ביום השבת ט"ז ניסן א' דפסח תש"א [12.4.1941] בשלש שעות אחר-הצהריים, תיערך ברשות השלטון תפילה בציבור לבני הנוער בבית הכנסת דתוך העיר [וינה], רחוב זיטנשטטן ד' [4].

וזה סדר החגיגה. מקהלה: בצאת ישראל ממצרים. חזן ומקהלה: אשרי יושבי ביתך. הוצאת הספר [התורה]. קריאת התורה, פרשת שמיני, שלושה קרואים לספר. המקהלה שרה לכבודם. מלכותך ראו בניך [קטע מתפילת מעריב המתאר את יציאת מצרים]. אדיר הוא יבנה ביתו [מפיוטי ליל הסדר]. הללויה. הכנסת הספר. הטפה [דרשה]. חזן ומקהלה: תפילה (קדוּשה בניגון). עלינו לשבח. אדון עולם. התקווה.

בואו ביחידות ולא כיתות כיתות! אל תשהו ברחוב! דעו לפני מי אתם עומדים! שימעו בקול מורים ומדריכים! היציאה בסדר ולא בערבוביה! שובו לבתיכם בלי הרמת קול!

כותב דוח זה בוחר לעסוק אך ורק בקווים הכלליים. אולם, כאשר עולה נושא בעייתי שהטיפול בו עלול להיות לקוי בשל טעויות טקטיות, יעסוק בו כותב דוח זה.

רק מתוך המחנה עצמו ניתן לקבוע איזה אפשרויות ישנן לקיום חיים דתיים וחיזוק כללי של האפיון היהודי של חיי היומיום. המועצה היהודית יכולה אך לתמוך בהצעותי המובאות בעבודה זו.

את התמיכה שניתן לספק למחנות מבחוץ יש להגביל ל:

1. שליחת ספרים וכלי פולחן בהם יש צורך.

2. אם ישנן הזדמנויות ללמידה עצמית או קבוצות למידה קטנות, יש לחזק זאת על-ידי שליחת חומר הלימוד הנחוץ, ואם ישנה אפשרות כזו – על-ידי יצירת קשר עם אנשי המקצוע המנחים את הקבוצות.

3. עידוד התקבצות בהקשרים קלילים יותר בהם ניתן ליצור אווירה מסוימת באמצעות שירה. מתברר, כי אפילו במחנה ריכוז ניתן לקיים מפגשים מסוג זה. לשליחת כיבוד קל [מבחוץ] עבור מפגשים אלה יכולה להיות השפעה מועילה. לצד זאת ישנה חשיבות גדולה לתמיכה בנוער ולעידוד אורח חיים יהודי בקרב צעירים, בעיקר הנוער הבוגר. ניתן לקחת דוגמה מהעבודה הנעשית במחנה ווסטרבורק, אולם רק במחנה ווּכְט עצמו ניתן יהיה לקבוע אם אפשר לבצע שם עבודה דומה.

4. תמיכה באלה המבקשים לחיות אורח חיים דתי עד כמה שאפשר ומותר בנסיבות הקיימות.

לצד כל זאת אני מבקש להדגיש, כי לעזרה שתינתן למחנה מבחוץ לא יהיה כל ערך, אם במחנה עצמו אין גברים ונשים בעלי היכולת לעורר את חבריהם למחנה ולתת להם את התמיכה היהודית הנחוצה בעת הזו.

בהר סיני, תוך כדי רעידת אדמה, ברקים ורעמים הענקת לנו, אלוהים, את תורתך הקדושה!

העם ניצב שם, נפעם, לרגלי ההר, חיל ורעדה אחזם, פחד חדר ללבבם, אך בכל זאת, עוד לפני שנשמע קול אחד הם קראו כאיש אחד: "נעשה ונשמע!". החל מאותו רגע אתה היית שומר ומנהיג ישראל, הובלת אותם במדבר, בדרכים משובשות ועקלקלות, תוך סכנות וקשיים אל האופק הרחוק, אל ארץ כנען המובטחת. סנדליהם לא בלו, בגדיהם לא נקרעו, האכלת אותם, דאגת להם, הגנת עליהם מתככים ומארבים. עמוד ענן היית להם ביום, ועמוד אש בלילה, מגן ומושיע היית להם באוקיינוס ההתנסויות.

מה העניק להם כוח בדרך הנוראה, הקשה והארוכה? האמונה בך, אלוהי הנצח!

בהר סיני הכירו אותך, תורתך והמצוות המוסריות הפכו חלק בשרם ודמם. למענך ולמען תורתך קיבלו עליהם את סבלותיהם באהבה, כי למענך ולמען תורתך ראוי וכדאי לסבול. קשיי החיים, גדולים וקטנים, לא הרתיעו אותם. המתלוננים והקטנוניים היו תמיד במיעוט, אבל בני ישראל האמיתיים קיבלו בהכנעה את קשיי המדבר, כי נפשם הייתה חדורה באמונה בך והביטחון שמתוך הסבל יצמח עתיד טוב ומאושר יותר לאנושות.

