בריטניה והאיחוד האירופי צפויים להודיע (יום ה', 24.12.20), כי הגיעו להסכם סחר למימוש הברקזיט - פרישתה של בריטניה מן האיחוד ב-1.1.21. ההסכם הושג לאחר יממה של שיחות טלפון מרתוניות בין ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון, לנשיאת האיחוד, אורסולה פון-דר-ליין.
בריטניה פרשה מן האיחוד ב-31.12.19, אך נכנסה לתקופת מעבר בת שנה בה חלו עליה רוב הכללים של האיחוד בלא שהייתה חברה במוסדותיו. היחסים המסחריים בין האי ליבשת היו הנושא המרכזי שהצריך הסדרה, שכן בהעדר הסכם - היו מוטלים באופן אוטומטי מכסים ודרישות רגולטוריות ניכרות על הסחר ההדדי והוא היה נפגע בצורה אנושה. האיחוד הוא שותף הסחר הגדול ביותר של בריטניה, המייצאת אליו 43% מן הייצוא שלה - 294 מיליארד ליש"ט בשנה.
ההסכם מבטיח ששני הצדדים לא יטילו מכסים ולא יטילו מגבלות על היקפי הסחר ביניהם (למשל: מכסות על מוצרים מסוימים). בכך מתמלאת דרישתה של בריטניה למעמד של "קנדה פלוס": ההסכם בין האיחוד לקנדה מאפשר להטיל מכסים ומכסות על כמה מן הסחורות הקנדיות, וכאמור - הללו לא יהיו בהסכם עם בריטניה. ההסכם גם מאפשר לבריטניה לחתום על הסכמי סחר נפרדים עם מדינות אחרות, בלא תלות בכללי האיחוד - מה שאמור להוביל לאורך זמן לירידת מחירים בבריטניה. רכיב חשוב נוסף נוגע לשירותים פיננסיים, המהווים 80% מן הייצוא הבריטי: האיחוד יכיר ברישוי המקצועי הבריטי, כך שחברות אירופיות יוכלו להמשיך לפעול מן הסיטי של לונדון.
שתי הסוגיות האחרונות שנותרו היו זכויות דיג ופיקוח על חברות. הסוגיה הראשונה נגעה לזכותם של דייגים ממדינות האיחוד לפעול במימי החופים של בריטניה. לבסוף הוסכם, במה שנתפס כוויתור בריטי משמעותי, כי בריטניה תקבל מן האיחוד 25% משווי הדגים שייתפסו במימיה למשך 5.5 שנים, ולאחר מכן - היא תנהל מו"מ שנתי עם האיחוד. במקור דרשה בריטניה לקבל 80% במשך שלוש שנים, בעוד האיחוד הציע 18%-15% במשך עשר שנים. שווי שוק הדיג במימי בריטניה לדייגים מאירופה הוא קרוב ל-600 מיליון ליש"ט בשנה, רבע מתוכם - לדייגים צרפתים.
בנושא הפיקוח על החברות, המחלוקת המרכזית הייתה בנוגע לסובסידיות ממשלתיות לחברות בריטיות. כללי האיחוד אוסרים על המדינות החברות בו להעניק סובסידיות כאלו, והאיחוד חושש שסובסידיות בריטיות יעניקו לחברות המקומיות יתרון תחרותי על פני אלו שביבשת. בנושא זה הוסכם, כי אם בריטניה תעניק סובסידיות - יהיה האיחוד רשאי להטיל מכסים על המוצרים בהם מדובר. אולם, האיחוד הסכים שלא להטיל אותם בצורה חד-צדדית ובמקרה הצורך יפנו לונדון ובריסל לבוררות בינלאומית.
עוד הוסכם להקים גוף ליישוב מחלוקות, דומה לזה הקיים בהסכמי סחר בינלאומיים אחרים, אשר יקבע האם אחד מן הצדדים הפר את ההסכם. בגוף יהיו נציגים במספר שווה לבריטניה ולאיחוד, והקול המכריע יהיה שייך ליו"ר הניטראלי. בתחום הביטחון והגבולות הוסכם, כי תינתן גישה הדדית למאגרי המידע של כוחות המשטרה וכוחות ביטחון אחרים, ובריטניה תקבל שליטה מוחלטת על גבולותיה.
ההסכם כולל נספח העוסק בסוגיית הגבול בין אירלנד העצמאית (הנשארת באיחוד) לבין צפון אירלנד (הפורשת ממנו כחלק מבריטניה). זו הייתה אחת הבעיות הקשות ביותר במימוש הברקזיט, בשל הצורך מחד למנוע מעבר חופשי של אנשים וסחורות בין שני חלקי האי, ומאידך - הכורח להימנע מיצירת גבול פיזי ביניהן, שהסרתו הייתה חלק מרכזי בהסכם ששם קץ למלחמת האזרחים הקשה באירלנד. ההסכמה היא להפעיל בקרה אלקטרונית ולהימנע אפילו מהצבת מצלמות בגבול.
ההסכם מצריך את אישור הפרלמנט ובית הלורדים של בריטניה, וייתכן שההצבעה תתקיים ב-30.12.20. בצד האירופי יש לקבל את אישורן של כל 27 המדינות החברות; אישורו של הפרלמנט האירופי יכול להינתן בדיעבד. מדובר בהליך מהיר מאוד, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בהסכם משפטי המשתרע על פני 2,000 עמודים. כאמור, תקופת המעבר מסתיימת ביום האחרון של השנה, וג'ונסון הצהיר שוב ושוב שלא יבקש הארכה שלה.
