בתחילת החודש מסר אתר Publishers Marketplace, העוסק בתחום ההוצאה לאור, כי הוצאת ליטל-בראון תפרסם את ספרו של ג'יימס הנהאם "Re-Entry" בעריכתו של בן ג'ורג'. יומיים מאוחר יותר קיבל הנהאם דוא"ל מג'ורג' ובו בקשה לשלוח לו את הנוסח האחרון של ספרו. הבקשה נשלחה לכתובת באתר שלו שהוא כמעט ואינו משתמש בה, ולכן פתח את החשבון הרגיל שלו ושלח את כתב-היד. "בן התקשר אלי כדי לומר: זה לא הייתי אני", סיפר הנהאם לוושינגטון פוסט.

הנהאם הוא רק אחד מאין-ספור קורבנות לנסיונות פישינג מסתוריים נגד סופרים, עורכים, סוכנים ואחרים בענף. לא ברור מיהם הגנבים וכיצד הם רוצים להרוויח ממעשיהם. בין המטרות היו סופרי-על כמו מרגרט אטווד ואיאן מק'אוון, לצד ידוענים כמו השחקן איתן הוק – כמו גם אוספי סיפורים קצרים ועבודות של סופרים אלמונים למרות שאין להם ערך ברור בשוק השחור. למעשה, כתבי-היד כלל לא צצים בשוק השחור או במקום כלשהו בדארקנט ולא נדרש כופר. כאשר צצו עותקים, הם נעלמו. אז מדוע זה קורה?

יהיה הנגב מי שיהיה – הוא יודע כיצד עובד ענף המו"לות ומיפה את הקשרים בין מחברים, סוכנים, מו"לים ועורכים. הוא יודע מהו המסלול שעובר כתב-יד ואפילו יודע להשתמש באותיות ms כקיצור למילה manuscript. התכתובות נחזות לראות כנשלחות בידי סוכן שכותב לאחד הכותבים שלו או בידי עורך למחבר, עם שינויים זעירים בשמות הדומיין כך שייראו כאילו באו ממו"ל מוכר.

נסיונות הפישינג הללו החלו לפחות לפני שלוש שנים והקורבנות היו בשבדיה, טייוואן, ישראל ואיטליה. השנה זינק מספרם בארה"ב, במיוחד סביב יריד הספרים בפרנקפורט בסתיו (אשר נערך און-ליין). בין המטרות היו ספריהם של קיילי ריד, בלייר פל ודיילן פארו. פנגווין-רנדום וסימון-שוסטר, שניים מן המו"לים הגדולים בעולם, הוציאו אזהרות מפני המזימה.

סינתיה ד'אפריקס-סוויני הייתה בשנת 2018 קורבן למי שהזדהה כסוכן שלה, הנרי דונוב, שמונה חודשים לאחר שמכרה את הספר השני שלה על בסיס כתב-יד חלקי. נסיונות הפישינג עושים לעיתים קרובות שימוש במידע פומבי, כמו הסכמי פרסום; אבל החוזה של ד'אפריקס-סוויני לא פורסם במקום כלשהו, ולמרות זאת – הכותב ידע פרטים כמו מועד ההגשה ושמות הדמויות המרכזיות. הדוא"ל עורר את חשדה והיא הפנתה אותו לדונוב, שלדבריה "התחרפן". היא לא ענתה, אך המיילים המשיכו להגיע – גם כאשר לבסוף דרשה מן השולח להפסיק להטריד אותה.

הספר הראשון של ד'אפריקס-סוויני היה רב מכר, ולכן היא הייתה מטרה מובנת – כמו ג'ו נסבו והשחקן מייקל ג'יי פוקס. אבל הגנבים פנו גם לכותבים מתחילים ולכאלו שספריהם הראשונים יצאו לאור זה לא מכבר. אחד ההסברים המובילים בענף המו"לות הוא, שמדובר שזוהי עבודתו של מישהו בקהילת הסקאוטינג הספרותית. הללו מוכרים זכויות ספרים למו"לים בינלאומיים ולמפיקי סרטים, ולקוחותיהם משלמים תמורת גישה מוקדמת למידע – ולכן מבחינתם יש ערך אפילו לכתב-יד בלתי ערוך.

פושעי סייבר מוכרים בדארקנט סרטים וספרים שהושגו בצורה פיראטית, אך חיפוש נרחב בערוצים כאלה לא מצא עקבות משמעותיים לכתבי-יד ולספרים שטרם פורסמו. בעבר גנבו פושעי סייבר תסריטים הוליוודיים והרוויחו מכך שפרסמו אותם לקהל חסר סבלנות. זה לא קורה עם ספרים וכתבי-יד גנובים, וכאמור – גם לא היה דרישות כופר כדי להימנע מפרסום מוקדם. לכן, לא ברור מה רוצים הגנבים להשיג ומומחים לאבטחת סייבר ממשיכים לגרד בראשיהם.

מכל מקום, נסיונות אלו זעזעו את העולם הספרותי השלו וגרמו למו"לים לתהות למי הם יכולים להאמין. מבחינת המחברים, הסיכונים לא יכלו להיות גדולים יותר: זוהי עבודתם הבלתי-גמורה, עדיין עם טעויות כתיב וחלקים מן העלילה שאולי לא ישרדו את העריכה הסופית – והיא עלולה לראות את אור היום בטרם תושלם. "אתה מרגיש מחולל", אומר הנהאם. "אני לא רוצה שאיש יידע עד כמה הטיוטות הראשוניות גרועות".