בקרוב יחול החג המקודש שבועות. בתקופה זו של אירועים הרי עולם, אנחנו צופים בנפש חרדה להשפעתך הנשגבה – אשר תופיע מתוך הכאוס של תהפוכות העולם.

אנחנו מאמינים שרצונך הוא הכוח המניע את ההיסטוריה, ואת האירועים הרי העולם המתרחשים – תהילתך משובבת את נפשנו.

אמונה זו מעניקה לנו כוחות לקורבנותיך, לסבלותינו, למילוי חובותינו ולמוסריות יהודית בלתי נלאית. אנחנו בוטחים ברחמיך, שינצחו ענייניה הצודקים של המולדת. אנחנו מאמינים שהמוסריות הנצחית תחדור ללב בני האדם ובוטחים בתשועתך, אבינו שבשמים, מלך העולם, אלוהי הישועות!

רמז ל"נצח ישראל" ראינו בפתיחת בתי כנסיותינו לתפילה. בליל התקדש חג [ראש השנה תש"ב] שוב היו היכלי מקדשנו מוארים ומלאים המון חוגג. שוב נוצרה האווירה העברית הקדושה והחמה שבתי כנסיותינו מלאים ממנה; שוב נתייחדנו עם אבינו שבשמים באוהל מועדו וקול אלוהי ישראל הגיע לאוזנינו מתוך תורתנו הנצחית. ממעמקי ייסורינו שפכנו שיח מתוך לבות כואבים ודוויים.

עם כל עומק הצער חשנו איזו הקלה בעובדה כשהיא לעצמה שנתחדשו ימינו כקדם ("קדם" אצלנו פירושו: לפני המלחמה!). שלושה בתי מועד פתחו את שעריהם לרינה ולתפילה, הלא המה: בית הכנסת הגדול שברחוב טלוצמקה [צריך להיות: טלומצקה], בית הכנסת מיסודו של נוז'יק ברחוב טברדה [היחיד הקיים עד היום] ובית הכנסת הליטאי והציוני-מזרחי "מוריה" שברחוב דזולנה.

כל זה באופן רשמי. אבל מצד "המועצה" היהודית [היודנרט], שכל העניין נמסר לידה ולשיקול דעתה על-פי תנאים ידועים שהתנה איתה הכובש, לא הייתה מניעה לסדר מנין בכל בית. ובאפשרות זו השתמשו הרבה חצרות. [בתים משותפים]. אין לך חצר שלא יסדו בו [כך] מנין לתפילה בשביל דרי החצר והבתים הסמוכים.

הצרות הבלתי פוסקות אומנם גרמו לריבוי אפיקורסים בישראל. ואף על-פי כן היו כל ה"מניינים" מלאים עד אפס מקום. כל אחד ביקש את הכינוס הציבורי, את הקהל העברי, את האווירה הדתית ציבורית שזה שנתיים [מאז פרוץ המלחמה] אשר התרחק מהם. בבית גדול השעמום. או חברותא או מיתותא.

... התפללתי ב"מוריה" שהזהיר בלילות החג באור שבעת הימים. מנורות הקודש של בית הכנסת בדאנציג שחרב ושעברו ל"מוריה", הציפו ים של אור. אלה הן מנורות נחושת ענקיות מעשה מלאכת מחשבת נפלאה. משגלתה קהילת דאנציג גלו גם מנורותיה, אבל מזלן גרם והן זכו להפיץ שוב את אורן באוהל יעקב ולא באיזה בית יראה קתולי או פרוטסטנטי. הכל תלוי במזל!

קריאה והסבר של התפילות המסורתיות מהווים, וחייבים להיות, מרכיב מרכזי בחינוך הדתי שלנו. אולם המחסור בספרי תפילה במחיר השווה לכל נפש מורגש מאוד במצב הנוכחי. כדי לפתור את הבעיה כללנו בחוברת זו את התפילות המרכזיות של ימות החול, שבת ושלושת המועדים (אלה של ראש השנה ויום כיפור ייצאו בפרסום אחר בעתיד).

פרסום זה נערך על-פי ספר הטקסים והתפילות "שערי תפילה" שפורסם על-ידי הרב יוסף בלוך. אנו מודים לעמיתנו המכובד על רשותו לפרסום מחודש זה ועל סיועו בעריכת הקיצור של ספר התפילה שלו.

יש להבין, כי הספר שאנו מגישים בזאת למורים ולתלמידים אינו ספר תפילה אלא ספר לימוד. על המורה לבחור את החלקים אותם יסביר בכיתה ולהתאים אותם ליכולת התלמידים. עם זאת, הספר נערך לפי סדר התפילה, כך שהוא יכול לשמש את הנוער להכנה לתפילה. היות שבהעתקה פוטו-מכנית היה עלינו לשמור על המתכונת המקורית בלי שינויים, הוספנו, בצורת טבלה, מיון של הטקסטים שיכול לשמש כחומר עזר למורה או לתלמיד.

