ב"מניפסט הקומוניסטי" משנת 1848 הכריזו מרכּס ואנגלס ש"הקומוניסטים סבורים שאין זה מכבודם להסתיר את דעותיהם ואת מגמותיהם. הם מכריזים בגלוי שאין להשיג את מטרותיהם אלא על-ידי ניתוץ כל סדרי החברה הקיימים בכוח הזרוע. ירעדו נא המעמדות השליטים מפני מהפכה קומוניסטית. אין לפּרוֹלֵטָרים מה לאבד חוץ מכבליהם. לעומת זה יכולים הם לזכות בעולם ומלואו. פועלי כל הארצות התאחדו!". כך נזרע הזרע לפוסט-לאומיות של ימינו במערב וגם בישראל. אף שהציונות היא תנועה לאומית טהורה, בציונות הסוציאליסטית שהנהיג דוד בן-גוריון היו גֵנים פוסט-לאומיים שמנעו הקמת מערכת ביטחון חזקה למלחמה הבלתי נמנעת מול הערבים, כפי שחזה זאב ז'בוטינסקי, שהרי לא יכול להיות סכסוך בין הפרולטרים היהודים לבין הפרולטרים הערבים, בין החקלאים מעוטף עזה לחקלאים מרצועת עזה. אז מדוע לבזבז משאבים על הקמת צבא מקצועי?

האבות המייסדים של השמאל, מרכּס ואנגלס, הבטיחו לפרולטרים מלכוּת שָׁמַיִם שסיכויי הגשמתה נראו, במאה התשע-עשרה, רבים מסיכויי מלכות השמים של ישו. מדובר במלכות שמים סוציאליסטית התלויה לא באלוהים טרַנסצֶנדֶנטי, אלא ברצונם ובמיצוי כוחם של הפרולטרים שיהיו הרוב במדינות המתועשות כשהללו יגיעו לשיא כוחן הקפיטליסטי. רבים האמינו שגן העדן הקומוניסטי הוא מעֵבֶר לפינה, לשנה הבאה באוטופּיה הקומוניסטית כמו שרבים לא פחות מאמינים שגן העדן המוסלמי בחברת-הבתולות יתגשם לכל ג'יהדיסט מייד עם נפילתו בקרָב הקדוש. תנאי הכרחי להגשמת גן העדן הסוציאליסטי הוא השמדת העולם הישן ומערכותיו הפוליטיות, התרבותיות, הכלכליות והחברתיות. רק ישמידו את הקפיטליסטים, את האימפריאליסטים, את הקולוניאליסטים, ואצלֵנו את הלאומיים והמתנחלים, וגן העדן יופיע מייד במהרה בימינו.

כשאימצו את עקרון ההשמדה, הסתפחו מרכּס ואנגלס אל התרבות הברברית ובכך היו תלמידיהם החברתים של שרנהורסט וקלאוזביץ כפי שהיו אדולף היטלר, סדאם חוסיין, אוּסאמה בִּן לאדן מנהיג אל-קאעידה ואבו בַּכְּר אל-בגדדי מנהיג דאעש. שלושת האחרונים הנהיגו את האיום על ההגמוניה האנגלו-אמריקנית במאה ה-21. במכתב ששלח למרכּס ב-1858, שיבח אנגלס את "על המלחמה" של קלאוזביץ והציע לו לעיין בו. תלמידם הרוסי, ולאדימיר איליץ' לנין, כתב ב-1906: "הולך וקרֵב עימות המוני. הוא יתבטא במרד מזויין. ככל האפשר עליו להתחולל בעת ובעונה אחת בכל אתר ואתר. על ההמונים לדעת כי הולכים הם לקראת עימות מזויין עקוב מדם ונואש. עליהם לבוז למָּוֶת, כדי להבטיח את הניצחון... המשימה היא השמדה ללא רַחֵם".


המהפכה הצרפתית הייתה מקור השראה של מרכּס ואנגלס ושל תלמידיהם ומאמיניהם לרבות הציונים. הם אמרו: אִם הבורגנים הצרפתים מוטטו את המשטר המלוכני בצרפת ללא צבא, הפרולטרים המצוידים באש הבוערת של המרכּסיזם ודאי ימוטטו את המשטרים הקפיטליסטיים. אנגלס, שהתמחה בנושאים צבאיים, התפעל מצבאות המהפכה הצרפתית שהביסו את הצבאות המקצועיים של הקואליציה האנטי-מהפכנית. בספרו "אנטי-דיהרינג"¹ כתב אנגלס שמפקדי צבאות המהפכה יפתחו שיטות של פיקוד על המונים חמושים ושליטה בהמונים אלה והמציאו את עקרון הבקעת מערכי האויב בטור חיילים שנכנס לקרב בסדר התקדמות מנהלית שלו, בלי להיערך מחדש. חיילי החוד מסתערים בחֵמה שפוכה ובגבורה על קווי האויב, לא רק הודות למורל הגבוה, תוצר החינוך האידֵיאולוגי, שמאפיין את הרטוריקה ההומניסטית, אלא גם מפני שאחיהם לנשק דוחפים אותם מאחור ואין להם דרך נסיגה. הבקעת נקודה אחת במערך האויב ממוטטת את כל המערך הזה. כך עשה נפוליאון לצבא הפרוסי המקצועי בקרב יֶנה ואחר כך השמיד את הצבא הזה. מהפכה, הבקעה מיטוט והשמדה, המרובע המושגי שהתגלגל מרובספייר ונפוליאון דרך שרנהורסט וקלאוזביץ למרכּס ולאנגלס ולתרבויות הברבריות של המאה העשרים.

