חזרת השמאל מרכז כאלטרנטיבה

המחאה בבלפור נגד השחיתות הצליחה עד כדי כך שמצביעי שמאל מרכז מעדיפים להצביע לאישי ימין מובהקים כמו גדעון סער ונפתלי בנט רק בגלל שהם לא מושחתים; כמו-כן היא הצליחה בכך שמצביעי ליכוד נוטשים את מפלגתם, רק שבמקרה שלהם, הם עוברים להצביע למפלגות אשר משקפות את הערכים שלהם. להיות לא מושחת אמור להיות דיפולט, נקודת אפס, משהו שבשגרה - אך גם אידאולוגיה חשובה; גם היא אמורה להיות דיפולט, נקודת אפס, משהו שבשגרה. גם בשמאל מרכז קיימים פוליטיקאים שאינם מושחתים, וטוב יהיה אם מצביעים אשר מזדהים עם המצע והערכים של אותם פוליטיקאים יצביעו עבורם.

לא מעט מצביעי שמאל מרכז חונים כעת אצל סער אך ורק בשל העובדה כי הוא מהווה אלטרנטיבה לבנימין נתניהו. האבסורד הוא שהם ורק הם הופכים אותו - איש בעל דעות ימניות יותר משל רה"מ - לחלופה שלטונית; בלעדיהם לא היו לו מספיק מנדטים כדי להיחשב כמועמד לראשות הממשלה, ובכוחם להפוך מועמד מהשמאל מרכז להיות מישהו אשר יכול לכבוש את בלפור - מועמד אשר אוחז בדעות דומות ואף זהות לשלהם. בני גנץ, לדוגמה, הוכיח שאפשרי לנצח את נתניהו - גם בקרב על המפלגה הגדולה ביותר וגם בקרב על הגוש הגדול ביותר. כעת נשאר לחכות ולקוות שמלחמות האגו בשמאל מרכז יירגעו וייפסקו לטובת ניהול מהלך אשר יוכל לשחזר את הניצחון של גנץ.

הפילוג בשמאל מרכז משחק לטובת הימין ונתניהו. ככל שקיימות יותר מפלגות, כך הסיכוי לאבד מנדטים גובר. ובכלל, בגלל שאף מפלגה מהגוש לא מאיימת לרשת את נתניהו, מצביעי השמאל מרכז נוהרים למפלגה שכן מאיימת - מפלגה מהימין. זה מעגל קסמים שמזין את עצמו: בגלל שמצביעי שמאל מרכז חונים אצל סער, כך הוא נתפס כמועמד לראשות הממשלה, ובגלל שהוא נתפס ככזה, אותם מצביעים ממשיכים להצביע לו בסקרים ואף גורמים למצביעים נוספים ללכת בעקבותיהם; אך כאמור, בלעדי הקולות שלהם לא היה לו סיכוי להיחשב כמי שיכול לנצח את רה"מ. ברגע שיהיה איחוד גדול בשמאל מרכז, כך מצביעים מהגוש ינטשו את סער ויחזרו הביתה, וככל שזה יקרה - ככל שהמנדטים של סער ירדו בסקרים והוא יחדול מלהיתפס כחלופה שלטונית - כך מצביעים נוספים יחזרו לכור מחצבתם, וכך האלטרנטיבה לנתניהו תחזור להתהוות בשמאל מרכז. על-מנת שזה יקרה, הגוש חייב להתאחד.

אין צורך במפלגות נפרדות כמו של עפר שלח, שלא עובר את אחוז החסימה ומאיים לזרוק מנדטים לפח, או של רון חולדאי או של ירון זליכה. עליהם להצטרף לפלטפורמות קיימות על-מנת לחזק את הגוש ובמטרה למנוע בריחת מצביעים לעבר סער בהמוניהם כאילו הוא המושיע שלהם - הרי בסופו של דבר הוא לא. הבעיה היא שכל אחד רוצה לעמוד בראש מפלגה וכל אחד רואה עצמו כמועמד לראשות הממשלה; האגו שלהם ימנע מכולם את השלטון, ואם יישארו מפולגים, אף אחד מהם לא ייכנס לבלפור לאחר הבחירות. ניתן לשער כי אם יהיה איחוד גדול בגוש, שחקנים נוספים ייכנסו או יחזרו לפוליטיקה מאחר שיבינו כי כניסתם תוכל להיות משמעותית ומהותית וכי יוכלו להטות את הכף בדבר הצבעה למפלגת שמאל מרכז גדולה במקום לסער.

סביר להניח כי מפלגה אשר תאחד את ציפי לבני, שקיימים דיבורים בדבר חזרתה לפוליטיקה, אהוד ברק, שלח, זליכה ופליטי העבודה תחת גנץ תוכל לגרוף יותר מנדטים ממפלגתו של חולדאי, וכך, אם יתמזגו, יוכלו למנף מספיק כוח על-מנת לעקוף את יש עתיד ולכפות עליה איחוד אשר יניב יותר משלושים מנדטים. בסופו של דבר, למרות הסקרים, רק גנץ יכול לאחד תחתיו את הגוש, לגרום לשלם להיות גדול מסך החלקים, ולצרף לממשלתו העתידית מפלגות ימין כמו סער וליברמן ו/או את החרדים.