תפילה למען צרפת

אל כל עולמים, אדון העולם, ממרומי כסאך תשפיל מבטך אל השמים ואל הארץ. לך הכוח והגבורה. על פיך יקום ויתחזק כל דבר. ממקום קדשך, ה', ברך והגן על ארצנו צרפת ועל העם הצרפתי. אנא הנחל מולדתנו אושר והצלחה, שתתחזק ותגדל שוב באחדות ובהסכמה. יאירו קרני אורך וינחו את אלה העומדים בראש המדינה וישליטו בארצנו את הסדר והצדק. קבל ברצון בקשותינו. יהיו לרצון אמרי פינו והגיון ליבנו לפניך, ה' צורנו וגואלנו. אמן.

איך נחוג את חג חרותנו בשעה שהקולר תלוי על צווארנו ועבדים לעבדים אנחנו? איך נשיר את שיר ה', שיר של הלל והודאה על אדמת נכר, בשעה שהננו נחשבים לזרים, גֵרים ונוכרים במדינה זו ואין לנו הזכות לחיות ככל אזרחי הארץ, בשעה שנחלתנו נתפשה לזרים, בתינו לנוכרים? לקחו את כל אשר לנו, עשקו אותו לעינינו, עשקו את עמלנו!

...כשאנו מדפדפים בספר דברי ימי ישראל ובקורותיהם, מיציאת מצרים ועד עתה, ייפקחו עינינו לראות כי לא רק אז היה ליל שימורים לה' להוציאם מארץ מצרים, אלא כמה פעמים נשנה הפרק הזה בדברי ימינו. כמה לילות חשוכים של חושך ואפלה חלפו עברו עלינו! כולם היו שמורים לבני ישראל לדורותם ובכל פעם, אחרי עבוֹר המשבר הגדול והסכנה הגדולה, חגגו ברוב פאר והדר את חג הפסח, כלומר: על שם שפָּסח הקב"ה עלינו וזכינו לצאת מן הסכנה.

...חיים אנו בתקופה של ליל אישון ואפלה, ובשעה שאנו מזכירים יציאת מצרים בלילות, עלינו להתחזק באמונה, שה' יתברך שומר ישראל הנצחי, הוא אבינו שבשמים, שמר את הדבר, דבר עתידנו, ובכל לילה ולילה של ההיסטוריה, שומר את עמנו לבל ייכחד חלילה מכל וכל.

אבל אַל לנו לשכוח אף לרגע כי לילה קריטי הוא לנו. סכנה לנו לצאת החוצה, להתערב ולהתבולל. נשמור נא את ביתנו הדתי הלאומי. נשמור נא על הקניינים הרוחניים שלנו, על טוהר המידות הנטועות בנו עוד מאבות אבותינו, מדורי דורות קדומים, את הלב היהודי, לב מרגיש בצרת אחיו.

איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, לעזור לאחינו שנעו ונדו מביתם, מעיר הולדתם, הם נפוחי כפנא [רעב], גוועים מרעב בגולה ונדכאים. נשלח להם עזרה בצרה שיוכלו לעשות גם הם הפסח. נשמור בדרך זו במידת האפשר על סדרי חיינו הדתיים, על קדש ורחץ, להתקדש במעשים טובים ורצויים בעיני אלקים ואדם.

ובשעה שמחכים אנו ומתפללים לישועה, עלינו לשמוע את מה שאמר יהושע לעם [בהפטרת היום], בשעה שיריחו סוגרת ומסוגרת, אין יוצא ואין בה, ושר צבא ה' עומד וחרבו שלופה בידו, ואין איתנו היודע "הלנו אתה אם לצרינו", כשאנו נתונים במצב כזה, סגר עלינו מדבר הגלות. סגורים ומסוגרים אנו כבבית הכלא, אין יוצא ואין בא, אין שום מקום מוצא למצב המסובך, והחרב מתהפכת, ושר צבא עומד וחרבו שלופה, ואין איתנו יודע אם ינקום [ה'] בעדנו נקמת דם עבדיו השפוך ונקם ישיב לצריו.

לעת הזאת נשמע את דברי יהושע אל העם, "התקדשו" – הַזמינו עצמכם לישועה בקדושת המידות וטהרת המעשים. נהיה מוכשרים ומוכנים לישועת ה' ויָהּ יושיעך – עד שנזכה לחוג את חג חרותנו ופדות נפשנו, ששים ושמחים, וטל של תחייה לאומית יחייה אותנו, בעם זו בזו בטל להַחֲדות [מתוך תפילת טל] נזכה לחיי עולם, לחיים ולא למוות, ונקווה שיעשה לנו ה' ניסים ונפלאות וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות.