הרהורים בעקבות יום י' בטבת המתקרב

אני מעלה את דברי על הכתב בבוקרו של ז' בטבת, כשאני מקשיב לקרין ברדיו, המשתף אותי במה שהתרחש במהלך הלילה בכנסת ישראל בעיר ירושלים. אני מקשיב לדברי קרין ברדיו ובאופן בלתי מודע, אני מוצא עצמי משוטט בהרהורי כבר בתאריך י' בטבת, שיפקוד אותנו בעוד שלושה ימים. הקרין ברדיו חוזר ומשתף אותנו באמירה תרבותית, אמירה מאוד תרבותית של חברת כנסת אחת לכתובת רעותה באותה מפלגה, המכונה בתואר כַּלְבָּה, כי חברתה החליטה להצביע נגד הממשלה. אותה חברת כנסת, שהעזה להעלות על דל שפתיה את המילה כַלְבָּה בשיח הפרלמנטרי, למעשה הביסה את החיים התרבותיים שלנו כעם. היא הביסה את אחד מנדבכי חיינו הלאומיים בארץ אותה אנחנו אוהבים.

בעוד שלושה ימים יפקוד אותנו יום הצום החל ביום י' בטבת. י' בטבת הוא יום הצום בו אנחנו חווים את אשר התרחש באותו יום לפני 2608 שנים, בשנת 588 לפני הספירה. זה היום בו החל המצור של חילות נבוכדנצר מלך בבל על העיר ירושלים. המצור שהחל ביום י' בטבת מסמן את תחילת הדרך להרס החיים הלאומיים של העם היהודי באץ ישראל, מסמן את חורבנה של העיר ירושלים וחורבן בית המקדש, שאירעו בשנת 586 לפני הספירה. החיים הלאומיים חודשו רק אחרי הצהרת כורש באותה מאה לפני הספירה ונהרסו שוב בשנת 70 לספירה.

הקרין בקול ישראל מירושלים משתף את המאזינים בשלל ההתרחשויות העגומות בכנסת ישראל בליל ז' בכסלו השנה, 22 בדצמבר 2020, ואני מוצא עצמי פותח את ספר מלכים ב' ומשוטט בפרק כ"ה. משום מה אני חוזר ושונה את המידע הכואב כבר בפסוק א' באותו הפרק: "וַיְּהִי בַּשָׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׁירִי בֶּעָשׁוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנָאצַר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב". אני מוצא עצמי נלכד בהתרחשות, עליה נדבר כי היא התרחשה ב-י' בחודש, יום שנציינו בעוד שלושה ימים.

עוצמות מדאיגות של שנאה

מספר מלכים ב' אני מוצא עצמי מגיע מבלי משים גם לספר יחזקאל ונעצר שם בפרק כ"ד, המשתף אותי כבר בפסוק הראשון באותו מידע שרב בו העצב, אותו מידע שהעניק לי כבר בדיוק אותו דבר ספר מלכים ב' על אותה התרחשות קשה, שפקדה את עמי "בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׁירִי בֶּעָשׁוֹר לַחֹדֶשׁ", כלומר ביום י' בטבת, שאותו נציין בעוד שלושה ימים - יום האבל והתענית על תחילת הדרך להרס המכאיב של החיים הלאומיים שלנו, של האומה, אותה אנחנו אוהבים ועל חייה אנחנו נאבקים היום.

י' בטבת הוא יום אבל יום אבל ותענית, המציין תחילת מצור על העיר ירושלים, שהחל בשנת 588 לפני הספירה, באלו הימים לפני 2608. אותו אירוע עגום אנחנו מחזירים אותו ונותנים לו מקום של "כבוד" על במת חיינו באלו הימים. הפעם אנחנו עצמנו הם אלו הצרים על העיר ירושלים, וכלי החימוש של המצור באים לידי ביטוי בעוצמות השנאה שלנו האחד על רעהו.

הפעם החילות הצרים על ירושלים חמושים בעוצמות מדאיגות של שנאה לערכים של צדק חברתי. החילות הצרים על העיר ירושלים חמושים בלאומנות חשוכה, העלולה להביא אותנו להרס חיינו הלאומיים בארץ האהובה עלינו. באלו הימים אני פוחד מהחילות החמושים, הצרים על העיר ירושלים, המוכנים להרס חיים לאומיים בירושלים רק למען האלהת המנהיג המשיחי והאלהת משפחתו מהבית ברחוב בלפור רק כדי להמשיך לנהל מדינה ללא תקציב.

הפעם עוצמת החֵילות, החמושה במדים של גלי שנאה, עלולה להביא להרס החיים הלאומיים שלנו בארץ ישראל. הפעם עלול לבוא הרס חיינו הלאומיים מהעוצמה ההולכת וגוברת בקרב החילות החמושים שלנו, חילות חמושים בלקקנות לישבנה של כל מילה ומילה של ראש ממשלה בישראל, שהוגש נגדו כתב אישום חמור על-ידי רשויות החוק בישראל. כתב אישום הכולל סעיפים של שוחד, מרמה והפרת אמונים. חובה עלינו לומר לא למי שמבקשים להעלות אותנו על שרטון הקדרות של י' בטבת באלו הימים.