אזרח עולם

השבוע "זימר" אברם בורג - מאובן פוליטי שמאז 2004 יצא למוכ"ז פוליטי בלבד, עוד "אמרת שפר" פרובוקטיבית משלו, שכול מטרתה לעורר תשומת לב פוליטית, שמא יחזור שוב לחיים הפוליטיים דרך החצר האחורית של הפוליטיקה, אולי כ"משוריין" ברשימת חד"ש, על-רקע הפילוג הצפוי ב"רשימה הערבית המשותפת". האיש ביקש ממשרד הפנים למחוק את הגדרתו כ"יהודי" משום קיומו של "חוק הלאום", שכבר שנתיים נמצא בתוקף, ורק בימים אלה נזכר בחוק הזה אברם בורג.

קשה לי להאמין לאיש הזה שחבש כיפה אך הציג את עצמו כלא מאמין, ואשר חבישת הכיפה על ראשו מופיעה ויורדת שוב ושוב כמו בהצגה שפלה ותו לא. קשה לי להאמין לאמינות של האיש ההפכפך הזה, שכבר הספיק לכהן במגוון תפקידים ציוניים ולבסוף הפך לאנטי ציוני, לאחר שנאלץ להיפרד מהשררה כאשר נפל כוכבו הפוליטי סופית. קשה לי להאמין לכנותו של האיש הזה, המדבר על שוויון לערביי ישראל אבל התגורר בעבר בהתנחלות וכיום הוא חי על אדמות כפר ערבי שתושביו גורשו במלחמת 1948, למרות ששיתפו פעולה עם המחתרות הציוניות.

קשה לי להאמין לאיש הזה שמספר לכולם כי בינו לבין אביו - יוסף בורג המנוח, הייתה תמיד תמימות דעים מדינית (גם בימים אלה הוא עומד על כך...) אבל למעשה הם היו דבר והיפוכו. וקשה לי להאמין לאיש ה"צמחוני" הזה שמגדל עופות למאכל כחלק מפרנסתו המסחרית. אבל הכי קשה לי לקבל את דברי ההבל והסרק שהמושג "יהודי" הוא תמיד האשם בחוקים הלאומנים ששוב ושוב מועלים, כולל בעבר, על-ידי אנשים חילוניים ואנטי דתיים או דתיים-לאומנים, כאביו המנוח למשל, כמו ברעיון לסילוק ערביי הגליל ב-1976 ("מסמך קניג").

אין קשר בין היהדות ללאומנות

בורג איננו היחיד שמעוות את היהדות משום שמאס בה עקב תאוותיו, אך מחפש בה את האשם להתפקרותו. בהמשך אגע בעוד שני אנשי שמאל כאלה - אחד מהם אף הוא נולד בבית דתי. "חוק הלאום" חוקק על-ידי חילונים לאומניים במיוחד לצד תמיכת הלאומיים הדתיים. זהו איננו חוק הנובע מתוך היהדות ומחוקיה. ביהדות הצרופה לא תיתכן "מדינה יהודית" על בסיס של כפירה וללא דעת תורה, ויותר מכך הרי שגדולי ישראל נלחמו נגד המושג "לאומיות", משקמה התנועה הציונית ועימה "המזרחי". ביהדות תמיד היו גדולייה צמודים למה שהוריש לנו רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בשל תורתה". "מוצא יהודי" ביהדות - לטווח ארוך של יותר מארבע דורות, הוא בעצם תרתי דסתרי.

בטורקיה וביוון חיות שתי כתות - מוסלמית (בטורקיה) ונוצרית (ביוון) כשמוצאם האתני של הללו הוא מבני השבתאים מזה דורות רבים והם אינם מתחתנים אלא בתוך עצמם, אבל מהיהדות הם הקיאו את עצמם משהשתמדו לדתות אחרות. השם המשותף שלהם הוא "כת הדונמה". בורג יודע היטב את כל הפרטים הללו, כולל את ההיסטוריה הדתית וההשקפתית של "הישוב הישן" (ספרדי כאשכנזי) בארץ ישראל, ומלחמתו במושג "לאומיות". המלחמה של בורג היא בעצם כנגד המשכיותו כיהודי דתי - דבר שמזמן הוא פרק את עולו, ו"חוק הלאום" הוא רק תירוץ עבורו למכור את יהדותו ב"נזיד עדשים אוניברסאלי".

