבול הסביר" על-ידי מבקר המדינה על בסיס הערכות שמאיות. יחד עם זאת קבע המבקר, כי למעשה הסתיר מ"מ ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את זהות הקונה, ובכך נמצא שאולמרט לא גילה את האמת כולה.
מצב זה מזכיר את האימרה המפורסמת שקיימת במקורותינו, שהחזיר כדי לתעתע בבריות פושט את טלפיו להראות כי כשר הוא ומסתיר את יתר נתוניו הטרפים.
יואב יצחק, כפי שהדברים התגלגלו, נפל למלכודת כאשר שם דגש על נושא מחיר העיסקה, בעוד שמוקד הבעיה טמון בזהות הקונה. בעניין מחיר העיסקה וזהות הקונה - לא ניתן להגיע לכלל אישום פלילי. כאן יש להזכיר את דברי כבוד שופטת בית המשפט העליון לשעבר, הגב' דורנר, כי בהעדר בסיס לאישום פלילי הנושא נתון לשפיטתו של הציבור על-פי השכל הישר. כאן גם המקום להזכיר שבעניין האי היווני, היועמ"ש לממשלה לא מצא בסיס פלילי, אבל לפי השכל הישר הציבור הבין שהשכר הגבוה שנקבע היה קירבתו של נותן הייעוץ לרוה"מ.
השמאות אצלנו איננו מקצוע שגיבש דפוסים ברורים, ואגודת השמאים ראוי לה שתדאג להגנה על המקצוע. בארה"ב אגודת השמאים פותחת בחקירה בכל מקרה שבו קיים הפרש של למעלה מ-20% לגבי אותו נכס. זכור פסה"ד של כבוד השופטת הגב' מרים בן-פורת בביהמ"ש העליון, כאשר הפריכה את חוות-דעת השמאים שעמדו בפניה וערכה שומה משל עצמה, ובכך הביעה את שאט הנפש מן הנוהג הנפוץ במחוזותינו להערכות שמאי בהפרשים חסרי שחר.
ביתו של מ"מ רוה"מ הוא בית מיוחד. אין לו "שוק", כיוון שכמות העסקות בנכס מעין זה היא כמעט אפסית, ולפיכך הערכות השמאים שאינן מתבססות על עסקות ממשיות בתקופה נתונה לגבי נכס מעין זה - הן בבחינת סברות כרס. מדובר בקונה שחייב להיות לו עניין ספציפי בנכס ולכן בעיית המחיר היא משנית, וגם שכ"ד שהוא חלק מן העיסקה נתון לשיקולים המיוחדים ולרצון הקונה. לפיכך, זהות הקונים היא הבדיקה הבסיסית הדרושה ומה היו מניעיו לביצוע העיסקה.
כאשר מדובר באנשים פרטיים לחלוטין אין זה עניינו של הציבור מי הקונה ומי המוכר. במקרה שלפנינו מדבר בשר, בעל-סדר-יום פוליטי מוגדר, שחולש גם על מינהל מקרקעי ישראל. הקונה הוא בעל הון שאיש אינו יודע איזה אינטרס כלכלי יש לו ברכישת הדירה, ואשר מוכיח זאת בהסדרי השכירות שעשה עם המוכר, וכן שהוא תורם לשעבר לשר המדובר, וכאשר השר בעת ובעונה הוא גם הממליץ החם לסיפרו על שלום במזרח-התיכון.
העיסקה נעשתה בזמן שלא היו כמעט קונים בירושלים לנכסים המיוחדים הללו. לא נמצאה ולו הצעה ועיסקה אחרת לבית. וכאן מגיע התורם, הידיד וקונה את הבית. לכאורה יש בכך פגם שאפשר היה להקהותו עם גילוי נאות ומלא ב"זמן-אמת". בפועל, הסתיר מ"מ רוה"מ את זהות הקונה ורק בעקבות הפרסום של יואב יצחק נאלץ לגלותו לציבור, וכך התאפשר לציבור לשפוט האם נהג מ"מ רוה"מ על בסיס עקרונות מוסריים ומינהל נקי ובלתי מושחת.
לדעתי, המעשה החמור של ח"כ נעמי בלומנטל לא היה בעצם מתן הכסף, שניתן היה להסבירו, אלא בהסתרת העובדות ע"י שיבוש הליכי משפט. למעשה, אין הבדל בעניין ביתו של מ"מ רוה"מ גם אם המחיר בגבול הנחה של 26-62% הוא כביכול כשר, אלא הסתרת העובדות היא הנותנת! ועל הציבור לשפוט בהתאם. יש להזכיר, שמפקח משטרה התפטר ואחרים נשפטו על הנחות "השוות-פרוטה" (ביקור בג'קוזי וקבלת כרטיסי הנחה למשחקי כדורגל).
התקשורת
התקשורת סכרה את פיה ואיננה רוצה להבחין, ע"פ סדר-היום הפוליטי שהיא בוחרת לעצמה, בין עיקר לטפל. ביום שמבקר המדינה החליט לבדוק את העיסקה התנהל כנגד המבקר מסע, והוא אף "הואשם" כמחפש פרסומת ומתערב פוליטית בתקופת בחירות. כדי להדר את עמדתם, אף צירפו אישים מן האקדמיה אשר "תקפו" את עיתוי מעורבתו של המבקר, וטענו שיש בכך הפרה של חלוקת הסמכויות בין רשויות המדינה. היה בכך כדי "להלך אימים" במהלך הבדיקה עצמה על מבקר המדינה ואילו את ראשינו מילאה התקשורת בהערכות שומה מכל סוג ומין כאילו זה העיקר.
משפרסם מבקר המדינה את החלטתו, שבמקרה גם תאמה את סדר-היום הפוליטי של התקשורת - נדם קולה. החלק העיקרי שבהחלטתו של המבקר שמ"מ רוה"מ הסתיר את זהות הקונה הושמעה בקול ענות חלושה, כמו הפגם העקרוני והמוסרי שבהנחות מפליגות הנוגדות את השכל הישר ומרחיבות את התנאים המאפשרים שחיתות.
במקום זאת, מצאה התקשורת מקום ללעוג ולתקוף את מי שגילה לציבור את הציר המרכזי עליו סובבת השחיתות בעניין זה. התקשורת ניסתה לשפד את "המבשר".