התובנה של אנגלס השפיעה גם על הסוציאליסטים הציונים שבניגוד לז'בוטינסקי, שהאמין בצורך להקים צבא מקצועי עוד ב-1901 בהיותו בן 21, בן-גוריון וחבריו האמינו במיליציה אידֵיאולוגית שתרתיע את הערבים ואם יהיה הכרח תכה אותם עד חורמה כפי שהיא פעלה במלחמת העצמאות. המחיר על שרלטנות צבאית זאת היה כבד מאוד.

מרכּס ואנגלס התפעלו גם מהספרדים שניהלו מלחמת גרילה מוצלחת נגד נפוליאון בעזרת כוח משלוח בריטי בפיקודו של הדוכס ולינגטון. שניהם התוו אסטרטגיה של חתרנות בתוך החברות הקפיטליסטיות במגמה לקדם את המהפכה הפרולטרית ולהשליט עליה את הדיקטטורה של הפרולטריון. לחתרנות, שנועדה לערער את הקפיטליזם מבפנים ולייעל בכך את התהליך ההיסטורי, היו לדעתם שני אפיקים של פעילות אידיאולוגית: שלילת הֶגיון הקיום של המדינה הקפיטליסטית בעיני רבים מבניה ובכך הניחו במערב תשתית לפוסט-לאומיות ופעולות טרור נגד יעדים פוליטיים וחברתיים רגישים. אנגלס כתב למרכּס ב-1851 ש"ערעור הארגון והמשמעת בצבא הוא תנאי הכרחי לניצחון המהפכה" ובספרו מ-1865, "הבעיה הצבאית הפרוסית ומפלגת הפועלים הגרמנית", הוא כתב: "ככל שיתאמנו יותר פועלים בשימוש בנשק, כן ייטב להם". הוא שאף להקים צבא פרולטרי עם מטכ"ל ועם ועדות מהפכניות נבחרות.
ב-1893, שנתיים לפני מותו של אנגלס, החליט האינטרנציונל הסוציאליסטי בציריך "לצאת חוצץ בכל הכוח" נגד תשוקותיו השוביניסטיות של המעמד השליט, והצהיר ששלום יבוא לעולם רק אחרי שימוגר הקפיטליזם בכוח הזרוע.

את בשׂורת המרכּסיזם הביא לאינטלקטואלים הרוסיים גאורגי ולנטינוביץ' פּלֵכַאנוב, שייסֵד בשנת 1881, שנתיים לפני מותו של מרכּס, את הקבוצה המרכּסיסטית הרוסית הראשונה. ב-1900 ייסדו פלכאנוב ולנין את הביטאון העיוני "איסקרה" (הניצוץ). לא האידיאולוג פלכאנוב שפרשׁ מן הסיעה הבולשביקית בהנהגת לנין לסיעה המנשביקית, אלא המנהיג הטבעי לנין היה למיישׂם של תורת מרכּס ואנגלס ברוסיה, וסייעו ליישום זה האינטלקטואל היהודי לב דוידוביץ' טרוצקי ובן של סנדלר גרוזיני שהיה לכומר, יוסִיף ויסַריונוביץ' סטלין. בספרהּ "זכרונות על לנין" כתבה אשתו של לנין, נַאדֶּזְ'דַּה קְרוּפְּסְקַיַה, שבעלה קרא ספרים רבים על אמנות המלחמה והתעניין בטכניקה של המרד המזויין. ב-1915 כתב לנין שקלאוזביץ היה "הסופר הגדול ביותר בתחום ההיסטוריה הצבאית". כך אימצה רוסיה הסובייטית את עקרון ההשמדה וחוסר הפשרה של קלאוזביץ.

לנין ניצל את מרד בשר התותחים בצבא הרוסי הכושל ובחברה הרוסית המוכה בסוף מלחמת העולם הראשונה וקיבל סיוע מממשלת גרמניה: קרון רכבת חתום הוביל אותו לרוסיה. בלי נקיפות מצפון קיבל לנין סיוע מהאויב של מולדתו שהייתה לדעתו ראויה להשמדה כי שלט בה המעמד המנצל. הגרמנים לעומת זאת, סייעו ללנין כדי שהמהפכה שיחולל תפחית את הלחץ הצבאי עליהם בחזית המזרחית. המהלך הזה לא עזר להם. הם סיימו את המלחמה במפלה שלא השלימו איתה ואחרי עשרים שנה יזמו סיבוב שני, שבו הושמד לפי שעה המיליטריזם הגרמני בעיקר על-ידי "הצבא האדום" שלנין וטרוצקי הקימו בברית המועצות.
___________________

בשבוע הבא: ברית המועצות סייעה לגרמניה להתאושש ולהקים צבא יעיל אחרי מלחמת העולם הראשונה; אסטרטגיית האדמה החרוכה; טבח האליטות בברית המועצות; חתרנות אידיאולוגית; ב-1941 סטאלין התכוון להיכנע להיטלר; בניית צבא דינוזאורי בברית המועצות; הבריחה מאפגניסטן; סטאלין לשמאלנים היה 'שמש העמים'.