חנוך דאום ויאיר שרקי בשיחה צפופה על החיים

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת דוד ביטן שלא נמצא פה היום. אני איתו כבר מעל 40 שנה. אני מאוד נרגש. הוא גם חסר לי מאוד כאן. גדלנו ביחד בשכונת רמת אליהו בראשון לציון. עוד מאז הפעילות העירונית גם עשינו פעילות למען הנוער, למען משפחות במצוקה.

בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי. לעומת זאת, מבחינת יחסם לתרבות המערבית החילונית הם דומים הרבה יותר לחרדים: משתדלים להתרחק מצריכת תרבות חילונית ואף להקפיד באופן קיצוני על הלכות צניעות ועל הפרדה בין נשים לגברים.

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, משפחתי היקרה שהגיעה לכאן, אלה זכות וגאווה גדולה לעמוד כאן היום בבית המחוקקים הישראלי כשליח ציבור. חלום בן אלפיים שנה להקים בית לאומי לעם היהודי, ואני חלק ממנו. כל אחד מפרש את המושג בית לאומי קצת אחרת. כך היה מאז ראשית הציונות. אפילו על המיקום, ארץ ישראל, היה מי שבטעות חשב שאפשר לוותר. אבל בבסיס בית לאומי משמעותו מדינה ריבונית ועצמאית, ובתוכה בית מחוקקים לצד מערכות חוק, משפט, שלטון וביטחון.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בן הגליל אנוכי, מן הגליל באתי ואליו אני שב. שם נטועים שורשיי המשפחתיים והרעיוניים, שם גדלתי, שם חונכתי, שם עוצבה דמותי ושם אני חי עם משפחתי כיום. סבי הרב כמוס סופר היה הרב של הקהילה היהודית בעיר זאוויה שבצפון-מערב לוב. הרב סופר, זכר צדיק לברכה, עלה ארצה והקים עם קהילתו את המושב עלמה בצפון הגליל העליון. כשהוקם בית הכנסת במושב, לקחו אנשי המושב אבן מהכפר היהודי הקדום עלמא. על האבן, שכנראה הייתה חלק ממשקוף הפתח המרכזי והונחה מעל ארון הקודש, היה כיתוב בעברית ובארמית: יהי שלום על המקום הזה ועל כל מקומות עמו ישראל. אני מתפלל ביום הזה: יהי שלום גם על המקום הזה, שבו נמצאים שליחיו ונציגיו של העם היהודי ששב לארצו.