אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת דוד ביטן שלא נמצא פה היום. אני איתו כבר מעל 40 שנה. אני מאוד נרגש. הוא גם חסר לי מאוד כאן. גדלנו ביחד בשכונת רמת אליהו בראשון לציון. עוד מאז הפעילות העירונית גם עשינו פעילות למען הנוער, למען משפחות במצוקה.
כמו שאמרתי גדלתי ברמת אליהו בראשון לציון, אבא שלי עלה מלוב בשנת 1949, אימא שלי עלתה מעירק בשנת 1951. נישאתי לאביטל, והיום יש לנו שבעה ילדים, שלושה מהם חיילי צה"ל ועוד ארבעה תלמידים. עלינו לרמת הגולן לפני כ-20 שנה. ניסיתי קצת לפעול בחקלאות, להתחבר לאדמה. אני סוחב איזושהי מחלה לפני - אני לא סתם מספר את זה, תכף אני אגיע לעניין ותבינו - אני סוחב איזושהי מחלה מגיל תשע, מחלת כליות קשה. לפני כשש שנים עברתי השתלת כליה לאחר כמה חודשים של דיאליזה. את הכליה תרמה לי אשתי, אשתי היקרה, ומאז היא הצילה את חיי.
עברתי שינוי מסוים לפני שש שנים, אבל בשינוי הזה, מה שקרה הוא שקרסתי כלכלית ובריאותית. הסיפור הזה קשה לי - אני לא יודע אם מישהו מכם שם לב, אני מאמין שכולם שמו לב: עוד לא יבשה הדיו במזכירות הכנסת לפני השבעתי לכנסת ועיתונאים התחילו לתקוף אותי. חיפשו אותי 15 שנה אחורה. חיפשו מה הייתי ומה עשיתי. אני גם לא רוצה להגיד מילים לא יפות - מה אמרו.
כן. אני ציפיתי קצת להגינות מסוימת. בוא נגיד שאני נכנס למשחק - שחקן כדורגל לפני שנכנס למשחק, לא מעבירים עליו ביקורת על איך הוא משחק. בואו, חבר'ה, תנו לי לדבר, תשאלו אותי מה אני עושה, מה עשיתי. כן, פיקדתי על צוות חילוץ בחיל-האוויר. אני אומר צוות חילוץ, תמיד אמרתי את זה, זה מופיע בפליירים שלי, והעברתי את זה גם לעיתונאי מסוים, שתקף אותי על זה. מעולם לא נאלצתי לשקר. לא הייתי ב-669, זאת אומרת אני לא נאלץ - אני לא חושב שאת המשקל שלי יכול לסחוב הכבל של 669. את זה אני משאיר לילדים שלי. הילדים שלי משרתים בכל מיני מקומות, אני לא יכול לפרט את כולם אז אני לא אציין בכלל, אבל מנסים להגיע ליחידות הכי מובחרות. אולי מישהו מהם יזכה להיות ב-669. אני אשמח ואהיה גאה מאוד.
במקום שבאתי ממנו הצעירים נלחמים כדי להגיע ליחידות הכי מובחרות שיש. לכן הנושא קרוב לליבי. ולכן אני רוצה לקרוא לכם קטע שכתב חלל צה"ל, סמל ראשון עמית בן יגאל, ז"ל. ברשותכם אקרא מהדף, ואני מצטט אותו: "בשנתיים האחרונות אני מציין את טקס יום הזיכרון בדמות שונה מדמות האזרח. הפעם אני בתפקיד החייל על המדים עם הכומתה והתג שמייצג משהו. ופתאום למילים יש משמעות. למעשים יש השלכות. וכל דבר אתה משליך על עצמך. ואם חס וחלילה יקרה משהו, ואם לך יקרה משהו - מה יקרה. וישר מפל מכל צד של עין יורד לו אט-אט ושוטף לי את הפנים. אני מקבל את הכאפה הזאת, של: הלו יש לך משפחה בבית שמחכה לך, לרעש שאתה מביא איתך, לצחוקים סביב השולחן, לבגדים ומגבות על הרצפה. ונשיקה על הראש למאמו. להתקשר לאבא כשאתה בדרך הביתה, ולשמוע בקול שלו שהוא מתרגש גם אם לפני שעה הוא ראה אותך. ובעיקר, בעיקר לראות שאתה בסדר והכל טוב. והמפל נהיה לשיטפון, הגרון מגרד, נשימות עמוקות כדי לעצור את הדמעות. בכל זאת אתה על מדים". עד כאן עמית בן יגאל.