היה טוב יותר אילו אברם בורג היה מוריד את הכיפה כבר מהרגע שהבין שהוא ובית אביו כבר אינם היינו הך, ואח"כ גם מודה על האמת - תוך פנייתו לעמדות השמאל הרדיקלי והאנטי דתי, כפי שבעבר עשו זאת אחרים וישרים ממנו, כמו למשל העיתונאי המנוח ישראל סגל או עורך מעריב המנוח, אמנון דנקנר. אבל מהאיש הזה, שהוא ישר בערך כמו בננה, אני לא מצפה שהאמת תהיה שגורה בפיו. הבקשה שלו למחקו כיהודי איננה באה על-רקע "חוק הלאום", שנתיים לאחר שחוקק, אלא משום ששוב צנח הלה לאפיקורסות אנטי דתית עמוקה יותר אבל אין לו אומץ להודות בכך ובמקום זאת הוא מאשים את היהדות בפשעים שמעולם לא ביצעה. וכמובן שלאחר הקרעים בתוך "הרשימה הערבית המשותפת" הוא הריח כי ברשימה ערבית - שבה חד"ש תהיה במרכזה, אולי ישריינו אותו שוב כח"כ.

פליט פוליטי

דרך החתחתים של אברם בורג עוברת דרך מסלול רמייה מתמשך. האיש שגר בעבר בהר אדר - התנחלות דתית-לאומית, וכיום הוא חי על אדמות מגורשי הכפר הערבי נטאף, יודע לכוון את שפתיו לכיוון "השוויון היהודי - ערבי" הנכסף. הבעיה שלו היא "חוק הלאום" והמאבק נגד ההתנחלויות אבל כיו"ר "הסוכנות היהודית" ו"ההסתדרות הציונית" הוא זה שהעלה לארץ המוני עולים יהודים על-פי חוק הרבה יותר אנטי ערבי כ"חוק השבות", ושלח רבים מהם להתגורר בהתחלויות, על אדמות הכיבוש. בזאת הוא היה שותף לעוד "איש שמאל" צבוע כמותו - לשר הקליטה של ממשלת השמאל של יצחק רבין, ליאיר צבן ממפ"ם, שהיה אף "קומוניסט" מוצהר אבל ידע להתנחל על אדמות הכפר הערבי שעליו הוקם קיבוץ צרעה, בטענו כי "לא ראיתי בכך סתירה".

בורג נכשל בפוליטיקה הארצית ונזרק לקרשים ולכלבים. ואז הוא פתאום הפך ל"פוסט ציוני" ורדיקלי אבל מנגד הוא גם לא ויתר על ביתו שנבנה על אדמות ערביות של פליטים מגורשים. בשנת 1999 ברק לא בחר בו כשר, שנתיים אח"כ הוא הפסיד לבנימין בן-אליעזר המנוח בקרב על יו"ר מפלגת העבודה ובשנת 2004 הוא פרש במפח נפש הביתה, ואז הוא גילה לפתע את "האנטי ציונות" הנפלאה.

את הכיפה הוא הסיר כבר בעשור הראשון של שנות האלפיים אבל בשנת 2015 הוא חבש אותה במיוחד לנסיעה לכנס חד"ש בנצרת בעיצומה של שבת קודש ועוד טען כי עשה זאת "משום פיקוח נפש". זהו פרובוקאטור מתוסכל פוליטית שמשתמש בציניות במושגי "השלום", "היהדות" וכו' כאשר נוח לו. גם את חד"ש הוא עזב משגילה כי לא ישריינו לו שם מקום ברשימתם לפרלמנט הישראלי, במסגרת "הרשימה הערבית המשותפת". אם מר אברם בורג חפץ לא להיות שייך ל"עם של אדונים", כדבריו, הרי שיעקור בבקשה את ביתו הנטוע מאדמות הכפר הערבי לשעבר - שעליו הוא יושב, וכמו-כן שיצא נגד מורשת אביו המנוח, שהיה האיש המרכזי במפד"ל ההיסטורית שהפך פוליטית, ובערמומיות, את הציבור הערבי בישראל לתלוי בחסדי הממסד הציוני על-פי הצבעתם, והיה עשרות שנים מאדריכלי הממשל הצבאי ששלט על ערביי ישראל עד שנת 1966.

