פרשת פרישתו של ח"כ
גדעון סער מהליכוד והקמת רשימתו החדשה אינם בדיוק "משב רוח רענן לדמוקרטיה", כפי שהתקשורת מנסה להציג. מדובר בעוד הקמת "מפלגת אווירה" של ימין-מרכז מטושטש עם טרמפיסטים מזדמנים ובלי מערכת בקרה דמוקרטית-מפלגתית, אלא כזו שמקימה של הרשימה ישלוט בה ללא מצרים כפי שכבר עשו זאת בעבר ליברמן, בנט, לפיד הבן, לבני ו
בני גנץ. סער, זה הטוען לפרישתו מהליכוד על-רקע ה"השתעבדות המפלגתית בליכוד לנתניהו", איננו מקים מערכת דמוקרטית טובה יותר, אלא גרועה יותר.
אינני פוסל את הסברו של
ניר ברקת על כך שפרישתו של סער נובעת מסקר פנימי על תבוסתו האפשרית של סער מול ברקת, ביום שלאחר נתניהו. סער - איש ימין קיצוני שהגיע מ"מולדת" הטראנספריסטית, אוסף בדרך חבורת ח"כים ופוליטיקאים שהם בגדר "חתולים פצועים", שחלקם בכלל אנשי מרכז, ולא ייפלא בעיני אם יצרף גם אנשי שמאל לרשית הטלאים החדשה שלו. בעבר כבר ניסה סער, בהיותו עו"ד במשרדו של היועץ המשפטי ל
ממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, לסייע לאיש השמאל
דדי צוקר להימלט מפיצוץ פרשת "קמרה אובסקורה", שבה נתפס צוקר במעשים בעייתיים.
סער לא צמח בליכוד דווקא, כפי שהוא מנסה להציג את עצמו, אלא בימין הסופר קיצוני של "מולדת", "צומת" ו"התחייה". הוא הגיע לליכוד לאחר שהבין כי במפלגות הקיקיוניות של הימין הקיצוני לא תהיה לו שום התקדמות פוליטית ממשית. מנגד, למשפחתו ישנה השפעה פוליטית עליו מכיוונה השמאלי של המפה הפוליטית, ומה שינצח בקרב הרעיוני הזה עדיין לוטה בערפל רעיוני סמיך ביותר. וכמו בכול "מפלגת אווירה" הרי שגם במפלגתו של סער מתחיל מערך של בחירת מועמדים לרשימה על-פי "זיגזגיות" פוליטית.
לפחות היה טוב אילו מצטרפי הרשימה החדשה, שהם ח"כים בפועל, היו לומדים דבר אחד מסער עצמו: להתפטר מהיותם ח"כים, ולפנות את מקומם לאלה הבאים אחריהם ברשימה המקורית שבה נבחרו ובה אח"כ מעלו. והכוונה ליפעת שאשא-ביטון, למיכל שיר, ל
שרן השכל, ל
צבי האוזר ול
יועז הנדל. חלק מהם נבחרו ברשימת הליכוד, כשגב' שאשא-ביטון בכלל שוריינה בה, ואחרים נבחרו על-ידי מצביעי "כחול לבן" ושוריינו על-ידי בני גנץ ובוגי יעלון.
אי-התפטרותם של הללו מהפרלמנט הינה בגדר גזל דעת וקולות, וזו בהחלט פתיחה ברגל שמאל לכול הצהרותיהם הפוליטיות על רצונם ל"שינוי אווירת הדמוקרטיה בישראל". מי שאיננו מקיים תרבות דמוקרטית איננו זכאי להטיף לאחרים על כך. סער לפחות עשה את צעד היושרה הזה והתפטר מחברותו הפרלמנטרית אבל מצטרפיו הח"כים מסמנים שהיושרה הפרלמנטרית והדמוקרטית איננה חלק ממצעם המעשי.
שאשא-ביטון משוריינת
שאשא-ביטון החלה משריונה ברשימתו של השר לשעבר -
משה כחלון, ומשם שוריינה ברשימת הליכוד ועכשיו סער ישריין אותה במקום השני שלו. והכל בזכות הרבה דיבורים, לא מעט צפצופים פוליטיים וגיבוי כלנתריסטי של התקשורת, משום היותה של שאשא-ביטון מתנגדת לנתניהו. יש גם לפקפק בסקרים הנותנים לסער ולבחיריו כוח של נסיקה מקסימלית משום שאנו כבר מכירים את הסקרים הללו מספיק טוב מהעבר, וכן משום שלא מעט מהתקשורת וממתנגדי נתניהו - מימין ומשמאל, בוחשים בהם. שאשא-ביטון, צבי האוזר, יועז הנדל, מיכל שיר ושאמה-הכהן אינם בדיוק צוות מלוכד אלא טרמפיסטים פוליטיים, שכדי לנסוק פוליטית הם כבר שינו את דעותיהם במגוון נושאים, מפעם לפעם, על-פי ה"אינטרס הגלובלי" של הכלנתריזם.
סרח עודף
אם אומנם הבחירות תיערכנה בקרוב וסער יכניס את רשימתו העצמאית לפרלמנט הישראלי הרי שנקבל בקדנציה הבאה עוד מספר לא מבוטל של "ח"כי אווירה" שאינם עצמאיים אלא הינם עוד כמה ח"כים נוספים שמישהו אחר מנענע אותם כ"בובות על חוט". קשה לי לומר שסער ופרישתו יתרמו משהו לדמוקרטיה הישראלית ולתובנה פרלמנטרית טובה יותר, מזו הקיימת כיום.