חיילי צה"ל הם נשמת אפה של מדינת ישראל. אי-אפשר להותיר אותם לבד בחזית. מחבל שרוצח חייל צה"ל צריך להרוס את ביתו, לא לחשוב איזה חדר או איזה קיר הולכים לשבור. צריך להרוס את הבית שלו מן היסוד; לשלוח את משפחתו; לגרש אותם מכאן. אין להם שום זכות לקבל כאן אצלנו משהו במדינה הזאת. המדינה שלנו יקרה לנו, אנחנו לא יכולים להפקיר את מי ששומר עליה. אם לא חיילי צה"ל, אף אחד מאיתנו פה לא יכול לשבת על כיסא עור משובח או להתווכח עם זה עור של פרה או עור של צבי. זה לא מעניין אותנו, לא מעניין אותי. מדובר בילדים של כולנו, מדובר בילדים שלי. כשאני שולח אותם לצבא ואני מחנך אותם להגן על המדינה בחירוף נפש, הם מצפים לראות את זה שאנחנו נגן עליהם; שאנחנו בבית הזה נגן עליהם. הם לא הולכים לבד למלחמה, יש להם נשק, יש להם טנקים, יש הכול. צריך להבין: אנחנו הגב שלהם, אנחנו הנשק הכי חזק שלהם כאן בכנסת.
לעניין גיוס לצה"ל, אני יודע שכאן בבית הזה אוהבים לתקוף את החרדים שלא משרתים בצה"ל. האם מישהו מאיתנו חשב מה קורה עם הערבים? למה הערבים לא צריכים לשרת בשירות לאומי? לא חייבים בצה"ל, שישרתו בשירות לאומי. החרדים גם יכולים לעשות שירות לאומי.
לגבי הערבים, אני חושב שיש הרבה מה לעשות איתם בשירות הציבורי. הם יכולים להתנדב כדי למנוע את האלימות בחברה הערבית; שישרתו בחברה שלהם, שישרתו את החברה שלהם, שירימו את החברה שלהם. שלא יבואו לבכות פה אצלנו. הם מספרים לנו שיש להם בעיה, יש להם בעיה של אלימות שיש להם, שזה - אני לא הרבצתי לאף אחד שמה, אני חושב שגם אתם לא. הם צריכים לדעת להסתדר, להסתדר על-ידי שירות לאומי. לא יהיה שירות לאומי - לא היה ביטוח לאומי. לא יקבלו כלום מהמדינה אם לא ייתנו למדינה. הילדים שלנו הולכים ומפסידים שלוש שנים בצבא - לא מפסידים, הם מרוויחים, אבל בואו נגיד שככה זה מבחינת אנשים שמסתכלים מהצד מהחברה הערבית. אתם לא עושים צבא, מתחילים ללמוד; הבנים שלנו יוצאים מהצבא, אם הם לא נשארו בקבע - והם כבר סיימו תואר ראשון.
ערביי יו"ש, יש לי משהו לגלות לכם - אולי גם לכם יש משהו להגיד לנו: אתם שיקרתם עלינו ואנחנו עבדנו עליכם. המנהיגים שלנו עבדו עליכם. אין לנו מה לתת לכם. אין לנו שום דבר לתת לכם. כל הנושא של משא-ומתן דבר, אחד הביא לזה: אתם חושבים שמגיע לכם משהו. מדינת ישראל היא ריבונית. אנחנו אחראים על כל הארץ הזאת. היא כולה שלנו כבר אלפי שנים וזה לא ניתן לשינוי.