ועל עוד שני מזיקים

אבל, כאמור, אברם בורג אינו לבדו בכול סוגיית הכפשת היהדות והאשמתה בכול הצרות שבאו לעולם, כולל הבעיה הפוליטית עם הפלשתינים. השניים האחרים, שהם רק נציגים מתוך קבוצת מיעוט צבועה בנושא, כבר הספיקו גם להשתמד לדתות אחרות ולהאשים את היהדות בכך. אחד מהם הוא "מרגל האטום" מרדכי וענונו. וענונו החליט לפני שנים כי נקמתו בממסד הציוני החילוני תהיה בהתנצרותו! כל זאת כאילו התורה והיהדות הם אלה שהביאו את בעיות פצצת האטום הישראלית, ושכאילו המדינה הזו, על מעלליה המדיניים, שואבת את כוחה מדרך התורה!

אין ספק שהתנצרותו של אדם כזה, ועוד על-רקע הפוליטיקה הישראלית, עושה את שלה בחו"ל לעניין האנטישמיות הנכרית נגד הדת היהודית (בערך כמו שטענותיו של אברם בורג נגד המושג "יהודי" מתורגמות בחו"ל לא פעם נגד היהדות הצרופה). וענונו לא רק שהתנצר אלא גם התחתן אח"כ בכנסייה ירושלמית עם נוכריה והתבולל סופית. כאן המקום לציין כי אורך חייו של אביו - יהודי חרדי ובעל חנות לממכר דברי קודש, התקצר לא במעט עקב עוגמת הנפש שהמיט עליו בנו, במיוחד כאשר התנצר.

מכפר שמריה לרמאללה

המוצג השלישי שהשתמש בניגוח היהדות כאמצעי פוליטי היה ד"ר אורי דיויס. להבדיל מבורג ווענונו הרי שד"ר דיויס נולד בבית חילוני מובהק ולא דתי או חרדי. אביו של ד"ר דיויס היה מאנשי "ברית שלום" שלחמו למדינה דו-לאומית בארץ ישראל לפני קום המדינה. ד"ר אורי דיויס ידע תמיד מיהו השלטון החילוני שהביא לקונפליקט בארץ ישראל. בתחילת דרכו הפוליטית הוא אומנם לא נלחם חזיתית ביהדות ואף שיתף פעולה עם חלקים חרדים רדיקליים אבל בהמשך גם הוא המיר את דתו, והפעם לאיסלאם, כדי לנגח את הממסד הציוני, כאילו היהדות היא האשמה בקונפליקט האזורי וכאילו זהו קונפליקט דתי שבו היהדות משעבדת את האיסלאם. ד"ר דיויס עבר בשנות השמונים של המאה העשרים לשורות אש"ף, בנוסעו לטוניסיה לשם כך, ועד לאחר הסכמי אוסלו הוא לא חזר לארץ, משום שעד אז המגעים עם אש"ף היו בלתי חוקיים.

האיש שגדל בכפר שמריהו ולימים התגורר בכפר הערבי שבגליל, דיר אל אסד, עקר לבסוף לרמאללה. כסמל להצטרפותו לצד הפלשתיני ולאש"ף הוא היה חפץ להינשא לאישה ערבייה ומוסלמית. והנה אותו ד"ר אורי דיויס - אפיקורוס ואנטי-דתי מוצהר, החליט לשם תאוותו להתאסלם על-כל המשמעויות הדתיות החבויות בעניין. וכך נישא למוסלמית פלשתינית וכיום הוא מתגורר ברמאללה. עוד צעד הזוי שבמקורו מטרתו לרצות את שיגיונותיו ותאוותיו ולעבור לדת שהוא אינו מאמין בערכיה, ובמיוחד להאשים בכך אשמת שווא את היהדות, שכאילו בגללה הגיעו הצרות על בני העם הפלשתיני, ולכן הוא התאסלם.

שלושת הקופים

שלושת הקופים - הפוקר והכופר החילוני, הנוצרי החדש והמוסלמי התאוותן, אינם באמת מאמינים במה שהם מאשימים את היהדות אך כדי להצדיק את מאווייהם ואת תאוותיהם הרי שכול המצר לישראל נעשה לראש.