הכרתו של הנשיא דונלד טראמפ בריבונותה של מרוקו במערב הסהרה הייתה נסיגה חמורה מעקרונות החוק הבינלאומי והדיפלומטיה אותם קידמה וכיבדה ארה"ב במשך שנים רבות. כך טוען ג'יימס בייקר במאמר בוושינגטון פוסט. בייקר היה שר החוץ בממשל בוש בשנים 1992-1989 ושליחו של מזכיר האו"ם לאזור זה בשנים 2004-1997.

צעד נמהר זה, המוסווה כדיפלומטיה, רק יתרום להמשך המבוי הסתום בפתרון הסכסוך הממושך בין מרוקו לבין תושבי מערב סהרה על מעמדו של האיזור, ממשיך בייקר. הוא גם מאיים לסבך את יחסיה של ארה"ב עם אלג'יריה, שותפה אסטרטגית חשובה, ויהיו לו השלכות שליליות על המצב הכללי בצפון אפריקה.

אין ספק ש"הסכמי אברהם" והנסיונות להרחיבם הם דרך ראויה לקדם את השלום במזרח התיכון, על-ידי יצירת קשרים בין ישראל למדינות ערב, במיוחד אם יסייעו להתקדם בסוגיה הפלשתינית. טראמפ ראוי לשבחים עליהם, מדגיש בייקר. אבל אסור שהצלחה בתחום זה תבוא על חשבון נטישת מחויבותה של ארה"ב לעקרון ההגדרה העצמית – אבן היסוד עליה מושתתת ארה"ב עצמה ואשר לה היא נותרה מחויבת. אל לה להפנות את גבה לתושבי מערב סהרה רק כדי לקדם את היחסים בין ישראל לשכנותיה. היענותו של טראמפ לדרישת מרוקו שהוצבה כתנאי לקשרים עם ישראל, עשתה בדיוק את זה.

מאז 1975, כאשר מרוקו השתלטה בכוח על מערב סהרה בעקבות הנסיגה הספרדית, סירבו ארה"ב ורוב הקהילה הבינלאומית להיענות לדרישתה. בשנה שעברה דחתה מרוקו את הצעתן של ישראל וארה"ב לעסקת חבילה זו, מתוך הנחה שהכרה אמריקנית לא תקרב אותה להכרה בינלאומית – וזה לא השתנה. ההכרה שניתנה כעת היא שינוי משמעותי ולקוי במדיניותם של ממשלים רפובליקניים ודמוקרטיים כאחד, שדגלה פחות או יותר בניטראליות בסכסוך. ערבוב "הסכמי אברהם" בסכסוך על מערב סהרה – שהוא בבירור עניין של הגדרה עצמית – לא יסייע להרחיב אותם.

ייתכן שיוזמי המהלך לא חשבו עד הסוף על ההשלכות של שינוי זה במדיניות, אבל הן עלולות להיות רציניות ומרחיקות לכת עד מאוד. עשויה להיות לו השפעה על מו"מ עתידי, תוך העמדה בספק של המחויבות האמריקנית לפתרון שיוביל להכרה כלשהי בזכותם של תושבי האזור להגדרה עצמית, כפי שנאמר בהחלטת האו"ם בה תמכה ארה"ב. קיימת גם הסכנה של העברת מסר לעולם, ולפיו ההתנגדות לכיבוש בכוח והתמיכה בהגדרה עצמית הן מבחינת ארה"ב עקרונות העומדים לסחר-מכר.

סכנה נוספת, טוען בייקר, היא הסלמת העימות בין מרוקו לבין חזית פוליסאריו, המייצגת את תושבי האיזור, או עימות בין מרוקו לאלג'יריה. אל-קאעידה וקבוצות איסלמיסטיות נוספות עלולות לנצל את המתחים הגוברים באיזור. הפגיעה הוודאית ביחסים עם אלג'יריה – התומכת העיקרית בתומכי מערב סהרה – עלולה לפגוע ביחסי הסחר עימה, בשיתוף הפעולה במאבק בטרור ובמאמצים להרחיב את שיתוף הפעולה הצבאי.

ארה"ב נטשה בצורה בלתי חכמה את עקרונותיה לטובת משהו שלא ישנה את עמדת הקהילה הבינלאומית ואת פתרון הסכסוך, מסיים בייקר. רבים מבעלי בריתה של ארה"ב ואחרים כבר התבטאו בנושא. טוב יעשה ממשל ביידן אם יבטל פעולה נמהרת וצינית זו; "הסכמי אברהם" לא ייפגעו מכך.