שליטים סמכותנים השתמשו מאז ומתמיד באומנות הצינית של מניפולציות במידע כדי להשתיק מתנגדים ולעצב את תדמיתם הבינלאומית. בעידן הדיגיטלי הם חמושים יותר מאשר אי-פעם וביכולתם לפעול גם מחוץ לגבולות ארצותיהם. כיצד על ארה"ב להתמודד עם הקמפיינים המזיקים תוצרת רוסיה, סין, אירן ואחרות?

ג'יימי פליי, שהיה מנכ"ל רדיו אירופה החופשית, מתמודד עם השאלה במאמר בוושינגטון פוסט. יש הסבורים – כמו מייקל פק, מנכ"ל הסוכנות האמריקנית לתקשורת גלובלית בממשל טראמפ, כי התשובה היא יותר פיקוח ממשלתי על אמצעי תקשורת הממומנים בידי הממשל. מדובר למשל בקול אמריקה, רדיו אירופה החופשית וברשתות שידור הפועלות במזרח התיכון. אלא שיותר פיקוח משמעותו גם יותר שליטה על התכנים, מה שמסכן את אמונו של הקהל אליו הם פונים.

פק נכנס לתפקידו בחודש יוני ופיטר רבים מן המנהלים, כולל פליי. את המשרות הללו, שנחשבו לבלתי מפלגות, הוא אייש בנאמניו של דונלד טראמפ וביטל את החומות הסיניות האמורות להגן על עיתונאים מהתערבות פוליטית. פק גם החל לחתור תחת עבודתם של אלפי העיתונאים הכפופים לפיקוחו, טען שהם מוטים ועלולים להיות מרגלים. לטענתו, גם גופי שידור פרטיים המקבלים סיוע מן הממשל – כמו רדיו אירופה החופשית – צריכים לקדם ערכים אמריקניים ואת מדיניותו של הממשל המכהן.

דבריו של פק נוגעים במתח בסיסי הטמון בגופי השידור הבינלאומיים האמריקניים. הקונגרס הקים אותם כדי לקדם את האמת, אך גם – כמו במקרה של קול אמריקה – כדי להסביר לעולם את מדיניותה של ארה"ב. בזמן המלחמה הקרה מילא רדיו אירופה החופשית תפקיד חשוב בהפלת הקומוניזם בכך שסיפק למאזיניו מידע חופשי מהטיות פוליטיות. כיום אנשיו חושפים שחיתויות של הממשלות המקומיות, גם במחיר של מכות, כליאה ואפילו מוות.

לאחר המלחמה הקרה עמדה התחנה בפני סכנת סגירה, וג'ו ביידן מילא תפקיד מרכזי במניעת הצעד. בשנת 1993 הזהיר ביידן, כי אם גופי שידור הנתמכים בידי הממשל יהפכו לסוכנויות ממשלתיות, לא תהיה להם אפילו מראית עין של עיתונות חופשית. כעת יש לביידן הזדמנות להגן על אותם גופי שידור מפני נסיונות לפוליטיזציה שלהם. הוא יכול לעבוד עם הקונגרס על רפורמה דו-מפלגתית בדרך בה ממשלת ארה"ב מסבירה לעולם את עמדותיה ומקדמת את האמת בעידן הדיגיטלי.

לדעת פליי, על הרשתות הפרטיות לקבל יותר עצמאות מן הממשל וחופש לומר את האמת גם כאשר היא נוגדת את מדיניותה של ארה"ב; זה מה שמושך את קהל הצופים והמאזינים שלהן ומבדיל בינן לבין המתחרות הסמכותניות. הרשתות עצמן חייבות להתאים את עצמן לעידן הדיגיטלי, כולל בשיתופי פעולה עם רשתות חברתיות כדי להגיע לקהלים רחבים יותר. בכך יוכלו לסייע להתגבר על הצפת המידע האופיינית למאה ה-21 ולהתמודד עם המסרים של מדינות סמכותניות.

בנוסף לכך, על ארה"ב ובעלות בריתה הדמוקרטיות לעודד תקשורת חופשית במדינות הגובלות עם סין, ובמדינות באירופה ואפריקה הניצבות בפני השפעה גוברת מצד סין ורוסיה. הסברת עמדותיה של ארה"ב לעולם אינה תפקידם של עיתונאים, אלא של פקידים ודיפלומטים שעל שורותיהם יימנו מקצוענים בתחום התקשורת. הרשתות הממומנות בידי הממשל יכולות להמשיך למלא תפקיד חשוב בתחרות המעצמות המתחדשת – בתנאי שישמרו על עצמאותן העיתונאית, מסיים פליי.