בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
על אלימות כלפי נשים וחופש מיני
|
וכך מסכמת טליה סלנט את דבריה: "להאשים תרבות של חופש מיני באונס, זאת תרבות האונס" ● התעסקות עקרה של התקשורת בהטרדות מיניות
|
אלימות נגד נשים [צילום: תומר נויברג/פלאש 90]
|
|
|
|
|
סוף-סוף יוצאים להילחם ולקחת ברצינות את האלימות נגד נשים. הכנסת הבטיחה לפעול ביד קשה בעניין, לשנות חוקים. ארגוני הנשים לא הצליחו עד כה, להילחם במהות האלימות, כמו אונס. רק לאחרונה שוב פעם התעסקו עם הנשיקה של חיים רמון (שנתן לצעירה שחיבקה אותו), לפני כמעט עשרים שנה, עד היום הפמניסטיות מתעסקות בזה. אבל בתוכנית מהצד השני, דיברה טליה סלנט, על ההתעסקות העקרה של התקשורת בהטרדות מיניות, במקום להתעסק באלימות עצמה נגד הנשים... בתוכנית "מהצד השני", של ערוץ 11, בתאריך 6.9, הביאה טליה סלנט, את דעתה על האונס באילת, באמצעות ניתוח המונח "תרבות האונס", שכולם הרבו להשתמש בו לאחרונה. היא מראה לנו כיצד התקשורת והמדיה הפכה את האונס באילת, למעשה מגעיל, להפקרות מינית, במקום להראות את מה שהוא באמת: אונס. זאת תוך התעלמות מהעובדה, שהנאשמים בפרשה הזאת, כמו בכל פרשות האונס, לא הועמדו לדין על הפקרות מינית, אלא על אלימות מינית. המשפט הוא לא על גילויי מין, שלא לטעמם של כל מני טהרנים, אלא על שימוש באלימות, תוך כדי כפייה של יחסי מין. הגדיל לעשות השר אדלשטיין, שאמר על האונס באילת, שהוא ההפך מערבות הדדית, והוסיף את המילים הללו: "לא מעניין אותי בכלל אם מדובר באונס או ביחסים לכאורה בהסכמה"! ביום האישה, שבו רואיינה חברת הכנסת שולי מועלם, על חוק הזנות, שהעבירה בכנסת, היא אומרת: צריכים לחייב גבר שמבקר בעסק שעוסק במין, לעבור טיפול פסיכולוגי מתאים, בדיוק כמו שצריכים לעשות כך לגבי כל הגברים שמואשמים באלימות כלפי נשים. כלומר, מבחינתה הדרך לטפל באלימות הזאת, היא פסיכולוגית, הסברה ולא חוקי ענישה ומניעה אפקטיביים. וכך מסכמת טליה סלנט את דבריה: "להאשים תרבות של חופש מיני באונס, זאת תרבות האונס".
|
תאריך:
|
27/12/2020
|
|
|
עודכן:
|
27/12/2020
|
|
ארווין קליין
|
על אלימות כלפי נשים וחופש מיני
|
|
בשבוע שעבר הזדעזעו כאן אמות הספים ואוי לנו ואבוי לנו אם יש יהודי, ולו אחד, שנותר אדיש. במרדף אותו ניהלו בלשים אחר מכונית ובה נערים יהודים נהרג אהוביה הי"ד, ככל הנראה כתוצאה מ"נגיחה" אותה נגחה מכונית הדולקים בזו של הנערים שבעקבותיה התהפכה המכונית. התוצאה המזעזעת - מות יהודי צעיר. נער שמעשיו, הבעת פניו התמימים, רוחב חיוכו הרך ומבע עיניו המלא אהבה משדרים כולם את אותו המסר - מדובר בנער יהודי האוהב את עמו, המסור לארצו והחי חיים של תורה והגשמה.
|
|
|
פרשת 'ויגש' ידועה כמעמד ההתוודעות של יוסף לאחיו. המסכה נופלת, הזהות האמיתית נחשֶׂפת. יוסף קם בלב הפגישה הטעונה בינו לבין אחיו, ומוביל אל רגע של הֶארה וחשיפה. בעיצומו של נאום מנהיגותי של האח יהודה - באמצע הדברים, בא הווידוי של יוסף, ואנו בתחושה של שבירת כלים, רגע השיא.
|
|
|
אהוביה סנדק נהרג בנסיבות הנחקרות על-ידי מח"ש בימים אלה. העובדה עליה יש הסכמה כואבת ומצערת היא שהילד עם החיוך הענק, העיניים המאירות, כיפת הענק והגוזמבות המשוות חן מיוחד לנער שבא מן הגבעות איננו, נהרג, נפטר, נרצח, חוסל, כל אחד על-פי ראייתו את מותו בטרם עת של הנער אהוביה שלא יחייך עוד לעולם.
|
|
|
פרשת "וַיִּגַּשׁ" היא עבורי בבחינת משב רוח רענן, שפועמות בו עוצמות של רגישויות חברתיות ואנושיות. פרשה שכל כולה פתיחות למאווייו ולכמיהותיו של האדם הנתון במצוקה כלכלית ובצורך לחלצו מהמצב הקשה אליו הוא נקלע.
|
|
|
ערב כניסתנו לסגר השלישי, זו העת להודות לכל אלו שהביאו את מדינת ישראל עד הלום. תודה לכולנו, על כך שלא עטינו מסכות במרחב הציבורי, כפי שנתבקשנו. או ליתר דיוק, כפי שמורה החוק (סעיפים 13/14, ס"ק ה-3. לצו בריאות העם תש"ף-2020). כל הכבוד לנו על הזילזול בהנחיות ובהפרתן, ועל אי-שמירת הריחוק החברתי אליו נידרשנו. מחיאות כפיים סוערות לכל אלו שביצירתיות מדהימה מצאו תירוצים מתירוצים שונים על-מנת להפר את הכללים, והביאונו עד הלום. עשינו עבודה נפלאה בלהוכיח לעצמנו ולעולם כולו שהציבור הישראלי איננו מבין שמירת-חוק מה היא, ושלא אכפת לנו זה מזה וזו מזה. אכפת לנו רק מעצמנו.
|
|
|
|