תראו, אני למדתי משפטים - סיימתי בתחילת השנה הזו משפטים - ובאחד הסמינריונים שעשיתי, בהדרכת ד"ר חגי ויניצקי, עסקתי - ההתמחות שלי היא בעצם בדיני יהודה ושומרון. לא יכול להיות שמדינה היא כובשת של שטח שהוא לא ריבוני של מדינה אחרת. לא יכול להיות כזה דבר. אי-אפשר להגיד כזה דבר; אי-אפשר להמציא את זה אפילו. לגבי התנחלויות בלתי חוקיות - אלה לא התנחלויות. אני תכף ארחיב על זה, בסוף. אני יודע שגם הנאום שלי תלוי בזמן, זאת אומרת, ככל שאני אאריך, ככה אני אהיה יותר זמן חבר כנסת. כי בעצם זה יהיה קצר. אחרי זה, יכול להיות שמתפזרים עוד, אם נגיע לפני השעה 16:00.
אני לא יודע כמה הכנסת תשרוד. אנחנו רואים שיש אופוזיציה בתוך הממשלה. יש ממשלה בתוך ממשלה. כחול לבן מתנהלים - עושים מה שהם רוצים. אין כאן חיבור בכלל, כל דבר אפשר להשליך על נתניהו ולחשוב שהכול יהיה בסדר. למה? כי יש כאילו גיבוי של התקשורת.
אני גם סמוך ובטוח שכל ההתקפות עליי היו בגלל שתמכתי בנתניהו בתקשורת. כשאמרו שאני מחליף את גדעון סער, מייד הזמינו אותי לראיונות ואמרתי את האמת, האמת שנמצאת לי בלב - כמו שעכשיו אני מדבר. חבר'ה, הדפים שלי כמעט ריקים. אין לי כיתוב, אני לא יכול לדבר עם כיתוב. למה? כי אני חייב לדבר מהלב, חבר'ה. חברים שלי, אחים יקרים, אני מדבר מהלב. זה מה שיש לי, אין לי משהו אחר. אני לא יכול להמציא דברים, כי שקר לא יכול להתגלגל, כן? אז זה מה שאני יודע.
אנחנו רואים הסתה פרועה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, הסתה לרצח של משפחתו, של אשתו, של בנו. אני לא מבין מה זה קשור. אני לא הייתי רוצה שאתם - סליחה, לא אתם - שיקומו אנשים ברחוב ויצעקו לאשתי שרוצים לרצוח אותה או את בני או את בניי, כשבעצם כולנו אחים, כולנו משרתים בצה"ל. גם הילדים שלי משרתים בצה"ל - אי-אפשר לאיים עליי שירצחו את הילדים שלי. ובטח ובטח אני לא מקבל את זה שיעשו את זה לראש הממשלה.
אתם יודעים, יש איזה משפט שהמציאו: מושחתים, נמאסתם. אתם יודעים, אמרו לו: מושחתים, נמאסתם. השאלה, האם מישהו מכם זוכר למי עוד אמרו את זה? אמרו את זה ליצחק שמיר - מלח הארץ, אדם משכמו ומעלה. אני לא חושב שהוא היה מושחת - להפך לגמרי, ההפך הגמור. אמרתם שהוא צנוע? נכון. גם לו אמרתם "מושחתים, נמאסתם". מה חשבתם, שאנחנו נאכל את הבלוף הזה? אנחנו, הליכודניקים, בכל מקום הולכים אחרי בנימין נתניהו, ואין לנו אינטרסים. מי שיש לו אינטרס ועזב את המפלגה - בסדר; או מי שנתניהו פיטר אותו אז הוא יושב פה בכנסת ומלכלך עליו - על מה, על מה ולמה? אז הוא החליט לפטר אותך. ואני לא אציין פה שמות, נחסוך את זה מכם.
אני רוצה לשאול, בבית הזה כאן, אם יש פה מישהו מהשמאל - אני רואה שכולם יצאו, אולי מיקי יוכל לענות לי: האם יש מנהיג בליכוד שכיבדתם אותו ?יש מישהו כזה? אני אגיד לכם - בסדר. יש מנהיג אחד, שאני יודע שיש פה מפלגות בבית הזה שהשתמשו בשם שלו, ואמרו: מנחם בגין, שנתניהו יתנהג כמו מנחם בגין. הוא מורי ורבי, אני אוהב אותו, אני גדלתי על התורה שלו, אבל מה אמרתם על בגין? בואו נסתכל רגע על הדברים. קראתם לו "רוצח", קראתם לו "נאצי". ספרתם חללים מחוץ לביתו בלוח כזה עם מספרים. אני מקווה שאיש לא קיווה שימותו חללים בלבנון כדי לספור לראש הממשלה מנחם בגין במספרים את חללי צה"ל. למה? כי רצו לשבור אותו. שברתם אותו, ניצחתם אותנו ב-1992 עם הסיסמה: "מושחתים, נמאסתם". הפעם זה לא יקרה. נתניהו חזק. אחד היתרונות שלו - גם אם תגידו, אתם יודעים מה, שהוא קיבל עיתונות אוהדת, על זה הוא נשפט - בולשיט. דבר אחד תזכרו: נתניהו חזק, נתניהו לא נשבר, וזה גומר אתכם. אתם לא מסוגלים לקבל את זה שנתניהו איתן, והוא המנהיג הכי חזק שהיה לישראל. ואני לא סתם אומר את זה. נתניהו המנהיג הכי חזק. הוא לא נשבר, הוא ממשיך לכהן. אנחנו נמשיך לבחירות, נוספות וגם ננצח.
אני אגיד לכם מה הבעיה. זה לא שלא קיבלתם את נתניהו או לא קיבלתם את יצחק שמיר, לא קיבלתם את בגין - לא קיבלתם אף אחד. לא קיבלתם את כל מנהיגי הימין, ומנהיגי הליכוד בפרט. חשבתם שאנחנו קופים ושירדנו מהעצים. אני אגיד לכם מה הבעיה, ואני אומר את זה לכל הליכודניקים שעכשיו מקשיבים לנאום שלי: אתם לא קיבלתם אותנו כליכודניקים. את הליכוד לא קיבלתם. בכל מקום אתם תוקפים אותנו. עובדה, תראו מה עשיתם לי. יש לי שבעה ילדים קטנים בבית. אני חינכתי אותם לתורה, למצוות, למעשים טובים. מה קרה? אני אגיד לך מה הבעיה - כי כולנו קופים, גם אני קוף - אתם חושבים שאני קוף. ואני למדתי. כל הסיפורים לא יעזרו, למדתי משפטים. אני עכשיו מסיים תואר שני בתוכנית לבכירים באוניברסיטת תל אביב, ואני אצליח ואני אתקדם ואני אהפוך את כל התארים שלי לישראלים. ואני לא מתבייש. אם תשאלו אותי, אני אספר לכם כל מה שעשיתי. ואם יהיה זמן ולא ייגמר המושב הזה, תכף אסביר גם למי שלא הבין על הנאום שלי.
בואו נאמר שאם הייתי מיש עתיד לא היו מדברים איתי ככה. לא הצליחו להתמודד עם הדעה שלי ועם מה שאני אומר. כמו שאמרתי עכשיו, הם לא הצליחו להתמודד עם זה בשידור, אז הלכו וכתבו משהו. הבן-אדם התקשר אליי באמצע הלילה. סיפרתי לו על חלום שלי שחלמתי בלילה. הוא כתב את זה. הוא אמר שהוא קם, הוא אמר: הרגע קמתי, תן לי שעה להתעורר ואז נדבר.
אני יודע שזה לא נאום פתיחה סטנדרטי ומקובל, אבל תשמעו, הדברים כואבים. חיכיתי הרבה זמן להגיע לכאן ולהגיד את הדברים שיש לי על הלב. אני ליכודניק, ואתם יודעים מה? תקראו לזה ביביסט, ואני גאה. אני גאה להיות כזה. אני באתי מהשכונה, אני באתי מלמטה. לא מתבייש, לא מתבייש. באתי מלמטה ועבדתי קשה. כשקרסתי כלכלית הלכתי להשיג פרנסה לילדים שלי, ואני לא מתבייש בזה. עבדתי בכול, ואנשים פה יודעים שאפילו עבדתי כטבח. עבדתי כטבח. אני יכול להבין את העצמאים שהעסקים שלהם נפלו.
טוב, אני לא יכול לשכוח - קודם כל את אחינו הדרוזים. אני יודע שהיה כעס בקשר לחוק הלאום. אני אגיד לכם דבר אחד, אחיי הדרוזים. אתם יודעים שאני אוהב אתכם, והרבה דרוזים בצפון הצביעו לי. הברית עם הדרוזים היא בל תנותק. חוק הלאום בא להגן עליכם, בסופו של דבר, כי ברגע שהוא מגן עלינו, על הריבונות שלנו בארץ ישראל, אתם חלק מהחבילה הזאת, ואתם איתנו יד ביד. צריך לעזור לכל מי שעושה צבא, לחייל צה"ל דרוזי, מוסלמי, יהודי, לכולם. כדי לחזק את הפריפריה כל חייל צריך לקבל שני דונם בגליל. אנחנו רוצים לייהד את הגליל. נקרא לזה "לייהד" - גם דרוזים יכולים להתיישב. צריך לפתח את הכפרים הדרוזיים, להשקיע בחיילי צה"ל. קודם כול, כשחייל חוזר הביתה אחרי שלוש שנים---
חבר'ה, אני באתי מהפריפריה. אני אשאיר משהו קטן על הפריפריה. הרפואה אצלנו חולה. אינטרנט - אין. אני מגיע לכנסת ופתאום יש לי אינטרנט, פתאום הפלאפון עובד - אני לא יודע, אני לא מכיר את הדבר הזה, אני לא רגיל לזה. הגעתי לעיר הגדולה, לירושלים עיר הקודש, ופתאום הכל עובד. יש אינטרנט בפלאפון. חבר'ה, זה מפתיע. אמרתי שהרפואה חולה. חברים, אם לא חברי כץ, אופיר כץ - מרוב כצים בליכוד צריך לזכור - אופיר כץ, כמובן, אני יודע שדאגת בשבועיים-שלושה האחרונים לתקציב לבית חולים פורייה. תודה רבה. הרגשתי את זה אישית. 100 מיליון שקל, יפה מאוד. אנחנו עכשיו פה צוות לפריפריה. צריך לעזור לפריפריה. הרפואה חולה ואני לא רוצה לספר לכם על מקרים שהיו לי, שבהם הגעתי לבית חולים כשהייתי חולה. היה לי עצוב, יצאתי מהמיון עם דמעות בעיניים כי הרופאה לא הבינה אפילו איפה נמצאת הכליה שהשתילו לי, מקדימה או מאחורה. חבר'ה לתושבי הפריפריה מגיעה רפואה בדיוק כמו לתושבי המרכז וירושלים. אנחנו לא בני אדם, אנחנו לא משלמים מיסים, אנחנו לא משרתים בצה"ל? אנחנו משרתים את המדינה בדיוק כמוכם וגם לנו מגיעה רפואה ומגיע לנו להיות מחוברים לעולם. אני יכול להתחבר לסוריה ולדמשק, זה יותר קרוב לי.
אני רוצה להגיד משהו לחברים שלי, למי שאוהב אותי, למשפחה שלי, לילדים שלי, בעיקר, לילדה הקטנה שלי בת החמש, ולילדה שלי בת התשע, שכבר מבינות מה קורה: תהיו חזקים, אני חזק. ביחד ננצח. תודה רבה.
